הום פרייז של דיקסי

נפתח בהבהרה: המתכון הבא הועבר אלי מהדודה האמריקאית שלי, דיקסי, וכל קשר בינו לבין המסעדה התל אביבית (המצוינת) דיקסי, שגם – רצה הגורל – מגישה מנה בשם הום פרייז, מקרי בהחלט. אחד העקרונות החשובים ביותר בפוד-גבר זה יושרה מקצועית, לכן עצם זה שאתם מעלים את הרעיון הזה, ממש מעליב אותי. תתביישו לכם.

ולנושא שלנו. ההום פרייז הפכה בשנים האחרונות למנה שתוכלו למצוא בכל פאב. ברוב המקרים זה יהיה רק תירוץ לקחת עוד 10 שקלים על צ’יפס, שאפשר לתמחר אותם כך: 5 שקל – חתכנו את הצ’יפס לקוביות, 5 שקל – שמנו עליו צ’ילי. ההום פרייז של דיקסי (כפרה עליה, איזה דודה היא) לעומת זאת, שוחים ברוטב קרמי מושחת, חריפים ואי אפשר להפסיק לאכול מהם.

אני זוכר את הפעם הראשונה שאכלתי את ההום פרייז האלה. זה הגיע אלי בטייק-אוואי, בתוך קופסת קרטון שכתמי השמן איימו לצבוע מלבן לאפור. ובפנים היה משהו, ספק מנה, ספק מרק, ספק ההגדרה המילונית של כולסטרול. אבל כמה שזה היה טעים.

כשניסיתי לשחזר את המנה הזאת בבית גיליתי שהאינטרנט מלא בעשרות מתכונים שטוענים שהם-הם פיצחו את המתכון של דודה שלי, רק מה – הם לא. מה לא ניסיתי – מיונז, חמאה, טיגון עמוק, טיגון רדוד. המתכון הבא יותר פשוט, יותר בריא (מי מבשל עם מיונז?!) וממש דומה למקור.

אז מה עם השומן, אתן שואלות? אחת העובדות הנכונות ביותר לגבי אוכל שמן זה שהרבה יותר קל לאכול אותו בחוץ מלהכין אותו. אין מה לעשות – להזמין סופלה זה טעים ונחמד אבל שאתה מכין אותו וזורק פנימה 5 חבילות חמאה, אתה לא יכול לשקר לעצמך שזה לא כזה משמין. לכן העברנו את ההום פרייז מהפך קטן – את התפו”א אנחנו נאפה במקום לטגן (זה גם יותר קל) ובאמת שנשתדל להיות זהירים עם השמנת.

4 תפו”א בינוניים-גדולים
1 פלפל אדום (לא גמבה, זה שם מעצבן).
2 בצלים גדולים
1 כוס (כן, כוס) רוטב צ’ילי מתוק
1/3 כוס שמנת לבישול 15%

 אחרי שמחממים תנור ל-200 מעלות, חותכים את תפוחי האדמה לקוביות קטנות ונחמדות. הייתי אומר לכם כמה ס”מ אבל אני לא מחזיק במטבח סרגל. את הקוביות מערבבים עם כפית מלח, וכף שמן רגיל, וזורקים לתנור, שמה הם צריכות להיות בערך 30-40 דקות, עד שהן שחומות אבל לא שרופות, ככה שהן לא ימעכו כשתערבבו אותם אח”כ. ככה זה אמור להיראות לפני ואחרי:

 בזמן שהתנור עושה את שלו, חתכו את הבצלים ואת הפלפלים – שניהם לרצועות דקות מאוד. חממו ווק עם אש גבוהה ו-2 כפות שמן ותתחילו לטגן עם קצת מלח וקצת סוכר. זה הולך להיות טיגון די ארוך – 20-25 דקות, וכדאי לעשות אותו עם מכסה סגור. בסוף הבצלים והפלפלים צריכים להיראות שקופים, עייפים, וטיפה שחומים (אבל לא ממש). מנמיכים את האש.

ועכשיו החלק הכיפי: קוראים למישהו שאוהבים, ונותנים לו לשפוך פנימה את הצ’ילי והשמנת. הערבוב שלהם יחזיר אתכם ליום ההוא בגן שלמדתם מה זה צבעי גואש, והפעם גם תוכלו לאכול מהידיים. בסוף מחכה לכם הגן עדן הבא:

שופכים את תפוחי האדמה פנימה, מערבבים טוב, ונותנים להכל להתבשל עוד כמה דקות. מגישים עם סלט ותוכניות לדיאטה.

כריך בשר חם

אולי לא שמתם לב (אני לא), אבל בזמן האחרון אלון מנסה להתחיל פה משהו חדש ומרענן: פרוייקט כריך. כן, כן, ממש ככה. זה כבר לא סתם מתכון לסנדוויץ’. זה פרוייקט. עכשיו, בתור אחד שתמיד אוהב שעושים הרבה רעש מדברים טיפשיים לא יכול לוותר על הזדמנות כזאת והנה גם אני קופץ על העגלה. אה, הכוונה קופץ על יחידת התחבורה הממוכנת.

כריך בשר רגע לפני קפיצה מהחלון

והיום בפרוייקט: כריך בשר חם (או קר, תלוי אם תאכלו אותו כשהוא עוד חם). הרעיון המרכזי מאחורי הכריך הזה הוא להכין פסטרמה ביתית. אל תדאגו, אני לא מצפה שתקחו את כל חלקי הבשר המזוויעים ששמים בדרך כלל בפסטרמה ותרתכו אותם לכדי גוש גועל שמנוני כמו בשופר-סל. הנה הטיפ של אודטה: קונים עוף בגריל, שוקיים הודו בגריל או כל דבר אחר בגריל שתמצאו בסופר, מביאים הביתה וממוללים (כן, ממוללים) לחתיכות קטנות ונטולות עור או עצמות. עכשיו יש לכם בשר שאפשר לשים בכריך, בתבשילים, בקורנפלקס של הבוקר.

ההשראה: מקדש הפסטרמה של כץ'ס בניו-יורק

עכשיו זה ממש פשוט: לוקחים לחמניה, ממלאים אותה בבשר שהכנו מבעוד מועד, מורחים מיונז וחרדל, שמים מלפפון חמוץ, בצל, גבינה צהובה ושמים בטוסטר משולשים. אם אין טוסטר משולשים – לכו לקנות אחד, זה ממש חשוב. האמת שזה בטח יעבוד גם בטוסטר אובן, מחבת או מיקרוגל אבל בחייאת תעשו טובה ותשיגו טוסטר משולשים. זה בייסיק.

הטרנד הבא בבלוגי הבישול: תמונות לא בפוקוס. תזכרו מי היה ראשון

הכריך עובר בהצלחה את מבחן התיק, רק אל תשאירו אותו יותר מדי זמן בשמש כי עדיין יש שם מיונז ובשר ואתם לא רוצים לחטוף סלמונלה\אקזמה\סרטן. סתם, סרטן לא קשור לזה – שימו קרם הגנה.

*ועוד משהו קטן: עכשיו יש לנו כפתור קטן שכתוב עליו פלוס אחד. אנחנו לא באמת יודעים מה זה עושה, אז למי שבא להשתתף בניסוי – תלחצו ונראה מה קורה.

קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין

כמה פעמים שאלת “את רוצה לעלות אלי לקפה” והתכוונת בדיוק לזה? אפס. השאלה המוכרת הזאת היא תמיד קוד ל”אני מקווה שמה שמפריד בינינו לבין המיטה זה להרתיח מים ולשאול כמה סוכר, כי אני לא מספיק יצירתי/סבלני/זוכר איך קוראים לך בשביל משהו יותר מתוחכם”. אז הנה משהו יותר מתוחכם שפונה לשני המינים: היא תאהב את זה בגלל שזה אדום ומתוק ונראה כאילו עבדת קשה. אתה תאהב את זה בגלל שזה קל להכין, אלכוהולי ובגלל שזה מעלה אותך לפחות איזה 3 דרגות בסולם שלה.

שלא תתבלבל, יש איזה ארבע מאות דרגות בסולם שלה.

שיהיה ברור: זה לא שאני רומז שזה יעזור לך להכניס אותה למיטה, משתי סיבות: הראשונה היא שאתה מנסה להכניס בחורה שאתה לא מכיר למיטה ומקווה שמשקה ידבר במקומך, והשנייה היא שאתה נראה כמו שאתה נראה. בחייך, תסתפר או משהו.

אנחנו נכין קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין. לא, אנחנו נכין בריזר תוצרת בית. יותר טוב – אנחנו נהפוך אבטיח לאלכוהולי ואז נשתה אותו. יודעים מה? אבטיח בבלנדר עם ג’ין. עזבו, שיהיה קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין.

למה ג’ין, דרך אגב? ג’ין זה תחליף נטול טעמי לוואי לוודקה. ג’ין הולך ביחד עם כל דבר ונהיה משקה אלכוהולי ברגע. לג’ין יש 35 עד 40 אחוז אלכוהול, שזה תמיד שימושי. וחוץ מזה, ג’ין בערבית זה שד (כמו ג’יני מאלדין) שזה כבר הופך אותו לקצת יותר מיוחס מעראק.

ברור שהוא יותר מיוחס. הוא בריטי.

המרכיבים, כמו שבטח ניחשתם: אבטיח (רבע אבטיח לשני אנשים), ג’ין (קצת יותר מצ’ייסר למנה), נענע (אם אתם מתעקשים על כמויות אז עלה וחצי למנה) ולקישוט גבינה בולגרית. אל תהיו מופתעים, אבטיח וגבינה בולגרית הולכים ביחד כמו חומוס וטחינה, או קולה וקרח, או שניצל וצ’יפס, או לילה של שתייה מופרזת ובוקר של להקיא לעצמך על הנעליים: גם כל אחד בנפרד זה סבבה, במיוחד הקטע עם הנעליים, אבל ביחד – יש סינרגיה.

רוצה לעלות אלי לקוקטייל אבטיח?

אז תוציאו בלנדר (אפשר בלנדר מוט, אפשר בלנדר מסיבי יותר – לא כזה משנה). תשימו בפנים את האבטיח (אני באמת צריך לכתוב שאת הקליפה לא שותים?), את הנענע ואת הג’ין ותטחנו. נראה לכם שמספיק? תנו עוד חצי דקה, שלא תיתקע חתיכה מוזרה בקש.

סיימנו. עכשיו מוזגים לכוסות, מוסיפים קשים, מקשטים מלמעלה בעוד עלה של נענע ופירורי גבינה בולגרית כי ראיתי כרגע פרק של מאסטר שף ואני מרגיש שיש לי מוזה, מגישים, שותים. יותר מגניב מקפה, נכון?