קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין

כמה פעמים שאלת “את רוצה לעלות אלי לקפה” והתכוונת בדיוק לזה? אפס. השאלה המוכרת הזאת היא תמיד קוד ל”אני מקווה שמה שמפריד בינינו לבין המיטה זה להרתיח מים ולשאול כמה סוכר, כי אני לא מספיק יצירתי/סבלני/זוכר איך קוראים לך בשביל משהו יותר מתוחכם”. אז הנה משהו יותר מתוחכם שפונה לשני המינים: היא תאהב את זה בגלל שזה אדום ומתוק ונראה כאילו עבדת קשה. אתה תאהב את זה בגלל שזה קל להכין, אלכוהולי ובגלל שזה מעלה אותך לפחות איזה 3 דרגות בסולם שלה.

שלא תתבלבל, יש איזה ארבע מאות דרגות בסולם שלה.

שיהיה ברור: זה לא שאני רומז שזה יעזור לך להכניס אותה למיטה, משתי סיבות: הראשונה היא שאתה מנסה להכניס בחורה שאתה לא מכיר למיטה ומקווה שמשקה ידבר במקומך, והשנייה היא שאתה נראה כמו שאתה נראה. בחייך, תסתפר או משהו.

אנחנו נכין קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין. לא, אנחנו נכין בריזר תוצרת בית. יותר טוב – אנחנו נהפוך אבטיח לאלכוהולי ואז נשתה אותו. יודעים מה? אבטיח בבלנדר עם ג’ין. עזבו, שיהיה קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין.

למה ג’ין, דרך אגב? ג’ין זה תחליף נטול טעמי לוואי לוודקה. ג’ין הולך ביחד עם כל דבר ונהיה משקה אלכוהולי ברגע. לג’ין יש 35 עד 40 אחוז אלכוהול, שזה תמיד שימושי. וחוץ מזה, ג’ין בערבית זה שד (כמו ג’יני מאלדין) שזה כבר הופך אותו לקצת יותר מיוחס מעראק.

ברור שהוא יותר מיוחס. הוא בריטי.

המרכיבים, כמו שבטח ניחשתם: אבטיח (רבע אבטיח לשני אנשים), ג’ין (קצת יותר מצ’ייסר למנה), נענע (אם אתם מתעקשים על כמויות אז עלה וחצי למנה) ולקישוט גבינה בולגרית. אל תהיו מופתעים, אבטיח וגבינה בולגרית הולכים ביחד כמו חומוס וטחינה, או קולה וקרח, או שניצל וצ’יפס, או לילה של שתייה מופרזת ובוקר של להקיא לעצמך על הנעליים: גם כל אחד בנפרד זה סבבה, במיוחד הקטע עם הנעליים, אבל ביחד – יש סינרגיה.

רוצה לעלות אלי לקוקטייל אבטיח?

אז תוציאו בלנדר (אפשר בלנדר מוט, אפשר בלנדר מסיבי יותר – לא כזה משנה). תשימו בפנים את האבטיח (אני באמת צריך לכתוב שאת הקליפה לא שותים?), את הנענע ואת הג’ין ותטחנו. נראה לכם שמספיק? תנו עוד חצי דקה, שלא תיתקע חתיכה מוזרה בקש.

סיימנו. עכשיו מוזגים לכוסות, מוסיפים קשים, מקשטים מלמעלה בעוד עלה של נענע ופירורי גבינה בולגרית כי ראיתי כרגע פרק של מאסטר שף ואני מרגיש שיש לי מוזה, מגישים, שותים. יותר מגניב מקפה, נכון?

קפה ברנש

איך בוחרים בית-קפה/פאב/מסעדה שיהיה אופטימלי לדייט? קודם צריך לבחור את הבחורה שתהיה אופטימלית לדייט. אם תשאלו גבר (מהסוג שקורא פודגבר), הבחורה האופטימלית תהיה כזאת שאפשר לאכול איתה איזה בורגר טוב בלי להתפדח אם המיונז נמרח לך על החולצה, כזאת שאפשר לשתות איתה בירה (מותר לה לשתות למברוסקו, אם זה מה שבא לה) בערב באמצע שבוע, כזאת שאפשר להביא אותה לערב עם קבוצה של חברים – ואם אפשר אז לשלב הכל ביחד ושהיא תסכים שתביא את החבר’ה ביחד איתך לדייט. במילים אחרות, הבחורה האידיאלית היא בחורה שקוראת פודגבר. אם תשאלו בחורה, ואני מתכוון לכל בחורה, הגבר האופטימלי זה אני.

היא אולי מחייכת, אבל בשבילה הוא רק פשרה

אם אתה מחפש מקום לשבת בו, כזה שתוכל להביא לשם את הבחורה הזאת או את החבר’ה; לאכול משהו קליל או אולי המבורגר; לשתות קפה עם משהו קטן בבוקר או לגמוע בירות במחירים של “מחוץ לתל אביב” – אז מצאתי מקום אחד כזה, והשם שלו אפילו קצת מזכיר את פודגבר – אני מדבר על “קפה ברנש” ברח’ בוגרשוב בתל אביב.

בגדול, כשסיפרו לי על המקום סיפרו לי על ההמבורגרים שלו, וזה עושה אותי קצת סקפטי: אם הייתי רוצה בורגר, הייתי הולך לבורגריה. מבית קפה אני מצפה בעיקר לארוחות בוקר. אבל בקפה ברנש הם מספרים על ערבי הבורגר שלהם (55 ש”ח כולל תוספת ובירה, ואנחנו מדברים על 220 גרם) ודווקא את ארוחות הבוקר הם יחסית מסתירים, אבל אולי זה קשור לזה שבאתי בערב.

רוקפור לא כל כך פוטוגנית (הלהקה, לא הגבינה)

התפריט מגוון יחסית, וכולל ארוחות בוקר (כאלה שמוגשות עד השעה 12, וכאלו שמוגשות כל היום [אבל רק עד אחת בצהריים – אני לא צוחק, תחפשו בתפריט את ה”בנדיקט”]), יש מנות צהריים (כמו הברנשבורגר, פסטות ומנות “רגילות” של בתי קפה) ויש גם בירנושים, ואני נשבע שלא אני המצאתי את המילה הזאת. בין הבירנושים יש גם את פוקצת היום – היום היא הייתה עם רוטב עגבניות, מוצרלה וזיתים.

פוקצת היום: פיצה

הבורגר – סליחה, הברנשבורגר, שהגיע מדיום ועם רוקפור מעל (הגבינה, לא הלהקה) לא אכזב – הוא הגיע בלחמניה מתקתקה, שמזכירה קצת את הלחמניות של מוזס, ולידו, בצלוחית קטנה, הגיע גם “איולי הבית” (ערבבנו מיונז עם שום – ברנשיונז עם ברנשום – ויצא טעים). הזמנו גם “אינגליש ברקפסט” (שזה שם הגיוני בדיוק כמו Arukhat Boker Anglit) שזו בדיוק הארוחה שאתה לא תעז להכין לעצמך בבית: פעמיים ביצת עין, ערמת שעועית, עגבניות צלויות, בצל צלוי ותפוחי אדמה צלויים (כל אחד בנפרד) ומנצחת על הכל נקניקיה דשנה (ברנשניקיה?). מצד אחד זו ארוחת בוקר פשוטה וקלאסית. מצד שני הנקניקיה מספיק גדולה בשביל שתרגיש קצת לא בנוח כשאתה אוכל אותה.

אתה מרגיש בנוח?

גם בארוחת הבוקר וגם בבורגר אין משהו יוצא מן הכלל – זה לא שהם יכולים ללמד את הבורגריות הותיקות משהו חדש על בשר וזה לא שיש פה פטנט חדש שאנחנו לא מכירים. השוס פה זה האווירה והתמחור שמשדרים לך “תהנה, תשב כמה זמן שבא לך, זה לא תל אביב פה – מקסימום הוד השרון”. השוס הבאמת גדול זה שזה לא בהוד השרון.

זה בתל אביב, ויש סטלה מהחבית בפחות מ-30 ש”ח כולל טיפ, וארוחות בוקר ב-24 שקל (המתוחכמות יותר מגיעות עד 40), ובורגר שמתמודד בכבוד מול בורגרים אחרים עם שם מוכר – כל מה שבחורה רוצה שיהיה בדייט. אם הגעתם לשם ובכל זאת יש לה איזה מבט מדוכדך בעיניים, זה רק בגלל שאני לא שם.

היא כבר תנגב את הדמעות בשירותים

קפה ברנש – בוגרשוב 87, תל אביב.

ביצים חומות

חמינדוס, ביצים של צולנט או אפילו הביצים הסיניות של אהרוני: לכל עדה יש את הביצים החומות שלה. אבל מה שחשוב בביצים חומות זה לא אם אוכלים אותן עם ג’חנון בשבת בבוקר, עם צ’ולנט בשבת בצהריים או בתוך בורקס בתחנה מרכזית באר שבע כשאתה תקוע שם בעקבות עוד שביתת רכבות – מה שחשוב זה לעשות כמה שיותר משחקי מילים עם ביצים חומות, כי ככה זה. רצף בדיחות ביצים מתחיל בעוד שלוש, שתיים, אחת…

זוג ביצים

כמה מסובך כבר יכול להיות מתכון לביצים קשות? פשוט תיקח את הביצים שלך, תשים אותם במים חמימים ותחכה בסבלנות. אם תשים למישהו ביד ביצים פושרות כאלה, תקבל, במקרה הטוב, תגובות צוננות. אבל אם תרצה לבוא מלא בגאווה, נפוח כטווס, ולהצהיר: “בואו תראו את הביצים הנפלאות האלו, חלקות כמו כדור פינג פונג ובצבע מוקה-שוקולדי” אז הנה המתכון בשבילך.

אם אתה מזדהה עם התמונה הזאת תלך לרופא ומהר

המתכון לא דורש הרבה: ביצים (של תרנגולת, כן? לא, כי מעכשיו אני אהיה ממש פחות ברור בנושא הזה), שקיק תה (שלא כמו בחיים, שקיק אחד מספיק להרבה ביצים) והרבה בצלים, אפשר אפילו בצל על כל ביצה. אל תדאגו: לא משתמשים בכל הבצל, אנחנו נצטרך רק את הקליפות.

את הקליפות אנחנו רוצים רק של הבצל, כן? את הביצים תשאירו שלמות בנתיים

מכירים את הפתגם “לא לשים את כל הביצים בסל אחד”? אז הוא צודק במאה אחוז: אנחנו צריכים לשים את כל הביצים בסיר אחד. לשים גם תיון בסיר ואת קליפות הבצלים. ברור לכם שלא אוכלים את הקליפות או את התיון אחר כך, כן? אז זה ממש לא חשוב איך חותכים או באיזה צורה משליכים את זה לתוך הסיר. מוסיפים מים (מים רותחים יקצרו את זמן הבישול) ואז פשוט מבשלים עד שנמאס.

או רבע שעה, מה שבא קודם

מכירים את הטריק הזה שאם מסובבים ביצה והיא מסתובבת מהר אז היא מוכנה? אז תרוצו מהר לאולפן של ששטוס כי כל הכיתה שלכם כבר מחכה! לי יש טריק יותר טוב – לוקחים מחט, או מזרק, ועושים בעדינות חור בחלק העבה של הביצה. בעצם – חצי מכם כנראה עכשיו בדרך לחדר מיון אז אולי כדאי להתנסח קצת אחרת: עושים חור בחלק העבה של הביצה של התרנגולת שאתם רוצים לבשל. ככה הכיס אוויר לא יתנפח בזמן הבישול והביצה לא תתפוצץ.

מכירים את הסיפור על הביצה שהתחפשה? אז הנה הביצה שהתחפשה לגידול ממאיר

אה, והנה עוד טריק אם בא לכם שהמוטיב החוזר של הערב יהיה “הביצים שלי חלקות כמו שיש”: כשהביצים מוכנות, או לפחות 80% מוכנות (מודדים עם סרגל ובטריה 1.5 וולט, אני אסביר בפעם אחרת) מוציאים אותן החוצה, מאווררים את הביצים ואז נותנים מכה קלה לביצים. המטרה היא שהקליפה תהיה שבורה ומעניינת אבל שעדיין תעטוף את הביצה. עכשיו מחזירים שוב לעוד כמה דקות למים החומים. הנה ביצים שאי אפשר לעמוד בפניהן.

ההשראה לפסל "דוד"