בלינצ’ס כשרים לפסח / אטריות ביצים

לפסח יש איזה קטע מגניב: למרות שאת התסריט של ליל הסדר כתבו לפני אלפי שנים, עדיין כל משפחה חוגגת את פסח קצת אחרת. יש משפחות שמסיימות בשולחן ערוך, יש את האלו ששרים שירים עד שתיים בלילה. יש משפחות שמקפידים על ארבע כוסות תירוש, ויש משפחות שמקציבות בקבוק יין לבן אדם. יש משפחות שעושות תחרות גפילטע פיש שנתית, ויש משפחות שקונות גפילטע פיש מקופסת שימורים. אפילו יש את אלה שאוכלים את המרק אחרי הקינוח, כשמתחילה כבר זריחה בחוץ. אבל יש דבר אחד שמשותף לכל המשפחות בארץ וכנראה שגם בחו”ל: תמיד כשמגיעים לחלק עם הביצה במי מלח יהיה את הדוד שישאל “אתם יודעים למה אוכלים ביצים במי מלח?”.

לזכר העבודה הקשה שבני ישראל עבדו במצרים

השנה, תגוונו. כשהדוד שואל את שאלת הביצים, תחזירו לו בשאלה הבאה: “כן, אנחנו יודעים. אבל אתה יודע מי ימות זקן ערירי אם הוא לא יפסיק עם הבדיחה הזאת?”. אם הוא לא הבין את הרמז וממשיך ב”כי כשבני ישראל חצו את ים סוף…” אז תוסיפו “אני נשבע בכל מה שיקר לי, אם אתה מסיים את המשפט הזה כולנו קמים והולכים. את כל סדרי פסח מעתה והלאה אתה תעביר לבד. זה מחיר שאתה מוכן לשלם? זה מחיר שאתה מוכן לשלם?!”.

ולמה כל ההקדמה הזאת? כי השנה יש לי בשבילכם רעיון אלטרנטיבי לביצה הסטנדרטית במי מלח. כאילו, מסתבר שאני היחיד שמכיר את זה רק מהשנה, אבל בכל זאת תנו לי לחלוק את זה איתכם, כי צריך לכתוב משהו לפסח. בואו נכין בלינצ’ס (מביצים, מים ומלח) שאפשר למלא בכבד קצוץ, רגל קרושה או מה שבא לכם. אפשר גם לחתוך אותם לאטריות מביצים (שזה לא כמו אטריות ביצים) שאפשר לשים במרק או לאכול את זה כביצה במי מלח אבל עם טוויסט.

ביצה עם טוויסט

אז נניח שאתם רוצים להכין 4 בלינצס או מספיק אטריות לארבע מנות מרק, אתם תצטרכו משהו כמו 2 ביצים, 2 כפות קמח תפוחי אדמה, רבע כוס מים וחופן נדיב של מלח. מערבבים את הקמח עם המים טוב, שלא יהיו גושים בכלל, ואז מוסיפים את הביצים והמלח. את הכל מערבבים ביחד טוב עד שזה נראה לא מאוד שונה מחביתה. עכשיו מוציאים החוצה את כל המחבתות טפלון שיש לכם.

תראו איך הביצה מקופלת.

מפה ממשיכים בערך כמו פנקייקס, או בלינצ’ס. תנסו לעשות את החביתות הכי דקות שאתם יכולים ככה שבכל זאת תוכלו להפוך אותן שלמות (ובגלל זה צריך טפלון ויחסית הרבה שמן). מה שמגניב פה זה שהקמח ממש עושה את החביתות לכאלה שקל לטפל בהן והן יצאו ממש עגולות ויפות. כשיש ערמה של חביתות דקות מוכנות, חותכים דק ומקבלים צורה של, ובכן, אטריות.

זה מתכון די פשוט, כמו שמתבקש, אבל זה יגוון לכם קצת את ארוחת החג, לא? כמובן שאם אתם מכינים בלינצ’ס אז אל תחתכו אותם ותמלאו אותם במשהו. אנחנו מילאנו אותם, ברוח החג, בחצילים בטעם כבד (מצאנו איזה מתכון פשוט באינטרנט), וגם כבד קצוץ אמיתי יעבוד פה.  יאללה, רוצו תכינו. אולי עד הסדר לא תספיקו, אבל מחר יש ארוחת שאריות. חג שמח!

קוביות

אני אתחיל עם קצת ארס-פואטיקה, וכולכם עשיתם לפחות שתי יחידות ספרות בתיכון אז אתם יודעים מה זה. כבר הרבה זמן לא פורסם שום דבר בפודגבר. ואם שבועיים לא נראה לכם כמו הרבה זמן – אז לפני שבועיים לרבקה בלאק לא היו 66 מיליון צפיות. אפשר לתת תירוצים: ההוא היה בחו”ל, להוא הייתה תקופת מבחנים, אבל השורה התחתונה היא שלא היה לנו שום דבר שנון לכתוב כבר שבועיים. שזה בול כמו לכתוב בשביל ארץ נהדרת.

מטורפת עלייך.

אבל כשממליצים לי בחום על מסעדה, והמחירים מגניבים, ויש תעלול שיווקי שמצטלם יפה, ומגוון אלכוהול מעניין, ואני בדיוק מוצא את עצמי לידה ורעב, זה סימן. למסעדה קוראים קוביות, והמחירים הם בין 30 ל-60 ש”ח לסוג של עסקית שתקפה בכל שעה, והכל שם בצורת קוביות, ויש כל מני בירות שאתם בטח זוכרים מהפסטיבירה, והיא נמצאת ממש על כיכר רבין. חדי העין שמו לב לתקבולת המשלימה שעשיתי כאן, כמו שלמדנו בבגרות בתנ”ך.

הקונץ פה הוא כזה: אתם בוחרים בשר ומשלמים על פיו (החל משניצל/חזה עוף ב-30 ש”ח ועד פילה בקר או אנטרקוט ב-50 ש”ח), ומקבלים ליד צ’יפס וסלט ירוק. הכל חתוך לקוביות, ועל השולחן אין בכלל סכין, רק מזלגות וקוביות. והמנות לא קטנות – 250 גרם פילה בקר זה לא מעט.

אבל 250 מ"ל עראק זה הרבה יותר מדי

האווירה היא כמצופה ממקום כזה, שבמקור היה אמור להיות פלאפליה אבל עשו ממנו משהו הרבה יותר טוב. השאירו את הכסאות בחוץ ואת הבר בפנים והעיפו את הקערות עם הטחינה. השאירו מקום נקי ומסודר (אז אפשר להביא בחורות ואפילו לקנות להן בקבוק למברוסקו בשלושים ומשהו שקל) תוך כדי שמשדרים אווירה מספיק לא מחייבת בשביל שתוכל לבוא עם חברים (ולשבת על בקבוק מקשוף במחיר היותר מסבבה של שלושים ומשהו שקל). אבל לא באנו לדבר על אווירה – באנו לדבר על בשר. הזמנו שייטל, ב-40 ש”ח, קיבלנו בדיוק את מה שהזמנו – טעם מרוכז וחזק של בשר בקר. עשוי במידה ולא מתחבא מאחורי שום רוטב ושום תיבול מלבד מלח ופלפל. אולי קצת מתחבא מאחורי צורת ההגשה – אבל זה הקונץ של המקום.

לתוספת אפשר לבחור בין קוביות צ’יפס, קוביות תפוח אדמה או קוביות אורז. אין לי מושג מה זה קוביית אורז, אבל הצ’יפס היה אדיר, אז לא שווה לבדוק. אני לא אדבר הרבה על הצ’יפס, כי זה רק צ’יפס, אבל הוא נכנס לשמן רק אחרי שהזמנתי – וזה כבר חלק חשוב מהסיפור – והיה ממש טעים.

בשר!

הזמנו גם נתח קצבים – סוג של ספיישל ב-60 ש”ח. אם לשייטל היה טעם חזק של בשר – הנתח קצבים היה כאילו פינוקיו היה עשוי מפרה, והוא התעורר לחיים בתוך הפה שלי. אולי לא הייתי בוטה מספיק – זה היה כאילו אני הייתי סבתא של כיפה אדומה, וכיפה אדומה באה לבקר אותי והביאה לי סל מלא בבשר, ואז הגיע השועל ואני בעטתי בו, כי אף אחד לא יקח ממני את הבשר שלי. אולי אני ציורי מדי – היה לי ממש טעים. לקינוח תקבלו קוביית שוקולד – ותגידו שפודגבר אמר שהשוקולד באריזה האדומה טעים יותר.

מלח, פלפל, אש ובשר.

לסיכום: יש פה אוכל מצוין, במנות גדולות יחסית, במחיר הוגן, באווירה שכונתית ועם אלכוהול במחירים מצויינים. נקודות לשיפור: תעיפו את הסלט מהצלחת שלי, ותשימו איזה חוברת הוראות בשביל שנדע לפתור את הקוביה ההונגרית. ואם אתם רוצים לצאת בכלל מוזרים: תוסיפו מנה לתפריט בשם “הקוביה ההונגרית” שתהיה פשוט קוביה גדולה של סלמי.

קוביות, מלכי ישראל 8, תל אביב.

פסטה ארבע גבינות

כשאומרים “פסטה ברוטב ארבעת הגבינות”, רוב האנשים חושבים על פסטה ברוטב שמנת עם רוקפור, פרמזן, מוצרלה וקשקבל, או שילוב אחר של גבינות מתוחכמות ושמנות. תמיד יהיה את השמוק הזה שיציע שארבעת הגבינות יהיו “קוטג’ שלוש אחוז, קוטג’ חמש אחוז, לבנה וגבינה צהובה”. לשמוק הזה יש אתר אינטרנט ואתם קוראים אותו עכשיו, אבל אל תדאגו – יהיה פה מתכון אמיתי, רציני ומגניב.

אמיתי, רציני ומגניב.

רציני ומגניב, וגם קצת אחר. הפעם במקום רוטב על בסיס שמנת נעשה משהו שהוא סוג של מאפה מגניב. ובגלל שהמתכון עצמו די פשוט אני אבזבז כמה שורות בלהסביר איזה גבינות יתאימו ועל מה לא כדאי להתקמצן. בגלל שכל המצרכים למתכון הזה הם פסטה, גבינות וקצת שמן זית (או חמאה) אז נתפנק במצרכים איכותיים.

פסטה על כף, פסטה על הכיף-כיפאק

המתכון עצמו הוא די פשוט: את הפסטה (ואני מרשה לכם להתקמצן ולקנות את הפסטה הזולה מטורקיה, למרות שאנחנו עדיין קצת כועסים על הטורקים שבגללם הפיקסיז לא באו לארץ.) מבשלים רגיל. או אפילו מוציאים את השאריות מהמקרר ומחממים במיקרו. אם אתם עושים את האופציה המיקרוגלית, אז תקרינו את הפסטה כאילו אתם אונקולוגים ואין מחר – הפסטה צריכה להיות חמה מאוד, בשביל להמיס את כל הגבינות. כשהפסטה מוכנה וחמה – נוסיף קצת שמן זית, או חמאה, לפי הטעם. שמן זית נותן טעם מאוד ברור של, ובכן, שמן זית. שזה טוב, אבל צריך להיזהר לא לשים יותר מדי, שלא יהיה דומיננטי. עם חמאה אפשר יותר להגזים.

ומי שמכיר אותי יודע: אצלי כל דבר במידה.

בנתיים, תיקחו פומפיה (זה הדבר הזה שמגרד גבינות, בניגוד לפומפה, שזה הדבר הזה שמגרדים איתו את האסלה) ותגררו את הגבינות עד שיש לכם הר של גבינה מגוררת ואתם חושבים על פשוט לאכול את הכל עם כף. אני השתמשתי במוצרלה, פיקורינו וגאודה. אתם מוזמנים להשתמש בכל שילוב של גבינות קשות וריחניות שבא לכם. אפשר להשתמש גם בגבינות פחות מתוחכמות אבל אל תרמו – אל תשתמשו בשום דבר שמגיע בשקית שכתוב עליה “הצהובה” או “סויה” או “מצמחים”. גבינה זה גבינה. גבינה צריכה לצאת מעטינים של משהו.

ולהיכנס לי לבטן

אז יש לנו פסטה חמה, ויש לנו גבינות מגוררות. נשים בתבנית (שתיכנס לתנור) את הפסטה, נשים את רוב הגבינות בתבנית עם הפסטה ונערבב. אתם תראו את הגבינות מתחילות להינמס וזה יעשה לכם מאוד שמח. כשמעורבב טוב – תוסיפו את שאר הגבינות מלמעלה, ואל תערבבו פנימה. זה יתן לנו קראסט מגניב.

מכאן, לתנור (שחיממתם מראש לחום בינוני ואל תשאלו אותי כמה זה), אני שמתי את זה בטוסטר אובן וזה גם יצא מצויין. כשהגבינה מלמעלה שחומה ויש ריח של כולסטרול באוויר – זה אומר שזה מוכן. אוכלים את זה חם ונהנים מכל הדברים שנמסים לכם שם בתוך הפסטה.

אה, אני יודע מה פספסתי. הגעתם עד לכאן וכבר בוער לכם לכתוב בתגובות: “יעקב, יא אפס, הבטחת פסטה ברוטב ארבעת הגבינות ושמת רק שלוש!”. אז כן, שמתי רק שלוש ואני לא חייב לכם כלום. את הפרמזן העדפתי לשים על קרפצ’יו. תיקחו תמונה של קרפצ’יו בחינם – כי המתכון זה רק “לקנות קרפצ’יו מוכן במעדניה ולשים עליו פרמזן ושמן זית”.

העלים זה רק לקישוט

אה, עוד משהו חשוב: אם תשתמשו בפסטות מכמה צורות (ספגטי, פנה, פרפאלה, פטוציני) אז תוכלו לקרוא לזה “ארבע פסטות ברוטב ארבע גבינות” ואז כל החברים שלכם יפסיקו להיות חברים שלכם. בתיאבון!