כותב: יעקב

קטנות

  • החלו צילומי הסרט הרשת החברתית 2, על עליית ונפילת foodgever.com. מומלץ בחום.
  • עדכונים טכנים, לבקשת הקהל: נוספו עדכוני RSS, ואפשר גם לקרוא את הבלוג מטלפון סלולרי באותה הכתובת (זה נראה ממש מגניב, תנסו).  אפשר גם לשלוח SMS.
  • חגיגות הבוז’ולה נפתחות! כמדי שנה, השבוע השלישי של חודש נובמבר יציין את חגיגות “בואו תשתו יין פטישים במחיר מוגזם”. חג בוז’ולה שמח!

 

Image: Carlos Porto / FreeDigitalPhotos.net

  • ולמי שרצה לראות איך הפוקצ’ה משבוע שעבר אמורה להיות, אז זה בערך ככה:

 

מגניב, שיהיה שבוע טוב.

14/11/2010

תגיות: ,

סלט פסטה עם אפונה

הכנתי סלט פסטה עם אפונה. אני יודע, אתם מצפים לראות פה איזהשהי התנצלות על העניין הזה. אז ככה: לא רציתי לעבוד קשה מדי על ארוחת ערב, וגם היה צריך לדאוג לאוכל למחר לאוניברסיטה. שוב עולה צורך בהתנצלות, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: יש הרבה דברים טובים בפקולטה להנדסה. שניצל איילה הוא לא אחד מהם.

אבל הטוסט בעבודה סוציאלית להיט

סלט פסטה זו ארוחה שקשה להרוס וכיף לאלתר מעליה. רק צריך להקפיד לא לבשל יותר מדי את הפסטה ולהיות מאגניב (עם א’ דגושה) עם התוספות. את הסלט שלי, בעצם – את הארוחה הגברית שלי, הכנתי משקית של פסטה 4 ב-10 (משום מה תוצרת טורקיה, אבל אנחנו נעמיד פנים שזו פסטה שייטת), חופן עגבניות שרי (היה בזול, למרות שעגבניות רגילות זה זהב), גבינה בולגרית, בצל, זיתים שחורים ואפונה מהמקפיא.

אפונה מאדמת עמקי הצפון, בין תחנת הדלק להוא עם הפיתות

טוב, אני אסביר איך מכינים פסטה לאט לאט, כי אני יודע שאתם מאבדים ריכוז בקלות ובאינטרנט יש מלא פיתויים אחרים. תרתיחו מים, בכמות שתמלא סיר. אפשר להרתיח בקומקום. כשהמים רותחים – לסיר, על האש, ולהוסיף מלח.  המלח מעלה את טמפ’ הרתיחה של המים או משהו כזה, אבל אפשר להעמיד פנים שהוא שם בשביל הטעם.  מסתכלים על השקית של הפסטה, כתוב שם כמה דקות צריך לבשל. זה לא מדע מדויק – 3 דקות לפני מה שכתוב שם כבר צריך להתחיל לטעום. מוסיפים את הפסטה למים הרותחים, נותנים ערבוב בשביל הדאוין, ומחכים. כשהפסטה כבר לא פריכה אבל עדיין קשה זה הזמן להוסיף את האפונה.

אנחנו כמעט שם. מחכים עוד דקה וטועמים ממש כל שלושים שניות. כשהפסטה מוכנה – מוציאים למסננת ושוטפים בברז במים קרים.  לאנשים תמיד יש הרבה דעות בנוגע לאיך וכמה שוטפים פסטה אחרי הבישול. אבל אנחנו מבשלים שקית פסטה שעלתה שנקל וחצי, אנחנו רוצים לאכול אותה קרה וגם הפטנט הזה שומר על הצבע של האפונה. אז אנחנו נשטוף את הפסטה במים קרים ונרגיש טוב עם זה.

עכשיו זה השלב שחותכים את כל שאר הדברים, ואז מערבבים הכל ביחד. טוב, בכל זאת זה סלט. אין פה יותר מדי טכניקה. מוסיפים קצת שמן זית וזהו, סיימנו.

איזה יופי, איזה קסם יפה.

10/11/2010

תגיות: , ,

מחניודה, ירושלים

“אוי, הירושלמים האלה, איזה מוזרים ומגניבים הם עם כל המקומות הקטנים והחמודים שאפשר לאכול בהם. ויש פה גם המון אוכל אותנטי! איזה כיף לאכול במסעדה ליד השוק שמבשלים כל יום את מה שיש היום בשוק וזה טרי וטעים ויאווו איזה אווירה מגניבה יש פה!”

זה כנראה מה שאנשים מאחורי “מחניודה” רצו שאנשים שאחרי ארוחה במחניודה יגידו. זה המסר שמעבירים האנשים שיושבים בחוץ עם קוקטייל ורוד בכוס שמפניה, זה המסר שמעבירים הכסאות, הצלחות והסכינים (שנלקחו, רובם ככולם, מאתר “אגורה”), זה המסר שמעבירה המלצרית החבר’המנית-מאולצת שרקדה לצלילי בום-פם בדרך לשולחן. וזה גם המסר שעובר ממנות עם שמות כמו “נמר דרקון נו תזמינו כבר”.

נו, תפסיקו להתמזמז על הבר ותזמינו כבר

מחניודה היא לא מלכודת תיירים קלאסית. היא לא מקום שמחכה לך בכניסה לשוק ומוכר לך חומוס מקופסא ב25 שקל “כי זה אותנטי”. זה מקום שמכריח אותך להזמין מקום שבוע מראש, ומוכר לך סיפור של תפריט משתנה יומי (אז איך זה שהתפריט שהיה בפועל במסעדה זהה אחד לאחד לתפריט לדוגמה שראיתי באינטרנט?). המוזיקה חזקה מדי והמנות קטנטנות, אבל היי – טעימות רצח.

התחלקנו ארבעתנו בארבע מנות: “פסטה ארבעת השערים”, “פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמז’ן”, “חמשוקה טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב” ו”אני אוכל שווארמה אצל השמן ליד השוק אחר כך”. האחרונה כמובן לא כתובה בתפריט אבל בגדול היא הכי משתלמת.

כי אף אחד לא יאכל שווארמה אצל "הספורטאי", או "המתחשב באיכות הסביבה"

הפולנטה, שהגיעה בתוך צנצנת, תוארה על ידי המלצרית כ”מנת הדגל של המסעדה”, ובצדק. ב-42 שקל מקבלים צנצנת של פולנטה (זה משהו מתירס והידע שלי נעצר כאן) עם חתיכות של פטריות, אספרגוס מדי פעם, נגיעות כיפיות של שום ומספיק פרמז’ן בשביל שיהיה טעים (אין דבר כזה יותר מדי). זה משהו שאני כנראה לא אמצא את עצמי מבשל בבית (Challenge Accepted!). במנה הזאת רואים את הפוטנציאל הלא ממומש של המסעדה – אנחנו יכולים לתת לך אוכל פשוט וטעים ובכל זאת מורכב ומעניין.

פסטה ארבעת השערים – פסטה ארוכה ורחבה תוצרת בית עם עגבניות, קישואים ושמן זית. המנה הכי גדולה מבין המנות שקיבלנו הייתה טעימה בדיוק לא מספיק בשביל 54 השקלים שנלקחו תמורתה. זה מאוד נחמד שדואגים לקלף את העגבניות לפני ששמים אותם ברוטב ונותנים לזה שם בצרפתית שלא תפסתי, אבל היצירתיות לא בדיוק בוהקת מהמנה הזאת.

לא כל כך חושבת מחוץ לקופסה

חמשוקה טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב – שבעיקר בלבלה אותי בגלל שלא היה שום רמז לביצה (רגע…) הייתה טעימה. זו בעצם מנת חומוס בשר (קטנה) מוגשת על מחבת שקשוקה (קטנה)  עם עגבניות שרי (קטנות) ופיתה מהסוג הקטן. הרגישו את נגיעות היוגורט, הבשר היה טעים והמנה הייתה שילוב מאוד מוצלח של טעמים אבל אין דרך לצאת מכאן לא פראייר – שילמתי 45 שקל על מה שבחומוסיות אחרות מקבלים בתור תוספת אם נשארת רעב.

הייתי אוכל 4 כאלה אם זה לא היה עולה לי 200 שקל

אין מה להגיד, גבר לא יסתפק ב”חמשוקה קבב”, אלא בחומוס, ושקשוקה, וקבב. ופרגיות. ובירה. קיבלנו על חשבון הבית גם מנה של טטאקי טונה עם תאנים ואפונה וואסאבי (שזה תוספת מעניינת מסצנת הפיצוחים). אני לא חובב דגים אז אני רק אגיד שזו מנה באמת קטנטנה, אבל סחטיין על הפינוק.

סיימנו את הארוחה עם חשבון של יותר מ-200 שקל כולל שתייה וטיפ, לא כולל מנה שווארמה בפיתה אצל השמן ליד, לשלושה אנשים שנשארו רעבים. המקום הזה אולי טוב אם המסר שאתה מנסה להעביר לבחורה זה שאתה בסדר עם לשלם הרבה ולקבל מעט. במקרה הזה, אני מאחל לך שלא תקבל בכלל. למי שרוצה לאכול ארוחת צהריים טובה והוא בירושלים, אין כמו שווארמה.

מחניודה, בית יעקב 10 ירושלים (שתי דקות מהשוק).

06/11/2010

תגיות: ,

עמוד:«1...56789101112»