חביפיצה
אחת הבעיות הגדולות איתה מתמודדים אומנים בכל העולם, היא ההרגשה כבר שהמציאו הכל. הביטלס כבר הגיעו לכל שילובי הצלילים שנעימים לאוזן אנושית, וכל מה שנשאר לנו עכשיו זה שילובי צלילים שלא נעימים לאוזן אנושית (או בשפה המקצועית: דאב סטפ). האמנים הגדולים ציירו כבר לפני 200 שנה בכל סגנון אפשרי, מה שהפך את כל מה שבא אחרי זה לאמנות פוסט-מודרניסטית (או בשפה המקצועית: קשקושים של תינוק בן שנה).
וגם בתחום האוכל, נראה שכבר מזמן, כאנושות, עשינו הכל. ניסינו לאפות את כל מה שנאפה, לטגן את כל מה שמיטגן, לבשל את כל מה שמתבשל, ואח”כ גם לזנוח את כל השיטות האלה ולהכין הכל במיקרו. ניסינו לאכול כל חיה אפשרית, כל דבר שיוצא מכל חיה אפשרית, ניסינו זרעונים, נבטוטים, עלי בייבי (מישהו צריך להגיד את זה – זה עלים של מישהו שעישב את הגינה שלו), ביצים של דגים, דגים של ביצים, ניסינו הכל גם נא, גם מורתח, מפוסטר, עם קטשופ, בלי גלוטן. ואת הכל גם בתור גלידה.
נראה שהדבר היחיד שנשאר לנו זה לשלב. אפשר לקרוא לזה “בלנד”, למתג את זה כפיוז’ן, אבל בתכל’ס זה פשוט מחסור טוטאלי ביצירתיות ועודף מובהק של שעמום שהביא אותנו ל”הישגים” כמו המבורגר עם ביצת עין, וודקה עם רדבול, שקשוקה עם שעועית, והגרוע מכולם – אבטיח וגבינה בולגרית. מאוד בוגר מצידך, אנושות.
אותו שעמום ומחסור טוטאלי ביצירתיות (שאגב גרמו לנו לפתוח את הבלוג הזה) היו כנר לרגלינו בעודנו ממציאים את המאכל המיותר הבא – החביפּיצה (מחסור טוטאלי ביצירתיות ניכר גם בבחירת השם). רק דבר אחד הפתיע אותנו בכל הניסוי הזה – אשכרה יצא טעים.
החביפיצה™ היא בתכלס חביתה משודרגת, שעושים כשרוצים לפנק מישהו באמת. היא נראית מגניבה לגמרי, היא די משביעה ובמבחן טעימות מקצועי שערכנו בקרב 2 נבדקים משכבות זהות לחלוטין באוכלוסיה, התגובות נעו בין “וואלה זה טעים” ל-“וואלה זה די טעים”, שזה מרשים ביותר.
כל מה שתצטרכו כאן זה 3-4 ביצים, חצי עגבניה, חצי בצל, גבינה צהובה וממרח עגבניות מיובשות. תוספות נחמדות שישדרגו את המנה הן זיתים, פטריות, גבינה בולגרית, ועלי בזיליקום.
במחבת גדולה יחסית, מטגנים את הבצל עם כף יפה של שמן זית עד שהוא נהיה שקוף. גם את העגבניות נטגן אבל נוסיף אותן 2 דקות אחרי הבצל. בינתיים מקשקשים את הביצים עם מלח, באותה צורה שאתם מקשקשים חביתה, אבל עם יותר רגש. שופכים את הביצים, מחלישים לאש קטנה-בינונית ומכסים את המחבת עם מכסה (ואל תגידו לי שאין למחבת שלכם מכסה. לכל סיר יש מכסה).
בזמן הזה החביתה מתבשלת והופכת למין פשטידונת כזאת עם תחתית פריכה, שדי מזכירה במרקם פיצה. כשהחלק העליון של החביתה כבר די מגובש על עצמו (זה יקח בערך 7-10 דקות), מוסיפים את התוספות: אם יש לכם מזליפים קצת ממרח עגבניות מיובשות, מגררים את הגבינה מעל (עם פומפיה פשוטה), ומוסיפים זיתים או כל תוספת אחרת שבא לכם. נותנים לדבר הזה עוד 2 דקות להתגבש ומכבים את האש.
עכשיו חותכים כמו פיצה ומגישים על רקע קולות ההתפעלות של כל הנוכחים. מבטיח שתהיה התפעלות. ואם לא, לא נורא – אנחנו כבר עובדים פה במרץ על הההמצאה הסודית הבאה. אני רק יכול לגלות שיהיה בזה חמאת בוטנים ופסטרמה.
הבית התימני
למרות שגם אנשים שגרים בדרום כבר מיצו את העניין לגמרי, ליין הביקורות שלנו בבאר שבע ממשיך בכל הכוח. אחרי שהכרנו לכם כבר שלושה מוסדות מרשימים בעיר העתיקה, ואחרי שכבר סיכמנו שיש כזה דבר “העיר העתיקה של באר שבע”, אנחנו מתקדמים הלאה, לדברים הרציניים.
היום רצינו לכתוב לכם על מסעדה מכובדת, איכותית, עם שירות מדרגה ראשונה ותפריט מגוון וחדשני. מקום עם קלאסה, כזה ששווה להיכנס בשבילו לבאר שבע רק כדאי להגיד אחר כך לכולם איך העיר השתנתה מאז שהם היו פה פעם אחרונה.
אבל מה, “הערביקה” היתה בדיוק סגורה.
אז חצינו את הכביש והגענו ל”בית התימני”. שתי המסעדות ממוקמות אחת מול השניה במתחם חדש בעיר שנקרא “מרכז הצעירים”. ולכאורה, הבית התימני הוא ההיפך המושלם מערביקה – השירות ביתי עד כאב (כשעברתי ליד המטבח בעל הבית נתן לי צלחות ואמר לי לקחת לשולחן שלי), הארוחה העסקית לא בדיוק מיועדת לאנשי עסקים, וזה לא שהתפריט הוא לא מגוון או חדשני, זה פשוט שהוא לא ממש קיים.
אבל בתכל’ס, רק תרוויחו אם תבחרו באופציה הזולה לארוחת צהריים. ולמה? בעיקר בגלל החוויה. בזמן שבערביקה ינסו למכור לכם את באר שבע החדשה ב-79 שקל לסטייק פרגית על מקל קינמון, בבית התימני תרגישו את העיר העתיקה במלוא אסליותה – הישיבה על הרחוב, השפה שכונתית והקהל מגוון-שלא-לומר-הזוי.
את ההצגה “בבית התימני” גונב התימני הראשי – בעל הבית נתן. החל מהשלט שבכניסה, דרך שלל החפצים והססמאות ההזויות של הקירות, תעודת הכשרות האלטרנטיבית (“כשר בהשגחת הקב”ה”) ועד לשמות המנות (בקשו את מנת ה”חרטא-ברטא” ונתן יוציא לכם כל מיני תבשילים טעימים), הטירוף פה שולט. אם תתנו לנתן את הסימן הנכון ויהיה לו זמן, הוא כנראה גם ישתף אתכם בכמה מהגיגי ליבו. ותאמינו לי, שלאיש שענה לי על השאלה “מאיפה למדת לבשל?” בתשובה “מה**שלהאמאשלי”, יש עוד כמה פנינים בשרוול. רק תדליקו אותו..
כל זה היה נחמד וטוב, רק שמכל התיאור האנתרופולוגי בכלל לא דיברנו על האוכל, ואתם בטח חושבים שזה בגלל שהוא גרוע. ממש לא. נתן מכין אוכל ביתי (לאו דווקא תימני) נפלא, עם הרבה שמן והרבה אהבה. הסלטים הטריים שלו ביחד עם הלאפות שהוא מכין במקום זה כבר ניגוב שיעשה לכם את השבוע, וביחד עם מנות בשריות מעולות – קציצות, עוף מבושל, ואפילו אסאדו (אם באתם ביום הנכון), וגם כל מיני מרקים תימניים, סוגרים פה ארוחה שתפיל אתכם לחצי יום.
את החשבון מתמחרים כאן בצורה האהובה עלי – בעל הבית מסתכל על הצלחות הריקות שעל השולחן, ועל פי אינטואיציה של שנים, זורק תמיד את אותו מספר. ואם כבר דיברנו על הבדלים מערביקה, כמה שלא תאכלו ותשתו בתימני, יהיה לכם קשה לצאת עם יותר מ-50 שקל.
אבל אם חיפשתם מסעדה מכובדת ואיכותית, נסו את ערביקה בכל זאת.
הבית התימני, הרצל 25, העיר העתיקה באר שבע
עוף בדוריטוס דיפ
נו, סטודנטים, התחלתם שנה חדשה בלימודים? כל הזין.
אחרי קיץ שבו אכלתם את הבישולים של אמא, ועברתם מארוחת חג אחת לשניה, הגיע הזמן לחזור למציאות. הדירה שלכם מטונפת, יש בכיור צלוחית עם לכלוכים שתיכף חוגגים ארבעה חודשים ביחד, וכל מה שיש לכם במקרר זה צ’ילי מתוק ואריזה של שמנת חמוצה שעכשיו היא כבר באמת חמוצה.
אתם לא לבד. מה שהיה בקיץ האחרון (ככה מקובל להתחיל משפטים שקשורים למחאה), ביטא את מצוקתם הגדולה של סטודנטים רבים. יוקר המחיה הנוראי גרם לכך שאי אפשר לאכול כל יום במסעדה, ואפילו הקפיטריה באוניברסיטה, כך נמסר למערכת “פוד-גבר”, עולה כסף! מאות אלפי סטודנטים חסרי כל יכולת בישול יצאו לרחובות בקריאה אחת – רוצים מתכונים פשוטים.
מדור הסטודנט הרעב, בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים הארצית ודפני ליף, לא התעלם מגל המחאה ומינה ועדה מיוחדת אשר נועדה לסייע לסטודנטים בתקופה קשה זו. להלן מסקנות הועדה שייושמו ב-3 פעימות שונות (תמיד רצינו להגיד “פעימות”):
1. המדור יציע מתכונים ברמת קושי של בין “קל מאוד להכנה” ל-“מפגר לחלוטין להכנה”.
2. המדור יסתמך רק על מרכיבים שאפשר לקנות ב-AM/PM. שוק לוינסקי – עמכם הסליחה.
3. המדור לא יניח מראש יכולות בישול כלשהן מקוראיו, העצלנים. את המשפט “מתבלים לפי הטעם” תחפשו במקום אחר.
כדי לפתוח את המדיניות החדשה, החלטנו כאן בפודגבר לפנק אתכם במנה טעימה שנראית מושקעת כמעט כמו שהיא קלה – עוף בדוריטוס דיפ. נשמע מפגר? חכו שתראו איך מכינים את זה. המתכון כולל 3 מרכיבים:
חזה עוף. הרי ברור שיש לכם כמה חתיכות תקועות במאחורה של המקפיא, לא? כדי להפשיר את העוף כדאי להעביר אותו למקרר לילה לפני, אבל אם נזכרתם רק הרגע שאתם רעבים, שימו את העוף העטוף בקערה עם מים חמימים ותוך 5 דקות הוא יפשיר. אנחנו נצטרך 4-5 פרוסות יפות, שזה בערך חצי קילו.
דוריטוס דיפ. קונים בפיצוציה דוריטוס ואת הרוטב שבא איתו, דוריטוס דיפ. אם אתם אוהבים חריף, לכו על על זה, אני בעד הגרסה המעודנת שהיא קצת פיקנטית. את הדוריטוס אפשר לאכול כדי להרגיע את הרעב, אבל את הרוטב תשמרו בצד.
בצל. נצטרך 2 בינוניים, חתוכים לרצועות, טבעות או למגני-דוד קטנים. מה שיותר נוח לכם.
אחרי שהעוף הופשר והוא רך ונעים נדאג שהוא יהיה בחתיכות בינוניות ולא עבות מדי (2 ס”מ). נחמם סיר רחב ונמוך עם 2 כפות שמן רגיל, ואחרי שהוא התחמם ממש, נטגן את העוף משני הצדדים. זה אמור לקחת 3 דקות בערך על אש גבוהה. כשהעוף נשחם נוסיף את הבצל שחתכנו מקודם, אריזה שלמה אחת של דוריטוס דיפ, וחצי כוס מים. מביאים את הכל לרתיחה.
עכשיו הגענו לחלק של התבלון. ועכשיו סיימנו אותו. כן כן, שמעתם טוב. מכיוון שגם ככה כל מה שיש לכם במחלקת התבלינים זה “תערובת לתיבול פיצה”, החלטנו ללכת לקראתכם – את המתכון שלנו היום לא צריך לתבל. זה בגלל שהדוריטוס דיפ, בתור מטבל, הוא כבר מלוח ומתוק וחריף מספיק.
כל מה שנשאר עכשיו לעשות זה להחליש את האש, לכסות את הסיר ולתת לכל העניין לשחות קצת במיצים של עצמו ולהתבשל – בערך 25 דקות. יצא טעים? מצויין, כדאי להכין אורז ליד ויש לכם ארוחה. לא יצא טעים? אתם כנראה באמת מפגרים.
עדכוני פודגבר
לאחרונה בפודגבר
גם בפייסבוק
קטגוריות
בלוגים שאנחנו אוהבים לאכול
פרסומות
ארכיון
- July 2016
- January 2013
- December 2012
- August 2012
- July 2012
- June 2012
- May 2012
- April 2012
- March 2012
- February 2012
- January 2012
- December 2011
- November 2011
- October 2011
- September 2011
- August 2011
- July 2011
- June 2011
- May 2011
- April 2011
- March 2011
- February 2011
- January 2011
- December 2010
- November 2010