ארכיון: December, 2011

הבית התימני

למרות שגם אנשים שגרים בדרום כבר מיצו את העניין לגמרי, ליין הביקורות שלנו בבאר שבע ממשיך בכל הכוח. אחרי שהכרנו לכם כבר שלושה מוסדות מרשימים בעיר העתיקה, ואחרי שכבר סיכמנו שיש כזה דבר “העיר העתיקה של באר שבע”, אנחנו מתקדמים הלאה, לדברים הרציניים.

היום רצינו לכתוב לכם על מסעדה מכובדת, איכותית, עם שירות מדרגה ראשונה ותפריט מגוון וחדשני. מקום עם קלאסה, כזה ששווה להיכנס בשבילו לבאר שבע רק כדאי להגיד אחר כך לכולם איך העיר השתנתה מאז שהם היו פה פעם אחרונה.

אבל מה, “הערביקה” היתה בדיוק סגורה.

אז חצינו את הכביש והגענו ל”בית התימני”. שתי המסעדות ממוקמות אחת מול השניה במתחם חדש בעיר שנקרא “מרכז הצעירים”. ולכאורה, הבית התימני הוא ההיפך המושלם מערביקה – השירות ביתי עד כאב (כשעברתי ליד המטבח בעל הבית נתן לי צלחות ואמר לי לקחת לשולחן שלי), הארוחה העסקית לא בדיוק מיועדת לאנשי עסקים, וזה לא שהתפריט הוא לא מגוון או חדשני, זה פשוט שהוא לא ממש קיים.

אבל בתכל’ס, רק תרוויחו אם תבחרו באופציה הזולה לארוחת צהריים. ולמה? בעיקר בגלל החוויה. בזמן שבערביקה ינסו למכור לכם את באר שבע החדשה ב-79 שקל לסטייק פרגית על מקל קינמון, בבית התימני תרגישו את העיר העתיקה במלוא אסליותה – הישיבה על הרחוב, השפה שכונתית והקהל מגוון-שלא-לומר-הזוי.

את ההצגה “בבית התימני” גונב התימני הראשי – בעל הבית נתן. החל מהשלט שבכניסה, דרך שלל החפצים והססמאות ההזויות של הקירות, תעודת הכשרות האלטרנטיבית (“כשר בהשגחת הקב”ה”) ועד לשמות המנות (בקשו את מנת ה”חרטא-ברטא” ונתן יוציא לכם כל מיני תבשילים טעימים), הטירוף פה שולט. אם תתנו לנתן את הסימן הנכון ויהיה לו זמן, הוא כנראה גם ישתף אתכם בכמה מהגיגי ליבו. ותאמינו לי, שלאיש שענה לי על השאלה “מאיפה למדת לבשל?” בתשובה “מה**שלהאמאשלי”, יש עוד כמה פנינים בשרוול. רק תדליקו אותו..

כל זה היה נחמד וטוב, רק שמכל התיאור האנתרופולוגי בכלל לא דיברנו על האוכל, ואתם בטח חושבים שזה בגלל שהוא גרוע. ממש לא. נתן מכין אוכל ביתי (לאו דווקא תימני) נפלא, עם הרבה שמן והרבה אהבה. הסלטים הטריים שלו ביחד עם הלאפות שהוא מכין במקום זה כבר ניגוב שיעשה לכם את השבוע, וביחד עם מנות בשריות מעולות – קציצות, עוף מבושל, ואפילו אסאדו (אם באתם ביום הנכון), וגם כל מיני מרקים תימניים, סוגרים פה ארוחה שתפיל אתכם לחצי יום.

את החשבון מתמחרים כאן בצורה האהובה עלי – בעל הבית מסתכל על הצלחות הריקות שעל השולחן, ועל פי אינטואיציה של שנים, זורק תמיד את אותו מספר. ואם כבר דיברנו על הבדלים מערביקה, כמה שלא תאכלו ותשתו בתימני, יהיה לכם קשה לצאת עם יותר מ-50 שקל.

אבל אם חיפשתם מסעדה מכובדת ואיכותית, נסו את ערביקה בכל זאת.

הבית התימני, הרצל 25, העיר העתיקה באר שבע

31/12/2011

תגיות: , , , , , ,

לביבות

חנוכה הגיע, ועם חנוכה מגיעים גם מאכלי חג מטוגנים, כתמים של ריבה על המכנסים וצרבת. כמו בכל חנוכה, גם השנה אתם בטח מוזמנים למסיבות חנוכה שמתחילות בסביבונים והדלקת נרות ונגמרות בהריונות לא מתוכננים ובחרטות. החרטות הן, כמובן, על זה שהחלטת לעשות חישוב של כמה שמן צרכת בכל ארוחה ויצא לך משהו כמו 3 כוסות של שמן לאדם.

אם מעט שמן הספיק להם לשמונה ימים, זה לא אומר שאנחנו אמורים לאכול אוכל דיאטטי?

רציתי להכין לכם לביבות, אבל גם רציתי להכין לכם סופגניות. בעצם, רציתי להכין לביבות שהן גם על תקן סופגניות. חוץ מזה, אין לי מגררת, או פומפיה, או הדבר הזה שלוקח תפוחי אדמה והופך אותם ללביבות. אז הנה תחליף. אם תתרכזו, תגלו שזה בעצם צ’יפס שיש בפלאפליות. בכל מקרה, הרעיון הוא להכין לביבות בלי לעבוד קשה על לגרר תפוחי אדמה. הוספתי בלילה שתופחת ומקבלת מרקם סופגנייתי והרבה שמן, וקיבלתי את חנוכה.

על תפוחי האדמה האדומים היה כתוב "לטיגון"

המצרכים: תפוח אדמה אחד, ביצה, שלוש כפות קמח תופח ושליש כפית מלח. זה הכל. זו כמות שמספיקה לתפוח אדמה אחד. תכפילו את הכמויות אם אתם רוצים להכין יותר. אל תעשו לי פרצופים, זה חשבון ברמה של כיתה ח’.

אמרתי לכם, אל תעשו לי פרצופים

תתחילו בקילוף תפוחי האדמה. את התפוחים המקולפים תפרסו לפרוסות דקיקות, אני מדבר על מקסימום שני מ”מ לפרוסה. את הפרוסות תשימו בקערה עם מים, שלא ישחירו. אתם יכולים לפרוס את התפוחי אדמה לאורך או לרוחב. תלוי אם אתם מעדיפים הרבה לביבות קטנות או מעט לביבות גדולות.

פרוסות בגודל הזה, לא יותר. תחשבו תפוצ'יפס

עכשיו הבלילה: ביצה, מלח ולקשקש חזק – במילים אחרות, תעשו חביתה. עכשיו מוסיפים את הקמח, כף בכל פעם, וממשיכים לבחוש עד שלא יהיו גושים. אנחנו רוצים להגיע לנוזל במרקם אחיד, סמיך וחזק. אם אתם חושבים שיש פה משחק מילים או בדיחה גסה, אתם כנראה צודקים. בכל מקרה, אנחנו רוצים להגיע בערך למרקם הזה:

תדמיינו משהו בין מיונז לטחינה

שלב הטיגון: פותחים את כל החלונות בבית, מסתירים את המצעים, משאירים את חיות המחמד אצל השכנים ובועטים בעציץ. מחממים שמן במחבת על אש נמוכה. קשה להסביר בדיוק איך יודעים שהשמן חם, אבל זה משהו כזה: אם שמתם את הלביבות במחבת ומיד מתחיל בעבוע קל – מצוין. אם מתחיל בעבוע חזק זה אומר שהשמן חם מדי. אם מתחילים לכם כאבים מוזרים בחזה זה אומר שהשמן חם מדי ושלמדתם שלא כדאי לטגן בלי חולצה.

שמן!

טוב, מפה זה די פשוט: טובלים את פרוסות תפוחי האדמה בבלילה, מניחים בשמן, הופכים, ואז על מלא נייר סופג. מגישים עם שמנת, כי זה טעים, ועירית, כי זה מצטלם יפה.

עירית זה בערך הירק היחיד שיצא לך לאכול כל החג

אז לסיכום: אש קטנה, פרוסות דקות, קמח תופח בשביל שהבלילה תיתפח להיות סופגניה. שיהיה חג שמח!

18/12/2011

תגיות: , , , , , , ,

פודגבר מתחכך בברנז’ה

שיעור באזרחות: פודגבר, כמו מדינת ישראל, מחולק לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. הרשות המחוקקת, הכנסת של פודגבר, זה אלון: מסתובב בבאר-שבע וקובע במו ידיו את החוקים. מה נחשב אסלי (מקום שהמספר טלפון שלו זה רק חמש ספרות) ומה נחשב קלאסי (בגדול, דברים שאכלת בטירונות). הרשות השופטת, בג”צ פודגבר, זה זיו: ההחלטות הקשות מגיעות אליו לחיפה. האם תפוח זה גברי? כן, נטבול אותו בבירה. האם עוגיה זה גברי? כן, נשים אותה בתוך עוגיה אחרת, גדולה יותר.

מלון

מלון זה גברי? כן, כשהוא עטוף בנקניק.

אני, בדומה למשטרת ישראל, הרשות המבצעת: מסתובב בתל אביב ואוכל עד שאני לא מצליח לבלוע. בתור זה שהכי קרוב לתל אביב משלושתינו, אני זה שמגיע לאירועים ומתחכך עם הברנז’ה. לפעמים אני כל כך מתחכך עם הברנז’ה שצריך להזמין משטרה.

פודגבר סלב

אז הפעם הזמינו אותי למסעדת רוסטיקו בתל אביב שהחליטה להרים פסטיבל לימון. עם מנות כמו מרק עגבניות עם נגיעות לימון, פרחי ארטישוק בתחמיץ לימוני, ברוסקטה לימון ברוטב לימון, ולימון לימון עם נגיעות לימון ומסקרפונה.

לימון

לימון

עכשיו כשסיימתי לתאר את האוכל, אפשר להתפנות לדברים החשובים. פגשתי את אלקנה. דיברנו על מתכונים גבריים (לשים אוכל בתוך עוד אוכל) וגם דיברנו מלא על כדורגל, כי על זה גברים מדברים (נכון? אני עד עכשיו סוג של העמדתי פנים). אלקנה סיפר לי שהוא קורא קבוע של פודגבר (ציטוט מדויק: “איך אמרת? פוד… גבר?”) ואני סיפרתי לו על האובססיה הבלתי נסבלת שיש לי ל”היפה והחנון”.

אלקנה

פודגבר של כבוד

בין פיצה (סליחה, פוקצ’ה) עם פטריות כמהין לפוקצ’ה (סליחה, פיצה) עם פפרוני, נכנסת לפריים סהר (היפה, בלי החנון), מחופשת לנמר. את המתח בחדר אפשר היה לחתוך בסכין, אבל בסוף היא עזרה אומץ ובאה לדבר איתי. דיברנו קצת על הסטטוס שלי כסלבריטי (“אני מכירה אותך?”) וקצת על רשויות החוק בישראל (“תוריד את הידיים שלך, אני קוראת למשטרה”) אבל בסוף הסכמתי להצטלם איתה, שיהיה לה למזכרת.

סהר

לא יודע, דמיינתי אותה גבוהה יותר. בביקיני.

אוקי, אז אכלתי, נפגשתי עם גברים, שתיתי, נפגשתי עם דוגמניות. אבל הערב עדיין לא היה מושלם. היה חסר רק עוד דבר אחד: לשתות עם גברים שהם גם דוגמניות.

זו תחילתה של ידידות נפלאה

טוב, בואו נודה בזה. כל הפוסט הזה היה רק בשביל להראות לכם את התמונה הזאת.

02/12/2011

תגיות: , , , , , , , , , ,