ארכיון: August, 2011

קרם ביצה

אם חיפשתם קינוח פשוט וקליל שדומה לקרם ברולה – טעיתם בכתובת. אם חיפשתם דרך ממש מסובכת להכין שוקו, הגעתם למקום הנכון. קרם-ביצה (באנגלית: Egg Cream) זה משקה “ניו יורקי” (או ככה ויקיפדיה טוענת) שהומצא בתחילת המאה הקודמת. הרעיון היה להכין משקה שאין בו לא שמנת ולא ביצים אבל שיהיה סמיך ועשיר כאילו יש בו את המצרכים היקרים והאציליים האלו; שרק לאריסטוקרטים, אוליגרכים, אנשי העשירון העליון ובעלי דירות במרכז תל אביב יכולים להרשות לעצמם.

קרם ביצה

קרם ביצה

המצרכים: חצי כוס חלב קר, בקבוק סגור חדש של סודה, וכף או שתיים של סירופ שוקולד.

סירופ, חלב וסודה

או כמו שאני קורא לזה, ארוחת צהריים מזינה

על החלב אין הרבה מה להגיד. על הסודה דווקא יש: בגלל שחלק מהקטע של המשקה הזה זה הראש שלו, כמו זה שמתפתח מעל בירות כהות, או כמו זה שמזל שהוא מחובר לך לצוואר אחרת גם אותו היית שוכח בבית, צריך שבסודה יהיו המון גזים. אם פותחים בקבוק סודה חדש, או אם יש לך מכשיר כזה שעושה סודה לבד ואתה לוחץ שלוש לחיצות אקסטרה, או אם יש לך ברז משקאות קלים בבית כמו במקדונלדס – זה יעשה את העבודה. אם יש לך בקבוק פתוח שכבר ברחו לו הגזים אל תשתמש בו, זה יהיה כמו “נבחרת ישראל בטלויזיה” – נסיון נחמד שלגמרי מפספס את הפאנצ-ליין.

על הסירופ שוקולד גם צריך לדבר: המתכון המקורי קורא למותג מאוד מסוים של סירופ שוקולד שלא שמעתי עליו לעולם (Fox’s U Bet – למי שיורד לפרטים), כנראה שכל סירופ שוקולד איכותי יספק. בסופר שמול הבית שלי החליפו את המילה ‘איכותי’ במילה ‘זול’ ולכן בתמונות אפשר לראות סירופ בטעם ‘סירופ בטעם שוקולד’.

שמנת וביצה

בלי שמנת? בלי ביצה? תראו כמה עצובות הן.

נתחיל להכין: כף סירופ שוקולד בתוך החלב הקר, ומקציפים/טורפים. אם אין לכם מטרפה חשמלית (נו, הדבר הזה שניראה ככה) אז פשוט תערבבו טוב עם מזלג עד שהסירופ נמס לגמרי בתוך החלב. אם יש לכם מטרפה (או סבלנות עצומה ושרירי ידיים מפותחים) תקציפו את החלב עד שהוא יפתח את הראש ההוא שדיברנו עליו מקודם.

ראש קצף

זה יראה בערך ככה

אוקי, עכשיו מוזגים לכוס ומוסיפים פנימה את הסודה. התוצאה הסופית: משהו שהוא לא כזה רחוק משוקו, אבל הוא הרבה יותר מגניב, וקרמי, ומוגז. זה יוצא סוג של שוקו קיצי. שגם איכשהו דומה לבירה. אה! יופי! מצאתי תירוץ למה להכין את כל זה בעצם – זה שוקו שדומה לבירה!

קרם ביצה

לחיים!

26/08/2011

תגיות: , , , , , , , ,

הבגט של אורי

התגובה הראשונה שתשמע לאחר צירוף המילים “העיר העתיקה בבאר-שבע” יהיה תמיד “מה? אין עיר עתיקה בבאר שבע, יא מצחיק”. תתפלאו, דווקא יש. אמנם היא לא קדושה לכל הדתות ולא רבים עליה כבר 2 מיליון שנה, אבל אל תזקפו את זה לרעתה, יש בה הרבה דברים שהייתי בכיף מסתכסך עליהם עם איזה דת מזדמנת. והנה אחד מהם.

בכל צהריים, עשרות אנשים מכל דת, גזע ומין (אבל כולם הם איכשהו בני דודים של גיסתו של אורי) נאספים לכיכר המרכזית בעיר העתיקה ומשיגים לעצמם בגט. מה שהיה יכול לגרום לבלאגן ולחץ ודחיפות (בכל זאת באר שבע), אבל ההיפך הוא הנכון. אורי, שהוא סוג של נזיר זן שהגיע בטעות לארץ, מתנהל בקצב משלו. לוקח הזמנות, מכין בגטים ומנהל חמישה סמול טוקים שונים – והכל בו זמנית ועם חיוך.

ואם לא רק כדי לחזות בפלא הזה תבואו, אז תבואו גם בשביל הבגט. בתפריט (14-16 שקל): בגט שקשוקה, סנדוויץ’ טוניסאי עם לימון קטלני, וסנדוויץ’ חביתת ירק. החביתה, כמו במקדנולד’ס, נשברת רק לאחר שמזמינים, ומטוגנת על הכיריים שנמצאות ממש על הדוכן, אישי לכל לקוח. באמת שזה מקסים.

השקשוקה של אורי לא יוצאת מגדר הרגיל, אבל המנה כולה נפלאה – עם בגט שמתפצפץ בפה, רטבים טריים (רוטב דלעת, סחוג ולימון), הטחינה מעל והחמוצים ליד – זאת מנה משביעה ומאוד משמחת. ועל הדרך תכירו גם כמה בני דודים של גיסתו של אורי, חבר’ה זהב אחד אחד.

הבגט של אורי, החלוץ 86, נו ממש באמצע של העיר העתיקה, באר שבע

22/08/2011

תגיות: , , ,

פופקורן חריף

פופקורן זה משהו שמאז ומעולם הלך יד ביד עם סרטים. משום מה פופקורן זה מה שמוכרים לך בדליי ענק בבתי קולנוע ומה שאתה מכין בבית כשאתה יושב לראות את הארי פוטר – הסרט השביעי חלק 2 סעיף קטן ג’. אני לא עומד לשבור לכם את המיתוס הזה – פופקורן ימשיך להיות נשנוש שהולך רק כשאתה רואה דברים שנמשכים יותר מ-80 דקות, והארי פוטר ימשיך להצית את דמיונם של מיליוני ילדים ועשרות אלפי מבוגרים מוזרים ועצובים מכל העולם.

אבל אנחנו היום נלמד להכין פופקורן לבד. כן, כן – אני יודע. אני לא דביל – להכין פופקורן זה לשים שקית במיקרו, ללחוץ שלוש אפס אפס ועל הכפתור הירוק ולא לשכוח לנער את השקית לפני שפותחים אותה, שהמלח יתפזר לכל האורך. אבל אנחנו נכין פופקורן לגמרי לבד, בלי שקית, בלי מיקרו, בלי האדים שיוצאים ברגע שפותחים את השקית ומוחקים לך את טביעות האצבעות, בלי האבקה הלבנה שיש בשקית שהיא כמו מלח אבל נורא דק וזה מלחיץ קצת כי זה חומר שלא פוגשים בשום מקום אחר.

הפופקורן שאני אכין יהיה זול יותר, אבל למי אכפת? פופקורן למיקרוגל עולה מעט בכל מקרה. הפופקורן שאני אכין יהיה בריא יותר, אבל מה זה משנה? אם בריאות הייתה חשובה לך לא היית יושב כבר 7 שעות מול הטלוויזיה ומחפש מה לראות. הפופקורן שאני אכין יהיה מגניב יותר וטעים יותר – וזו כבר סיבה לעמוד מול סיר ולחייך כמו דביל.

פופקורן

הרכיבים: גרעיני תירס, שמן רגיל (קנולה, סויה, גריז. לא זית, משהו שאפשר לטגן בו), מלח ולתוספת מגניבות – טבסקו. אני השתמשתי באיזה רוטב זול חריף שדומה לטבסקו אבל הוא לא בדיוק טבסקו – לא שמתי לב להבדל.

ההכנה: בסיר גדול ורחב מחממים שמן בכמות שמכסה את כל התחתית – אנחנו רוצים מספיק שמן בשביל שלא יהיו גרגרים שיחרכו אבל לא להגיע למצב של טיגון עמוק. כנראה שבגלל ההסבר העילג שלי תשימו קצת יותר מדי או קצת פחות מדי בפעם הראשונה שתנסו להכין פופקורן לבד, אז פשוט תתכננו מראש להכין פעמיים. עכשיו מטפטפים רוטב חריף ישר לתוך השמן, בנדיבות. כשהשמן חם זה הזמן להכניס את התירסים.

חריף בשמן

טבסקו בשמן - אילוסטרציה

תראו, פופקורן זה סוג של קסם. כל גרעין שמתפוצץ גדל בערך פי שמונה. כנראה שהכמות הנכונה של תירסים שצריך לשים בסיר היא “בדיוק מספיק בשביל לכסות את התחתית ולא יותר” – גרעין שלא נוגע ישירות בתחתית של הסיר לא יספיק להתפוצץ, ובכל מקרה הסיר יעלה על גדותיו די מהר. חוץ מזה, לראות פופקורן בתהליך זה כמו לראות לידה, או אפילו יותר מלחיץ מזה – כי בלידה הסיכוי שמשהו יתפוצץ עליך הוא ממש נמוך, וזה אומר שמישהו עשה משהו ממש לא בסדר.

לפני

מהכמות הזאת של גרעיני תירס...

אחרי

...יוצאת כמות כזאת של פופקורן

בכל מקרה, תשימו מכסה שקוף ותסתכלו בסבלנות על גרגרי התירס. בהתחלה לא יקרה כלום ואתם תחשבו שאיכשהו הצלחתם לקלקל פופקורן. ואז פתאום יהיה פופ, ואז עוד פופ, פופ פופ פופ. היי – נראה לי שהבנתי למה קוראים לזה פופקורן! עכשיו רק נשאר להבין מאיפה הגיע ה”קורן”. נגמרו הפופים, או שנגמר המקום בסיר? תכבו את האש, תפזרו מלח (ואולי קצת פלפל צומה בשביל הצבע? תזרמו) ואפשר להגיש.

מומלץ לצד בירה קרה תוך כדי צפיה ב-“הדרדסים 2 – נקמתו של קונדסון”. לקינוח, הנה המתכון של החבובות לפופקורן. תהנו.

11/08/2011

תגיות: , , ,