פויקה סטריט בר

לפני כשנה ביקרנו בקוביות בכיכר רבין ונהננו, ואפילו סיפרנו לכם. עברה שנה ורצינו לבקר שוב. אז ביקרנו. רק שקוביות כבר לא שם. עכשיו יש שם את “פויקה Street Bar”. שילוב של מסעדת פויקה ושל Google Street View שמאפשר לך לאכול את מנות הדגל של מסעדת פויקה המוכרת והאהובה מיפו תוך כדי שאתה מתרשם מהנוף האורבני המרהיב של תל אביב, שזו דרך יפה להגיד שאתה בעצם סופר אוטובוסים ומתעלם ממבקשי נדבות.

נוף אורבני

בואו נתחיל בלהוריד משהו מאוד גדול מהשולחן: פויקה אמיתי זה לא כמו מה שהחבר הזה שלכם מכין בל”ג בעומר. אתם יודעים בדיוק למה אני מתכוון: בל”ג בעומר אתם אוכלים מתוך סיר ברזל כבד ולוהט מין מרקם חום בהיר שמכיל במקרה הטוב מים, ירקות שורש, קוביות מהבשר הכי זול שמצאתם ב-yellow ובירה, אבל בדרך כלל מכיל גם חול, אורז, כרובית, בקבוק של צ’ילי מתוק, עוד חול ולפחות מזלג פלסטיק אחד שמישהו הפיל פנימה. במסעדת פויקה זה ממש לא ככה.

ככה צריך להראות פויקה

הפויקה של פויקה (ולאיזו עוד מסעדה קוראים בשם של המנה שמגישים בה?) בנויה על אותו סיר ברזל כבד – שגם לו קוראים פויקה – אבל מפה זה שונה לגמרי. כאילו, כמעט לגמרי – כי עדיין יש ירקות שורש. בתוך הפויקה תוכלו לקבל מנות נבחרות שלקוחות מהתפריט של מסעדת האם: החל מבקר בבירה, שאולי נראה כמו הפויקה שאתם מכירים מל”ג בעומר אבל ילמד אתכם איך זה באמת אמור להיות, דרך אוסובוקו לבן ועד פרוסות אנטריקוט שקיבלו טיפול של מלכים.

או מלכים שקיבלו טיפול של פרוסות בשר

כמובן שהכל מוגש בפויקה, או לפחות במחבתות ברזל כבדות. גם המנות הראשונות והקינוח מוגשים בכלי הברזל הכבדים האלו. לא בדקנו, אבל היינו שמים כסף שגם המשתנות עשויות מברזל כבד על גחלים לוהטות. המנות העיקריות בצורת קדרה, כמו הבקר בבירה או האוסובוקו, מגיעות בתוך פויקה קלאסי עם תפוחי אדמה וירקות שורש. המנות האחרות, אלו שמגיעות על מחבת, מגיעות בליווי “תפוחי אדמה מדורה”, מיני תפוחי אדמה שהגיעו מהעיר דורא שליד חברון ועל כך שמם.

בין המנות הראשונות היו פטריות צלויות בסילאן שהיו אדירות ובשר מיובש דרום אפריקאי בשם בילטונג. סיפרו לנו שהמתכון הדרום אפריקאי להכנת בילטונג הוא “תמצא פגר על הכביש, תגלגל בתבלינים ותתלה מעמוד חשמל לכל החורף”. המתכון הישראלי שונה קצת בשביל להתאים לדרישות משרד הבריאות (ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) ומכיל בשר בקר שמתיישן במקרר וקיבל טעם ומרקם שהולכים מצויין ליד בירה במחיר שמצדיק להזמין עוד בירה. אפילו הסלט ירקות היה מגניב, כי הוא כלל מנגו והגיע עם רוטב פסטו-נענע שאם היינו בלוג אוכל רציני היינו גם מצרפים מתכון שלו (*).

בילטונג - הקבנוס הלאומי של דרום אפריקה

קינוח הדגל של פויקה נושא את השם המעצבן “שוקונגו”. לכאורה הסופלה שוקולד הסטנדרטי שמופיע בתפריט הקינוחים של כל מסעדה. בפועל זה עוגת שוקולד רותחת שנאפתה בתוך סיר פויקה – חרוכה ופריכה מבחוץ ונוזלית לגמרי מבפנים, בזיגוג לבן מלמעלה שמצטלם ממש לא טוב אבל עם טעם כיפי שלגמרי מצדיק את החוסר פוטוגניות. גם האופציה השנייה, עוגת קראמבל תפוחים, עושה שמח בלב וטוב בבטן.

שוקונגו

בואו נסיים עם טיפים להכנת פויקה טוב בעצמכם, באדיבות אריאל כהן – שף המקום. אל תשכחו שהטיפ הכי טוב הוא “תנו למקצוענים להכין בשבילכם”. אז ככה:

• מכירים את זה שאתם שמים בפויקה חצי בקבוק קולה, שאריות של בירה וקצת מים שנשארו? אז תפסיקו. בשביל נוזל הבישול תשימו רק יין, או רק בירה, או רק מים. בלי לערבב יין עם בירה, בלי לערבב עם קולה ובאופן כללי אל תעשו דברים שמגעיל, בסדר?

• חוץ מזה, בואו נזכור שפויקה זה בעצם צ’ולנט: בישול איטי וארוך על גחלים לוחשות ולא במרכז המדורה.

• לסיום, פויקה מכינים במשך מינימום 3 שעות עם מכסה סגור הרמטי. לא מערבבים, לא פותחים ולא מציצים. פשוט תסגרו את המכסה ותחפשו משהו אחר להרוס.

לסיכום, אם בא לכם לאכול מהאוכל הטוב של מסעדת פויקה אבל לא בא לכם להגיע ליפו, או סתם להוציא הרבה כסף – פויקה סטריט בר זה בול בשבילכם. אה, ואל תנסו להכין בעצמכם קינוחים בפויקה. לכם זה לא יעבוד.

פויקה סטריט בר – מלכי ישראל 8, תל אביב.

* – ברור שאנחנו בלוג אוכל רציני. המתכון: מלא נענע, שמן זית, מלח, אורגנו, בלנדר.

טבולה

טבולה, סלט טבולה. מצד אחד זה מאכל עם שם אסלי ערבי אז זה אוטומטית מאכל גברי קלאסי. מהצד השני זה סלט, כזה עם עלים וירוק ובריא וכל מני דברים שהם לא מטוגנים שזה כבר קצת מטריד. טבולה קלאסי עושים עם בורגול, אבל אין לכם בורגול ואתם אפילו לא לגמרי בטוחים שאתם יודעים איך נראה בורגול. מה שאתם כן יודעים, וזה כי אתם נמצאים באינטרנט והכל במרחק ויקיפדיה ממכם, זה שבורגול באנגלית זה בולגור, ושמיקי קם שיחקה דמות בשם בורגול בפרק של זהו זה.

מיקי קם, אילוסטרציה

בכל מקרה, אנחנו נכין סלט טבולה עם שינוי קטן שעושה אותו זריז להכנה אבל חוץ מזה הוא אסלי אותנטי מהלבאנט, בדיוק כמו קובי אוז או המסעדה בכניסה לאבו-גוש. המצרכים: חצי שקית קוסקוס (כזה שכתוב עליו “מהיר הכנה”), צרור פטרוזיליה, צרור נענע, עגבניה, לימון, מעט שמן זית ומלח.

טיפ מנצח בשביל להבדיל בין פטרוזיליה לכוסברה: לפטרוזיליה יש ריח של פטרוזיליה ולכוסברה אין.

בואו נתחיל עם הקוסקוס. להכין קוסקוס זה לא הרבה יותר מסובך מלהכין מנה-חמה ו/או לקרוא את ההוראות שכתובות על השקית. שמים בסיר קטן כוס קוסקוס עם כוס מים רותחים ושתי כפות שמן, סוגרים את המכסה ופשוט מחכים 5 דקות או קצת יותר. כן, אפילו לא צריך כיריים. אחרי 5 דקות (או קצת יותר) המים יספגו והקוסקוס יהיה מוכן.

בול כמו מנה-חמה

סבבה, העבודה הקשה מאחורינו, עכשיו העבודה המלכלכת. את הפטרוזיליה והנענע קוצצים דק. תראו איזה קטע, אני כתבתי משפט אחד אבל לעשות את זה ולנקות אחריכם יקח לכם חצי שעה. צריך להוציא החוצה את ההגבעולים העבים של הפטרוזיליה ואת כל הגבעולים של הנענע, ואז לקצוץ דק עם סכין או להשתמש במעבד מזון. אם משתמשים במעבד מזון – אז לפולסים קצרים, אנחנו לא מנסים להכין פסטו או ממרח פטרוזיליה, רק לקצוץ את העלים.

זו סתם תמונה להמחשה, אני השתמשתי במעבד מזון. אני לא פראייר.

עכשיו נכין רוטב. לא ביג דיל: מגרדים קצת את הקליפה של הלימון לתוך כלי. זה נשמע פלצני ומיותר, וכנראה שזה באמת פלצני ומיותר, אבל זה עושה ריח טוב. את המיץ של הלימון סוחטים לתוך אותו הכלי. מוסיפים מלח, ומעט שמן זית. כן, לקרוא לזה רוטב זה באמת הגזמה. הכנו מיץ לימון.

לסיום, צריך רק לקצוץ את העגבניות.

קצצתי

אוקי, צריך לקצוץ דק את העגבניות.

קצצתי דק

צריך לקצוץ ממש דק את העגבניות.

מספיק דק?

ועכשיו כשהבדיחה המטופשת הזאת מאחורינו, אפשר להמשיך:, מערבבים את הקוסקוס עם הפטרוזיליה, הנענע והעגבניות הקצוצות דק ואז מוסיפים את הלימון לאט לאט, וטועמים תוך כדי. הטבולה טעימה כשהיא חמצמצה, אבל מיץ מלימון שלם זה כנראה קצת יותר מדי לכמויות האלו. מהנסיון שלי – משהו בין חצי לשלושת רבעי לימון יעשה את העבודה. בתאבון.

טבולה באקסטרים קלוז-אפ

גלידת פודגבר

זהו, נמאס לי להחזיק את זה בבטן. קבלו: קוראים לי זיו ואני לא עד-כדי-כך אוהב גלידה. זה מכעיס אתכם? תתבגרו. ולהלן הסבר: ברוב הפעמים גלידה זה פשוט דבר לא איכותי. זה עשוי מכל מיני שמנים צמחיים, חומרי טעם ודברים כמו צימקאו. חוץ מזה, גלידה זה בדרך כלל דבר מאוד משעמם: טעמים בנאליים כמו “תות” או “פצפוצי שוקולד” זה פשוט לא מעניין אחרי שעברת את גיל 9. אוקיי, אז נכון שב-19 שקל אפשר לקבל גלידה איכותית ומעניינת במקומות כמו וניליה או אייסברג אבל זה קצת יקר ונוטה הרבה פעמים לפלצנות: “גלידה בטעם מי זאהר, פריחת התפוזים של שכם, מרקחת משמש מזן ארומקוט ופיסטוקים סיציליאנים קלויים בעדינות” (אמיתי).

אז, החלטתי לקחת דברים לידיים ולהכין גלידה בבית, אבל ברוב המתכונים שמצאתי נדרשת מכונת גלידה ביתית. עכשיו, אם הייתי רוצה מכשיר שעולה באזור ה-1500 שקל, תופס את כל השיש ועושה רק דבר אחד – הייתי קונה כבר מזמן פורס פסטרמה. שאר המתכונים שמצאתי דורשים להוציא את הגלידה כל חצי שעה מהמקפיא, לערבב ולהחזיר. אז קבלו את חוקי פודגבר לגלידה ביתית: שיהיה טעים וידרוש מינימום מאמץ. אם אתם מחפשים גם “שיהיה בריא” אתם מוזמנים ללחוץ על הלינק הבא: http://www.tvuna.org/ ולאכול גלידה מזרעי פשתן.

קחו דוגמא מיפן שם החליטו לרענן את החיך עם גלידת תמנון-דובדבנים

גלידת פוד-גבר בטעם מלון, נענע וצ’ילי חריף (אזהרה: לא להשתמש בהלחם מלונענע). מה שנצטרך זה: חצי כפית ג’לטין, חצי כוס סוכר, חצי מלון, רבע צ’ילי חריף אדום ללא הגרעינים, 8-10 עלי נענע טריים מופרדים מהגבעול. אופציונלי: 3 כפות שמנת 38%.

שמים את הג’לטין ו-4 כפות מים בסיר קטן ומחממים על אש ממש קטנה. זה הולך לקחת בערך 10-15 דקות עד שזה נהיה אחיד ובלי גרגרי ג’לטין. מוסיפים את הסוכר ושוב מערבבים ומחכים עד שיהפוך לסירופ אחיד. אם יש סבלנות נותנים לזה להתקרר קצת ואז שמים בבלנדר את המלון, הצ’ילי, הנענע והשיקוי שכרגע הכנו.  מי שרוצה יכול להפוך את הסורבט הזה לשרבט על ידי כך שיוסיף 3 כפות שמנת או יותר.

הגרסא החלבית

תהליך הגריסה בבלנדר מחמם וממיס את הגלידה. אז או שתפעילו את הבלנדר לקצת זמן ותאכלו ישר או שתשימו במקפיא עם ניילון נצמד. רצוי לשים להקפאה בכלי פלסטיק ואת הניילון הנצמד לשים ממש צמוד לגלידה ככה שלא ישאר אוויר בכלי בין הניילון לגלידה. כשמוציאים מהקפאה זה יכול להיות קצת נוקשה – אפשר לשים במיקרו לבערך 20 שניות (ברצינות) וזה חוזר להיות רך וחלומי.

אני ניסיתי להכין באותה מתכונת גם גלידת ג’ינג’ר-לימון-מרווה וגם יצא על הכיפאק. נשמח לשמוע על וריאציות נוספות שיצאו טעים וגם על טעמי גלידה מוזרים שנתקלת בהם בכלל.