שניצל ערבי

צרבת. פעם שנייה בחודש שאני מתעורר בלילה עם צרבת. בתקופה הקדם-צרבתית שלי זלזלתי באנשים כאלה, הייתי כל כך יהיר לחשוב שלי זה לא יקרה. “אז קצת שורף לכם בגרון, תתגברו”. אבל האמת צריכה להאמר ובקול ברור, שזה לא רק הצרבת. זה הצרבת, זה הכרס הקטנה שמבצבצת, זה הצלצולים באזניים שיש פה ושם אבל ברור שרק ילכו ויתגברו, זה הכאב גב המציק הזה כשקמים מהכורסא. זהו, נגמרו ימי הזוהר של המטבוליזם הגבוה והעמידות בפני כל אתגר אורתופדי. וכן, לקום מהכורסא זה אתגר אורתופדי. אז, בתור שירת הברבור לשנות הקסם אני גאה להציג בפניכם מתכון מקורי לשניצל שמנוני ומתובל במיוחד, רק אל תשכחו לקחת את האומפרדקס. ובפינת הקרדיט: המתכון הגיע אליי באדיבות משפחת עאסי מהכפר פסוטה בצפון, תודה!

מי ידע ששירת הברבור זה בעצם שניצל?

מה צריך:
קילו חזה עוף
כוס פירורי לחם
מיץ מלימון אחד
כף זעתר, כף סומאק, כף שומשום

הוראות הכנה (הגרסא למי שיודע להכין שניצל רגיל):
תעשו הכל אותו דבר רק שבמקום לטבול בביצה טובלים במיץ לימון ולתערובת פירורי לחם מוסיפים סומאק, זעתר ושומשום.

הוראות הכנה (הגרסא למי שלא יודע להכין שניצל רגיל):
מפשירים קילו חזה עוף ודופקים עם פטיש שניצלים שיהיו דקים. בצלחת שטוחה גדולה שמים את המיץ לימון ובצלחת שטוחה גדולה אחרת מערבבים את הפירורי לחם, הסומאק, הזעתר והשומשום. מחממים שמן קנולה\סויה\חמניות במחבת גדולה (שכבה של בערך חצי סנטימטר שמן במחבת). עכשיו טובלים חזה עוף בלימון מכל הכיוונים ואז טובלים בתערובת של הפירורי לחם עד שהוא מצופה מכל הכיוונים. ברגע שהשמן ממש חם, מטגנים את העוף במחבת עד שהוא משחים ומוציאים לצלחת גדולה נוספת שיש עליה נייר סופג.

ולקינוח: כוס מים עם חצי כפית סודה לשתייה

ועוד כמה דברים שיש לי להגיד על שניצלים: אני לא סופר נאני, לא אייל שני ובטח ובטח שלא יובל נעים ואני לא הולך להטיף לאף אחד על מה שהוא אוכל, ואני מבין ששניצל קפוא זה ממש קל וזמין, אבל, אתם חייבים להודות שאין תחליף לשניצל טרי וחם. אז הנה טיפ קטן ונפלא של אודטה: אם משתמשים בחזה עוף טרי שלא הוקפא אפשר לצפות את השניצלים ואז להקפיא אותם עם נייר אפייה בין אחד לשני ככה שהם מוכנים לטיגון. ברגע האמת להפשיר ולטגן.

לביבות

חנוכה הגיע, ועם חנוכה מגיעים גם מאכלי חג מטוגנים, כתמים של ריבה על המכנסים וצרבת. כמו בכל חנוכה, גם השנה אתם בטח מוזמנים למסיבות חנוכה שמתחילות בסביבונים והדלקת נרות ונגמרות בהריונות לא מתוכננים ובחרטות. החרטות הן, כמובן, על זה שהחלטת לעשות חישוב של כמה שמן צרכת בכל ארוחה ויצא לך משהו כמו 3 כוסות של שמן לאדם.

אם מעט שמן הספיק להם לשמונה ימים, זה לא אומר שאנחנו אמורים לאכול אוכל דיאטטי?

רציתי להכין לכם לביבות, אבל גם רציתי להכין לכם סופגניות. בעצם, רציתי להכין לביבות שהן גם על תקן סופגניות. חוץ מזה, אין לי מגררת, או פומפיה, או הדבר הזה שלוקח תפוחי אדמה והופך אותם ללביבות. אז הנה תחליף. אם תתרכזו, תגלו שזה בעצם צ’יפס שיש בפלאפליות. בכל מקרה, הרעיון הוא להכין לביבות בלי לעבוד קשה על לגרר תפוחי אדמה. הוספתי בלילה שתופחת ומקבלת מרקם סופגנייתי והרבה שמן, וקיבלתי את חנוכה.

על תפוחי האדמה האדומים היה כתוב "לטיגון"

המצרכים: תפוח אדמה אחד, ביצה, שלוש כפות קמח תופח ושליש כפית מלח. זה הכל. זו כמות שמספיקה לתפוח אדמה אחד. תכפילו את הכמויות אם אתם רוצים להכין יותר. אל תעשו לי פרצופים, זה חשבון ברמה של כיתה ח’.

אמרתי לכם, אל תעשו לי פרצופים

תתחילו בקילוף תפוחי האדמה. את התפוחים המקולפים תפרסו לפרוסות דקיקות, אני מדבר על מקסימום שני מ”מ לפרוסה. את הפרוסות תשימו בקערה עם מים, שלא ישחירו. אתם יכולים לפרוס את התפוחי אדמה לאורך או לרוחב. תלוי אם אתם מעדיפים הרבה לביבות קטנות או מעט לביבות גדולות.

פרוסות בגודל הזה, לא יותר. תחשבו תפוצ'יפס

עכשיו הבלילה: ביצה, מלח ולקשקש חזק – במילים אחרות, תעשו חביתה. עכשיו מוסיפים את הקמח, כף בכל פעם, וממשיכים לבחוש עד שלא יהיו גושים. אנחנו רוצים להגיע לנוזל במרקם אחיד, סמיך וחזק. אם אתם חושבים שיש פה משחק מילים או בדיחה גסה, אתם כנראה צודקים. בכל מקרה, אנחנו רוצים להגיע בערך למרקם הזה:

תדמיינו משהו בין מיונז לטחינה

שלב הטיגון: פותחים את כל החלונות בבית, מסתירים את המצעים, משאירים את חיות המחמד אצל השכנים ובועטים בעציץ. מחממים שמן במחבת על אש נמוכה. קשה להסביר בדיוק איך יודעים שהשמן חם, אבל זה משהו כזה: אם שמתם את הלביבות במחבת ומיד מתחיל בעבוע קל – מצוין. אם מתחיל בעבוע חזק זה אומר שהשמן חם מדי. אם מתחילים לכם כאבים מוזרים בחזה זה אומר שהשמן חם מדי ושלמדתם שלא כדאי לטגן בלי חולצה.

שמן!

טוב, מפה זה די פשוט: טובלים את פרוסות תפוחי האדמה בבלילה, מניחים בשמן, הופכים, ואז על מלא נייר סופג. מגישים עם שמנת, כי זה טעים, ועירית, כי זה מצטלם יפה.

עירית זה בערך הירק היחיד שיצא לך לאכול כל החג

אז לסיכום: אש קטנה, פרוסות דקות, קמח תופח בשביל שהבלילה תיתפח להיות סופגניה. שיהיה חג שמח!

חמאה, בננה וקינמון

כמה שמות שונים אפשר לתת לאוכל: פעם אכלתי במסעדה יפנית מוכרת באזור המרכז, לצורך ההגינות אשאיר אותה בעילום שם (ג’פניקה). הזמנתי, שימו לב: “טונקאטצו” חזה עוף בציפוי פנקו, מוגש עם רוטב קארי קוקוס עדין על מצע אורז מאודה. נשמע לא רע, מה? בתכל’ס קיבלתי שניצל עם אורז.
אז היום נלמד להכין מנה שאפשר להכין ב-5 דקות מהשאריות של האוכל שלקחתם בתיק לעבודה\לימודים ומצדי תוכלו לקרוא לה: “אצבעות בננה פריכות מצופות קראנצ’ קינמון” או אפילו “קינוח מושחת במיוחד של מקלות בננה בקראמבל וניל”:

ג'לאטו וניל איטלקי בליווי נגיסי בננה משולהבת

כל מה שצריך בשביל להכין את המנה הזאת זה: בננות פרוסות, קורנפלקס (רצוי עם קינמון או שוקולד, המלצת הפודגבר: תשתמשו בסיני-מיני’ז), סוכר וניל לא חובה, חמאה, ביצה

תגידו לאנשים שהכנתם "קראמבל" זה הולך חזק עכשיו ואף אחד לא יודע באמת מה זה

וכך עושים את זה: את הביצה טורפים (לא טורפים כמו ב”פארק היורה” אחי, יותר כמו בתכנית של קרין גורן… נו, תשאל את חברה שלך), ואת הקורנפלקס מכניסים לשקית ומפוררים (הזדמנות נהדרת להוציא אגרסיות), אם רוצים אפשר להוסיף לתערובת הקורנפלקס גם איזה כפית של סוכר וניל. את הבננות פורסים ואז אפשר למוסס במחבת חמאה כמו שהייתם שמים על 3 פרוסות לחם נניח.

הערה רצינית שניה: ככה זה אמור להראות לפני שזה נכנס למחבת

בינתיים טובלים את פרוסות הבננה מכל הצדדים בביצה ואחרי זה בפירורי הקורנפלקס וכשהחמאה רותחת מטגנים במחבת, כל דקה בערך הופכים לצד אחר של הבננה כדי שהכל ישחים יפה-יפה.

ועכשיו שוב בדיחה מתחכמת: ככה זה אמור להראות כשזה במחבת. רואים, יש מחבת מסביב

והנה עוד תמונה של המנה המופלאה הזאת:

ואם במקרה תגישו את המנה לאבשלום קור תגידו שהכנתם מוז קלוי עם דגני-בוקר

בתאבון גבר