פופקורן חריף

פופקורן זה משהו שמאז ומעולם הלך יד ביד עם סרטים. משום מה פופקורן זה מה שמוכרים לך בדליי ענק בבתי קולנוע ומה שאתה מכין בבית כשאתה יושב לראות את הארי פוטר – הסרט השביעי חלק 2 סעיף קטן ג’. אני לא עומד לשבור לכם את המיתוס הזה – פופקורן ימשיך להיות נשנוש שהולך רק כשאתה רואה דברים שנמשכים יותר מ-80 דקות, והארי פוטר ימשיך להצית את דמיונם של מיליוני ילדים ועשרות אלפי מבוגרים מוזרים ועצובים מכל העולם.

אבל אנחנו היום נלמד להכין פופקורן לבד. כן, כן – אני יודע. אני לא דביל – להכין פופקורן זה לשים שקית במיקרו, ללחוץ שלוש אפס אפס ועל הכפתור הירוק ולא לשכוח לנער את השקית לפני שפותחים אותה, שהמלח יתפזר לכל האורך. אבל אנחנו נכין פופקורן לגמרי לבד, בלי שקית, בלי מיקרו, בלי האדים שיוצאים ברגע שפותחים את השקית ומוחקים לך את טביעות האצבעות, בלי האבקה הלבנה שיש בשקית שהיא כמו מלח אבל נורא דק וזה מלחיץ קצת כי זה חומר שלא פוגשים בשום מקום אחר.

הפופקורן שאני אכין יהיה זול יותר, אבל למי אכפת? פופקורן למיקרוגל עולה מעט בכל מקרה. הפופקורן שאני אכין יהיה בריא יותר, אבל מה זה משנה? אם בריאות הייתה חשובה לך לא היית יושב כבר 7 שעות מול הטלוויזיה ומחפש מה לראות. הפופקורן שאני אכין יהיה מגניב יותר וטעים יותר – וזו כבר סיבה לעמוד מול סיר ולחייך כמו דביל.

הרכיבים: גרעיני תירס, שמן רגיל (קנולה, סויה, גריז. לא זית, משהו שאפשר לטגן בו), מלח ולתוספת מגניבות – טבסקו. אני השתמשתי באיזה רוטב זול חריף שדומה לטבסקו אבל הוא לא בדיוק טבסקו – לא שמתי לב להבדל.

ההכנה: בסיר גדול ורחב מחממים שמן בכמות שמכסה את כל התחתית – אנחנו רוצים מספיק שמן בשביל שלא יהיו גרגרים שיחרכו אבל לא להגיע למצב של טיגון עמוק. כנראה שבגלל ההסבר העילג שלי תשימו קצת יותר מדי או קצת פחות מדי בפעם הראשונה שתנסו להכין פופקורן לבד, אז פשוט תתכננו מראש להכין פעמיים. עכשיו מטפטפים רוטב חריף ישר לתוך השמן, בנדיבות. כשהשמן חם זה הזמן להכניס את התירסים.

טבסקו בשמן - אילוסטרציה

תראו, פופקורן זה סוג של קסם. כל גרעין שמתפוצץ גדל בערך פי שמונה. כנראה שהכמות הנכונה של תירסים שצריך לשים בסיר היא “בדיוק מספיק בשביל לכסות את התחתית ולא יותר” – גרעין שלא נוגע ישירות בתחתית של הסיר לא יספיק להתפוצץ, ובכל מקרה הסיר יעלה על גדותיו די מהר. חוץ מזה, לראות פופקורן בתהליך זה כמו לראות לידה, או אפילו יותר מלחיץ מזה – כי בלידה הסיכוי שמשהו יתפוצץ עליך הוא ממש נמוך, וזה אומר שמישהו עשה משהו ממש לא בסדר.

מהכמות הזאת של גרעיני תירס...

...יוצאת כמות כזאת של פופקורן

בכל מקרה, תשימו מכסה שקוף ותסתכלו בסבלנות על גרגרי התירס. בהתחלה לא יקרה כלום ואתם תחשבו שאיכשהו הצלחתם לקלקל פופקורן. ואז פתאום יהיה פופ, ואז עוד פופ, פופ פופ פופ. היי – נראה לי שהבנתי למה קוראים לזה פופקורן! עכשיו רק נשאר להבין מאיפה הגיע ה”קורן”. נגמרו הפופים, או שנגמר המקום בסיר? תכבו את האש, תפזרו מלח (ואולי קצת פלפל צומה בשביל הצבע? תזרמו) ואפשר להגיש.

מומלץ לצד בירה קרה תוך כדי צפיה ב-“הדרדסים 2 – נקמתו של קונדסון”. לקינוח, הנה המתכון של החבובות לפופקורן. תהנו.

סחוג קלאב

1. החוק הראשון של סחוג קלאב: לא מחטטים באף, לא נוגעים בעיניים.
2. החוק השני של סחוג קלאב: לא מחטטים באף, לא נוגעים בעיניים.
3. תקראו לזה רק סחוג. זחוק, סחוק, סחוג’ זה מותר רק לסבתות שנולדו בצנעא וגם הן סתם מנסות לצאת אסליות .
4. אם מישהו טועם ואומר לכם: “יופי אני אוהב סחוג כזה שהוא טעים ולא סתם חריף” שימו עוד פלפל חריף
5. אם אומרים לכם: “אני אוהב סחוג בריא כזה בלי יותר מדי שמן” שימו עוד שמן

חריף החרא הזה

סחוג מעולם לא נראה יותר פוטוגני

שימו הכל בבלנדר ותנו לו איזה 5-10 דקות שיצא מרקם חלק ובלי חתיכות פלפל גדולות מדי. בסוף שמים בכלי ומצפים בשמן זית שישמור על זה מהתייבשות (אחרי הכל, ישראל מתייבשת).

לגבי סוגיית השום: זה יכול להיות די מעצבן לקלף 2 ראשי שום. אבל יש מה לעשות בנידון: 1. חתיכת סיליקון שאפשר לקנות במחיר מופקע או לגנוב מהצינור של אחד השכנים. פריט שעוזר לקלף שום בקלות. 2. לקלף שום כמו גבר: חותכים את הקצה, מניחים את הצד הקהה של הסכין על השום ונותנים מכה, אח”כ הוא מתקלף בקלות. את כל שלב קילוף השום וחיתוך הפלפלים מומלץ לעשות עם כפפות חד פעמיות (ואז לגדל ביצים יא חתיכת רכיכה, מה קרה – קצת חריף).

הוכחה שגם מאותגרים פיגמנטית יכולים להכין סחוג

לגבי סוגיית הפלפל: יש איזה מיליון סוגים של פלפלים חריפים. בשווקים ובסופרים מביאים כל פעם דברים אחרים. אני השתמשתי בפלפל שנראה ככה, נראה לי מאוד דומה לזן התאילאנדי. אתם מוזמנים לנסות כל סוג אחר.

לגבי סוגיית הצבע: סחוג ירוק – סחוג אדום. שמעו: סחוג אדום או ירוק לא נקבע לפי צבע הפלפלים אלא דווקא לפי הפטרוזיליה והכוסברה. עם עלים – ירוק, בלי עלים – אדום. לא מדובר באיזה קופירייטינג מתוחכם – זה פשוט הצבע שלהם. אז אפשר להגיד שאנחנו עושים פה סחוג ירוק. אבל יותר נכון לומר שאנחנו עושים סחוג טעים. לאללה.

זוכרים את הבריכת אטריות בפאץ' אדמס? אני רוצה אותו דבר עם סחוג

דבר נוסף שאפשר לעשות זה טחינה-סחוג. מערבבים כמות שווה של טחינה גולמית וסחוג, מוסיפים קצת מים, מערבבים ומקבלים ממרח טעים לאללה.

פרויקט כריך: סנדויץ’ טוניסאי

נפתח בפנייה מרגשת שקיבלנו על הוול בפייסבוק מהקורא הוותיק מתן:

פודגבר שלום,
אתם יכולים לעשות פינה שתעזור לסטונדטים לחוצים בבוקר.

רעיונות לסנדביצ’ים טובים שאפשר להכים במינימום זמן בבוקר,
שיחזיקו מעמד עד הצהרים ועדיין יהיו ממממש טעימים.

זה יעזור לי ממש.. ולכלל מעריצי פודגבר.
בתודה מראש… מתן.

אז למה אנחנו מספרים לכם את זה? ראשית, כדי שתדעו שאנחנו קוראים כל דבר שאתם שמים לנו על הוול. חוץ מתגובות שליליות, אותן אנחנו דואגים למחוק מיד. ושנית, כי בזאת הרמנו את הכפפה של מתן ואנחנו מכריזים בזאת על פתיחתו של מדור חדש בפודגבר: פרוייקט כריך.

שימו לב כמה חזק משתלב הכריך בחייו של הסטודנט:
זה האוכל שאתה מכין לעצמך בבוקר ולוקח בתיק, זה האוכל שאתה קונה כשנשארת בלי כלום ומה לעשות שסנדויץ’ מסובסד עם טונה זה משתלם, כשאתה חוזר הביתה מורעב אחרי יום ארוך תכין לעצמך – ניחשתם נכון – סנדויץ’ נוסף ואם בערב תצא עם חברים לפאב גם שם תאכל איזה “ג’בטה רוסטביף” שזה שם יפה ללחמניה עם פסטרמה.
אבל המצב בשטח קשה מנשוא. אנשים רבים וטובים נצפים כל יום באוניברסיטה ובמקומות העבודה, אוכלים כריכים מזעזעים כמו: “לחמניה עם חומוס”, “לחם רטוב עם גבינה ועגבניה” ועוד מפגעים. כאן נכנסת משטרת האוכל של פודגבר לעניינים. פרוייקט כריך נועד לעזור לכם למצוא את הסנדויץ’ המושלם בשבילכם.

הקריטריונים שלנו לכריך מוצלח הם פשוטים:
1. פשטות – הוא צריך להיות קל להכנה. כמה קל? מספיק קל כדי שאפשר להכין אותו מתוך שינה. (כשמכינים כריך מתוך שינה אחר כך כשאוכלים אותו זה מפתיע!)
2. חומרי גלם ביתיים – הכריך צריך להיות מורכב מדברים שלכל אחד יש בבית, או שכל אחד יכול לקנות כדי שיהיה לו בבית. זה אומר שממרחים מוכנים וירקות זה סבבה, אבל בואו לא נהיה צבועים ונעמיד פנים שלכל סטודנט יש בבית גבינת חלומי.
3. מבחן התיק – הסנדויץ’ צריך להיות טעים גם אחרי חצי יום בתיק. האויב הגדול ביותר של מבחן התיק היא העגבניה האימתנית, שבארבע שעות יכולה להספיג בגט שלם במיץ שלה ולהרוס לך את היום.
4. מקוריות – כי גבינה צהובה ועגבניה אנחנו אוכלים כבר מכיתה א’, וקצת נמאס. הסנדויצ’ים צריכים להיות גם אם לא מיצג פוסטמודרני של התרבות הישראלית, פשוט טיפה מעניינים.

אנחנו נציג פה בשבועות הקרובים את המועמדים שלנו. אבל יותר מזה אנחנו רוצים לשמוע מכם מה הסנדויצ’ים שלכם, וצוות הסטודנטים שלנו מבטיח לנסות ולדווח מהשטח על כל מועמד. בסופה של התחרות, לא תהיה הצבעה ולא יבחר מנצח. אבל יהיה כיף ומעל 1 טון של לחמניות יקנה בתהליך. את הרעיונות שלכם אתם מוזמנים לשים לנו פה בתגובה או על הקיר בפייסבוק. יאללה בואו נתחיל.

סנדויץ’ טוניסאי זה משהו שכל מי שטעם אותו פעם עשוי כמו שצריך יודע כמה זה דבר טעים. השילוב של טונה עם לימון וקצת חריף הוא לא פחות מגאוני. אבל מה שיפה בכריך הזה זה שקל מאוד להכין אותו בבית, עם כמה ממרחים שצריך לקנות ובכל מקרה נחמד שיש במקרר. הנה רשימת הקניות שלכם:

"הלימון של אמא". מיוצר ע"י דלישס

את רוטב האריסה והלימון בלאדי תמצאו במקררים בכל סופר שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו הטונסיאים. איך בוחרים? על רוב המוצרים תתנוסס בגאון אחת מהמילים “בלאדי”, “אסלי” או “של אמא”. רק מאחורה יהיה כתוב שהרוטב מיוצר על ידי IDI אזה”ת מעלות. אבל רובם יהיו בסדר גמור. שימו לב לא לקנות אריסה חריפה מדי (פלפל צ’ומה לדוגמא זו אריסה מאוד חריפה) כי אז לא תוכלו לשים הרבה ממנה. האריסה של “אחלה” גם מוצלחת מאוד. ולגבי הלחמניה פה בתמונה זו לחמניית טונה אמיתית, אבל ברור שכל דבר יעבוד.

ההכנה פשוטה כמובטח:
1. הכינו מראש ביצים קשות (אני אוהב להכין כמה לכל השבוע).
2. פתחו את קופסת הטונה, הוציאו את השמן.
3. הפרידו את הטונה מגוש לחתיכות קטנות וערבבו פנימה 1-2 כפות אריסה.
4.  מורחים שכבה נדיבה של הלימון על הלחמניה, מוסיפים את הטונה האדומה, עליה הביצה הקשה (עם קצת מלח, כי ככה היא אוהבת את זה) ואם יש לכם תוספות נוספות (מלפפון חמוץ, זיתים) זה יכול להיות נחמד, אבל ממש לא חובה.

מבחן התיק. עייף אבל חיוני.

את מבחן התיק הסנדויץ’ הזה עובר בגבורה, גם אחרי 5 שעות לא נראה שום הבדל.

בתיאבון!