מוס חלווה / נוטלה

פודגבר פותח את שעריו. לא לכולם. לא לרבים. אולי לך. אם יש לך מתכון גברי שאתה רוצה לחלוק איתנו, אם גם לך יש תמונות של מאכלים שהם לא פוטוגנים אבל טעימים רצח, אם גם אתה רוצה להתפאר במילים “כתבתי 500 מילה על ביצים, יצא מצחיק רצח” – שלח לנו מתכון. היום מתארח אצלנו אור לוטן שכותב לנו מפלובדיב (пловдив) שבבולגריה, והוא מספר:

כמו כל פודגבר גם אני הייתי פעם פודילד ונהגתי להמציא מיני מתכונים משאריות במסעדות. את מנות הדגל הקלאסיות כמו לחם על מצע מיץ תפוזים מתובל בקורט מלח-פלפל, או מרק שאריות שניצל, כולנו וודאי זוכרים ואוהבים. בעיני כולם היו אלו רק מתאבנים לקראת המנות שאכין בתור פודגבר בוגר. מה שהיה רק תחביב בתור ילד והפך למקצוע כנער, הוא היום לא פחות מאמנות.

ובעתיד עוד יהפוך לדת

לכן, משנתקלתי במנת הקרב הצהלית מיד הבחנתי בפוטנציאל הקולינארי העצום החבוי בה! קשה להודות בזה אבל לכולנו יש עבורה פינה חמה בלב. כולנו חולמים לטגן לוף לארוחת צהריים, להדליק פחית טונה ולקנח בטוסט ממרחית (קסם כימי בו הפכו סוכר טהור לממרח חום. לא מבין איך זה לא זיכה פה מישהו בפרס נובל לכימיה, או לפחות עיטור העוז). אך מעל כל פריטי מנת הקרב ניצבת – החלווה.

החלווה היא הדובדבן שבקצפת. החלווה היא האולימפוס של נשנושי האנרגיה. החלווה היא החלווה של מנת הקרב! ולמרות זאת שנים חיפשתי לה שימוש הולם ולא מצאתי.

כמו כל פודגבר אמיתי – גם אני פניתי בסופו של דבר לפודאמא שלי לפתרון בעיית החלווה. הפתרון שהוצע הפך לימים למנה המכונה ״מוס חלווה״ והוא מובא פה לפניכם. המתכון הבא כל כך קל ופשוט עד שהחלק שהכי קשה בו זה למצוא את המצרכים.

מצרכים:

חבילת חלווה 400 גרם. אני אישית בעד תערובת חלווה שוקו-וניל.

שתי חבילות שמנת מתוקה 38%.

פחית חלב כחוש מרוכז וממותק (397 גרם). הכי קל להשיג את זה במעדניות רוסיות אבל זה קיים גם במרבית הסופרים.

מצאתי את המצרכים!

אני לא אשקר לכם, החלב הזה נשמע רע ונראה רע. מה שנשמע ונראה רע הוא כנראה ברווז (לפחות ככה אומרים). אני אספר כמה פרטים כי חשוב להתיידד עם המוצר. כפי שמצופה מחלב כחוש, זהו חלב רגיל שהוציאו ממנו את המים והוסיפו לו הרים של סוכר, את הקסם שנוצר אפשר לשמור בלי קירור במשך שנים שזה בעצם לא עוזר לאף אחד אבל טוב לידע הכללי. התוצאה הראשונה (במשקל 400 גרם) הייתה שמנה מידי אז הורידו שלושה גרם כדי שנרגיש טוב עם עצמנו.

כן, עכשיו זה נראה דיאטטי

נעבור להכנה:

מקציפים את השמנת המתוקה, זה לוקח כמה דקות אבל בסוף יוצאת קצפת. מוסיפים את החלב הכחוש לקצפת ועושים סיבוב הקצפה נוסף וקצר עד לקבלת תערובת אחידה. שימו לב שהסיבוב הנוסף חייב להיות קצרצר, בשביל לא להפוך את הקצפת לחמאה.

והיום, ילדים, למדנו איך מכינים חמאה!

יש לנו את החלק של ה”מוס”, עכשיו נדאג לחלק של ה”חלווה”: מרסקים את החלווה במזלג ומקפלים את שברי החלווה לתוך הקצפת.”לקפל” זה כמו לערבב אבל בעדינות, בשביל לא לשבור את הקצפת. כעת שופכים את התערובת שהתקבלה לשתי תבניות אלומיניום מוארכות (אני מרפד בשכבה של נייר אפייה, זה מקל על ההגשה) ומקפיאים ללילה. זהו.

זה יראה בערך ככה

ברגע של ווידוי קצר אני אספר לכם שאני בפלובדיב (пловдив) שבבולגריה ומשעמם פה רצח. שיחות עם שחקני שחמט זקנים בפארק התחילו קצת להעיק (בעיקר כי אלו שתיקות מביכות ממש ארוכות) ולכן אני אפנק אתכם במוס נוטלה, שהוא כמו מוס חלווה אבל עם נוטלה. לא יודע למה, אבל בנות מעדיפות מוסלה נוטלה על פני מוס חלווה. אם אתה בודד וגלמוד עדיף שתתחיל מהמתכון הזה.

אנחנו עושים קצת שינוים במצרכים, ונפרדים מהחלב הכחוש לשלום (מחזירים אותו למקלט עד המלחמה הבאה, או הצורך העז בחלווה) אבל העקרון בגדול זהה.

 מצרכים:

שתי חבילות שמנת מתוקה 38%

צנצנת 400 גרם של נוטלה (הפעם מתפרעים על שלושת הגרמים הנוספים!)

שליש חבילת פקאנים

ועכשיו לך תמצא דרך לחלק חבילת פקאנים לשליש

בנוהל מקציפים את הקצפת עד שיש גלים נחמדים. שופכים את הנוטלה פנימה ומקציפים שוב. זה הזמן להתפעל מהצבעים היפים של הסיפור הזה אבל לא יותר מידי כדי שיישאר מרקם קשיח (הערת העורך: זה מה שהיא אמרה).

זה מוס נוטלה בכיס שלך או שאתה שמח לראות אותי?

שוברים את הפקאנים לשלישים ומערבבים אותם לתוך התערובת עם לקקן. שופכים לשתי תבניות אלומיניום מוארכות. ומשאירים לילה בהקפאה. סה”כ מקבלים משהו כמו קילו וחצי מוס בארבע תבניות, והיפרגליקמיה בעתיד הקרוב. בהצלחה!

קרם ביצה

אם חיפשתם קינוח פשוט וקליל שדומה לקרם ברולה – טעיתם בכתובת. אם חיפשתם דרך ממש מסובכת להכין שוקו, הגעתם למקום הנכון. קרם-ביצה (באנגלית: Egg Cream) זה משקה “ניו יורקי” (או ככה ויקיפדיה טוענת) שהומצא בתחילת המאה הקודמת. הרעיון היה להכין משקה שאין בו לא שמנת ולא ביצים אבל שיהיה סמיך ועשיר כאילו יש בו את המצרכים היקרים והאציליים האלו; שרק לאריסטוקרטים, אוליגרכים, אנשי העשירון העליון ובעלי דירות במרכז תל אביב יכולים להרשות לעצמם.

קרם ביצה

המצרכים: חצי כוס חלב קר, בקבוק סגור חדש של סודה, וכף או שתיים של סירופ שוקולד.

או כמו שאני קורא לזה, ארוחת צהריים מזינה

על החלב אין הרבה מה להגיד. על הסודה דווקא יש: בגלל שחלק מהקטע של המשקה הזה זה הראש שלו, כמו זה שמתפתח מעל בירות כהות, או כמו זה שמזל שהוא מחובר לך לצוואר אחרת גם אותו היית שוכח בבית, צריך שבסודה יהיו המון גזים. אם פותחים בקבוק סודה חדש, או אם יש לך מכשיר כזה שעושה סודה לבד ואתה לוחץ שלוש לחיצות אקסטרה, או אם יש לך ברז משקאות קלים בבית כמו במקדונלדס – זה יעשה את העבודה. אם יש לך בקבוק פתוח שכבר ברחו לו הגזים אל תשתמש בו, זה יהיה כמו “נבחרת ישראל בטלויזיה” – נסיון נחמד שלגמרי מפספס את הפאנצ-ליין.

על הסירופ שוקולד גם צריך לדבר: המתכון המקורי קורא למותג מאוד מסוים של סירופ שוקולד שלא שמעתי עליו לעולם (Fox’s U Bet – למי שיורד לפרטים), כנראה שכל סירופ שוקולד איכותי יספק. בסופר שמול הבית שלי החליפו את המילה ‘איכותי’ במילה ‘זול’ ולכן בתמונות אפשר לראות סירופ בטעם ‘סירופ בטעם שוקולד’.

בלי שמנת? בלי ביצה? תראו כמה עצובות הן.

נתחיל להכין: כף סירופ שוקולד בתוך החלב הקר, ומקציפים/טורפים. אם אין לכם מטרפה חשמלית (נו, הדבר הזה שניראה ככה) אז פשוט תערבבו טוב עם מזלג עד שהסירופ נמס לגמרי בתוך החלב. אם יש לכם מטרפה (או סבלנות עצומה ושרירי ידיים מפותחים) תקציפו את החלב עד שהוא יפתח את הראש ההוא שדיברנו עליו מקודם.

זה יראה בערך ככה

אוקי, עכשיו מוזגים לכוס ומוסיפים פנימה את הסודה. התוצאה הסופית: משהו שהוא לא כזה רחוק משוקו, אבל הוא הרבה יותר מגניב, וקרמי, ומוגז. זה יוצא סוג של שוקו קיצי. שגם איכשהו דומה לבירה. אה! יופי! מצאתי תירוץ למה להכין את כל זה בעצם – זה שוקו שדומה לבירה!

לחיים!

פופקורן חריף

פופקורן זה משהו שמאז ומעולם הלך יד ביד עם סרטים. משום מה פופקורן זה מה שמוכרים לך בדליי ענק בבתי קולנוע ומה שאתה מכין בבית כשאתה יושב לראות את הארי פוטר – הסרט השביעי חלק 2 סעיף קטן ג’. אני לא עומד לשבור לכם את המיתוס הזה – פופקורן ימשיך להיות נשנוש שהולך רק כשאתה רואה דברים שנמשכים יותר מ-80 דקות, והארי פוטר ימשיך להצית את דמיונם של מיליוני ילדים ועשרות אלפי מבוגרים מוזרים ועצובים מכל העולם.

אבל אנחנו היום נלמד להכין פופקורן לבד. כן, כן – אני יודע. אני לא דביל – להכין פופקורן זה לשים שקית במיקרו, ללחוץ שלוש אפס אפס ועל הכפתור הירוק ולא לשכוח לנער את השקית לפני שפותחים אותה, שהמלח יתפזר לכל האורך. אבל אנחנו נכין פופקורן לגמרי לבד, בלי שקית, בלי מיקרו, בלי האדים שיוצאים ברגע שפותחים את השקית ומוחקים לך את טביעות האצבעות, בלי האבקה הלבנה שיש בשקית שהיא כמו מלח אבל נורא דק וזה מלחיץ קצת כי זה חומר שלא פוגשים בשום מקום אחר.

הפופקורן שאני אכין יהיה זול יותר, אבל למי אכפת? פופקורן למיקרוגל עולה מעט בכל מקרה. הפופקורן שאני אכין יהיה בריא יותר, אבל מה זה משנה? אם בריאות הייתה חשובה לך לא היית יושב כבר 7 שעות מול הטלוויזיה ומחפש מה לראות. הפופקורן שאני אכין יהיה מגניב יותר וטעים יותר – וזו כבר סיבה לעמוד מול סיר ולחייך כמו דביל.

הרכיבים: גרעיני תירס, שמן רגיל (קנולה, סויה, גריז. לא זית, משהו שאפשר לטגן בו), מלח ולתוספת מגניבות – טבסקו. אני השתמשתי באיזה רוטב זול חריף שדומה לטבסקו אבל הוא לא בדיוק טבסקו – לא שמתי לב להבדל.

ההכנה: בסיר גדול ורחב מחממים שמן בכמות שמכסה את כל התחתית – אנחנו רוצים מספיק שמן בשביל שלא יהיו גרגרים שיחרכו אבל לא להגיע למצב של טיגון עמוק. כנראה שבגלל ההסבר העילג שלי תשימו קצת יותר מדי או קצת פחות מדי בפעם הראשונה שתנסו להכין פופקורן לבד, אז פשוט תתכננו מראש להכין פעמיים. עכשיו מטפטפים רוטב חריף ישר לתוך השמן, בנדיבות. כשהשמן חם זה הזמן להכניס את התירסים.

טבסקו בשמן - אילוסטרציה

תראו, פופקורן זה סוג של קסם. כל גרעין שמתפוצץ גדל בערך פי שמונה. כנראה שהכמות הנכונה של תירסים שצריך לשים בסיר היא “בדיוק מספיק בשביל לכסות את התחתית ולא יותר” – גרעין שלא נוגע ישירות בתחתית של הסיר לא יספיק להתפוצץ, ובכל מקרה הסיר יעלה על גדותיו די מהר. חוץ מזה, לראות פופקורן בתהליך זה כמו לראות לידה, או אפילו יותר מלחיץ מזה – כי בלידה הסיכוי שמשהו יתפוצץ עליך הוא ממש נמוך, וזה אומר שמישהו עשה משהו ממש לא בסדר.

מהכמות הזאת של גרעיני תירס...

...יוצאת כמות כזאת של פופקורן

בכל מקרה, תשימו מכסה שקוף ותסתכלו בסבלנות על גרגרי התירס. בהתחלה לא יקרה כלום ואתם תחשבו שאיכשהו הצלחתם לקלקל פופקורן. ואז פתאום יהיה פופ, ואז עוד פופ, פופ פופ פופ. היי – נראה לי שהבנתי למה קוראים לזה פופקורן! עכשיו רק נשאר להבין מאיפה הגיע ה”קורן”. נגמרו הפופים, או שנגמר המקום בסיר? תכבו את האש, תפזרו מלח (ואולי קצת פלפל צומה בשביל הצבע? תזרמו) ואפשר להגיש.

מומלץ לצד בירה קרה תוך כדי צפיה ב-“הדרדסים 2 – נקמתו של קונדסון”. לקינוח, הנה המתכון של החבובות לפופקורן. תהנו.