כריכים חמים 2012

מדי פעם מתקשרים אליי חברים להתייעץ איתי בנוגע לאיזשהי קטסטרופה שקורית להם במטבח. הטעות הראשונה שלהם זה שהם חושבים שיש לי מושג בדברים האלה. מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי באתר בטח כבר שם לב לזה מזמן. חוץ מזה, להשחית כל חלקה טובה במטבח זו הדרך הכי טובה ללמוד לבשל. ההבדל היחידי הוא שאני הספקתי לעשות את זה כבר בתור ילד.

ואני לא מאשים את עצמי! איזה ילד יודע שלהשתמש במסחטת ירקות כדי להכין מיץ מכל דבר סחיט שהיה במקרר ומחוצה לו יסתיים באסון? מאיפה אני אמור לדעת שלשים שוקולד במיקרו ל-10 דקות ירכך אותו אבל גם את כלי הפלסטיק שהוא נמצא בו? אנחנו היינו ילדים תמימים, לא כמו היום במסטר שף, וזה היה ממש כיף.

בקרוב משמאל לימין: כוויה, יותר מדי מלח, אצבע חתוכה

חלק ניכר מההתפתחות הקולינרית שלי אני חב לספר קלאסי שנקרא “ילדים מבשלים”. הספר הזה מקסים דווקא בפשטותו:  ציורים שחורים על גבי נייר בצבע חרדל ומתכונים כמו “קינוח ג’לי”, “לימונדה” ו”כריכים מקושטים”. הכותרות של המתכונים מכילות הסברים כמו “אפשר לעשות מביצים הרבה צורות עליזות”, “טוב לאכול כריך המכיל נקניקיה חמה” או “בקיץ נעים מאוד לאכול בכפית מנה של גלידה ספיישל, שהיא בעצם גלידה רגילה מקושטת”.

כשפתחתי את הספר לאחרונה גיליתי המון דפים בתחילת הספר שבתור ילד הייתי תמיד מדלג עליהם. מסתבר שיש שם גם כל מיני רעיונות חינוכיים ואזהרות בטיחות (“החוק הראשון: לא להיות מפוזר”). יומרני לחשוב שמהשילוב של ילדים+אוכל+סכינים יכול לצאת משהו חינוכי או בטיחותי. מה שקרה בפועל זה המון אוכל מגעיל (“ביצים ממולאות” – מסתבר שפעם ילדים אהבו אוכל של בית אבות), המון חתכים והמון עבודה של שרברבים, נגרים ובעלי מקצוע אחרים בתיקון הנזקים.

מתכון של פעם: כולל קיסם שיניים לסוף הארוחה

אז בתור הומאז’ לספר ולתקופה הנפלאה הזאת החלטתי להכין גירסא סטודנטיאלית מעודכנת לאחד המתכונים בספר “כריכים חמים”. המתכון כולל שטות שהמצאתי כדי לייצר טוסט משולשים בלי טוסטר מיוחד.

כריכים חמים 2012

מה צריך: לחם (רצוי חלה), חרדל, גבינה צהובה, חמאה. ממרח כלשהו אופציונלי: פסטו, ממרח עגבניות מיובשות, ממרח זיתים.

וככה עושים את זה: חותכים שתי פרוסות לחם. מורחים על צד אחד חרדל ועל הצד שני ממרח כלשהו אם יש בנמצא. באמצע שמים שתי פרוסות גבינה צהובה. סוגרים ומורחים חמאה מבחוץ.

עכשיו צריך למצוא מחבת וסיר בגודל כזה שהסיר יכול להכנס לתוך המחבת. ממלאים את הסיר במים ומחממים. מחממים גם את המחבת. כשהכל חם שמים את הכריך במחבת ומוחצים אותו עם הסיר. ככה הכריך יתחמם משני הצדדים וגם ימעך לכדי טוסט פריך.

וככה מכינים סיר

כריכים חמים האורגינל

סנדוויץ’ ברכה

בחיפה יש את סצנת האוכל הסטנדרטית בדומה לכל עיר: פלאפל, חומוס, שווארמה וכו’. אבל לחיפה יש גם תדמית של עיר קצת משונה וזה בא לידי ביטוי בהמון דוכני בורקס והמון סנדוויצ’יות (סנדוויץ’-בר בעגה המקומית). שזה קצת מוזר, כי בינינו, אתה רוצה סנדוויץ’? תכין לעצמך סנדוויץ’. אבל כמו שברכה אומרת: “פה זה לא סנדוויץ’, פה זה חוויה”. ואתם לא רוצים להתווכח עם ברכה, תאמינו לי.

כשנכנסים למוסד החיפאי הזה נוצרת מהר מאוד תחושה שנכנסתם לברכה למטבח. זה מקום קטן, מעוטר קרמיקות וינטג’ ופוסטרים של אוכל וינטג’ ומחירון וינטג’ – רק שאצל ברכה זה לא וינטג’, היא פשוט לא שיפצה את המקום כבר ממש הרבה זמן. בכל אופן, פה זה המטבח של ברכה. פה ברכה קובעת הכל. ואתם הולכים לעשות 3 טעויות גורליות.

זה הולך בערך ככה: אתם קצת מהססים בהזמנה או מבקשים תפריט או עושים תנועה מינימלית לא הכרחית – ברכה עולה עליכם שזאת פעם ראשונה. והיא שם כבר 40 שנה, חבר’ה. “אז למה רק עכשיו אתם באים לבקר? כבר 40 שנה אני מחכה לכם”. אתם תנסו לתרץ אבל זה ממש לא עובד על ברכה.

הטעות השנייה שאתם הולכים לעשות זה לחשוב שהבחירה בידכם. קשה לתאר כמה זה לא נכון. ברכה מוכנה להתפשר במקרים קיצוניים של אנשים שלא אוכלים בשר (“לא מבינה אנשים כאלה”) או לא מערבבים בשר וגבינה (“זה פשוט יותר טעים”). אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תתווכחו יותר מדי. ברכה יודעת הכי טוב מה אתם אוהבים. ממה שהצלחתי להבין הכריך הקלאסי עולה 30 שקל ומכיל: מיונז, חריף, חסה, מלפפון חמוץ, עגבניה, סלמי ושינקן מטוגן עם גבינה.

כל זה רק כדי לתת לכם תחושה כוזבת שאולי אתם יודעים מה אתם רוצים

הטעות השלישית שאתם הולכים לעשות זה להזכיר לברכה כל סנדוויץ’ אחר שאכלתם בימי חייכם. כי אצל ברכה זה לא סנדוויץ’, זה חוויה (כבר אמרנו?). והלחם זה כמו עוגה. והרטבים עושים במקום. ו”אי אפשר להסביר מה כל כך טעים פה, זה בידיים שלי”. והעובדים של סנדוויץ’-בר מהכרמל באים לאכול אצלה בסוף המשמרת, והמנהל של “רובנ’ס ” בא לאכול אצלה בסתר ו”איזה שחקן טלויזיה מפורסם מת”א שאוכל פה 3 סנדוויצ’ים ו-4 קולה ואני מבינה איך הוא אוכל 3 סנדוויץ’ אבל לאן הולך הקולה?”

בסוף, אתם יוצאים מרוצים. כי הסנדוויץ’ של ברכה באמת מאוד טעים, ובגלל שברכה עשתה בעצמה את כל ההחלטות הקשות, את הסמול-טוק ואת האתנחות הקומיות. “ופעם הבאה אל תחכה עוד 40 שנה”. וברכה, מה עם איזה מסר למי שעדיין לא היה כאן? “שיעלה דחוף על מטוס סילון ויגיע לפה”

סנדוויץ’ ברכה, שבתאי לוי 12, חיפה

שניצל ערבי

צרבת. פעם שנייה בחודש שאני מתעורר בלילה עם צרבת. בתקופה הקדם-צרבתית שלי זלזלתי באנשים כאלה, הייתי כל כך יהיר לחשוב שלי זה לא יקרה. “אז קצת שורף לכם בגרון, תתגברו”. אבל האמת צריכה להאמר ובקול ברור, שזה לא רק הצרבת. זה הצרבת, זה הכרס הקטנה שמבצבצת, זה הצלצולים באזניים שיש פה ושם אבל ברור שרק ילכו ויתגברו, זה הכאב גב המציק הזה כשקמים מהכורסא. זהו, נגמרו ימי הזוהר של המטבוליזם הגבוה והעמידות בפני כל אתגר אורתופדי. וכן, לקום מהכורסא זה אתגר אורתופדי. אז, בתור שירת הברבור לשנות הקסם אני גאה להציג בפניכם מתכון מקורי לשניצל שמנוני ומתובל במיוחד, רק אל תשכחו לקחת את האומפרדקס. ובפינת הקרדיט: המתכון הגיע אליי באדיבות משפחת עאסי מהכפר פסוטה בצפון, תודה!

מי ידע ששירת הברבור זה בעצם שניצל?

מה צריך:
קילו חזה עוף
כוס פירורי לחם
מיץ מלימון אחד
כף זעתר, כף סומאק, כף שומשום

הוראות הכנה (הגרסא למי שיודע להכין שניצל רגיל):
תעשו הכל אותו דבר רק שבמקום לטבול בביצה טובלים במיץ לימון ולתערובת פירורי לחם מוסיפים סומאק, זעתר ושומשום.

הוראות הכנה (הגרסא למי שלא יודע להכין שניצל רגיל):
מפשירים קילו חזה עוף ודופקים עם פטיש שניצלים שיהיו דקים. בצלחת שטוחה גדולה שמים את המיץ לימון ובצלחת שטוחה גדולה אחרת מערבבים את הפירורי לחם, הסומאק, הזעתר והשומשום. מחממים שמן קנולה\סויה\חמניות במחבת גדולה (שכבה של בערך חצי סנטימטר שמן במחבת). עכשיו טובלים חזה עוף בלימון מכל הכיוונים ואז טובלים בתערובת של הפירורי לחם עד שהוא מצופה מכל הכיוונים. ברגע שהשמן ממש חם, מטגנים את העוף במחבת עד שהוא משחים ומוציאים לצלחת גדולה נוספת שיש עליה נייר סופג.

ולקינוח: כוס מים עם חצי כפית סודה לשתייה

ועוד כמה דברים שיש לי להגיד על שניצלים: אני לא סופר נאני, לא אייל שני ובטח ובטח שלא יובל נעים ואני לא הולך להטיף לאף אחד על מה שהוא אוכל, ואני מבין ששניצל קפוא זה ממש קל וזמין, אבל, אתם חייבים להודות שאין תחליף לשניצל טרי וחם. אז הנה טיפ קטן ונפלא של אודטה: אם משתמשים בחזה עוף טרי שלא הוקפא אפשר לצפות את השניצלים ואז להקפיא אותם עם נייר אפייה בין אחד לשני ככה שהם מוכנים לטיגון. ברגע האמת להפשיר ולטגן.