ארכיון: April, 2011

פוסט אורח: סמבוסק הארזים בחורפיש

הנה פוסט אורח של בחור בשם סתיו אשורי. למה אתם קוראים אותו? כי הוא נודב לכתוב את הפוסט הזה בזמן שאנחנו בפודגבר עובדים ימים כלילות, או לפחות איזה רבע שעה מתישהו אם נמצא זמן, על לארגן לכם מתכונים פשוטים וכשרים לפסח שתוכלו להביא לסדר, או לפחות לארוחת שאריות של יום אחרי. ובנתיים – שיהיה לכם פסח כשר ושמח!

אני לא אוהב את פסח. זהו, אמרתי את זה. לא אוהב. אני לא יכול לסבול את יריעות הבד במעברים בסופר, את הנהירה ההמונית לטיולים, דוחק, מצות, ילדים, בכי, במבה כשרה לפסח, איכס… אני לא אומר שזה כזה קשה לעבור שבוע-שבועיים של חופש בלי לאכול דברים טעימים אבל אם כבר שחררו אותנו, הובילו אותנו במדבר, סגרו לנו פינה נחמדה עם קצת חול פה, קצת ים שם – לא מן הראוי שנוכל להתפנק באיזה סמבוסק? לכן, פודגברים יקרים, אני רוצה להמליץ לכם על סמבוסק הארזים – פינה שקטה (יחסית) של אוכל טוב בצפון, שאף פעם לא הצליחה לאכזב אותי.

כשהייתי בצבא, היינו מסתובבים המון על כביש הצפון – כוננויות, פגישות ובעיקר המון שטויות שדרשו נסיעה ברכב ששוקל 15 טון ושותה כמות זהה של דלק על חשבון משלם המיסים (שזה אני עכשיו, וזה מרגיז). בקיצור, בתקופה הזו של ההסתובבות בצפון, גיליתי עובדה מאוד מעניינת – כל הדרכים בגליל המערבי, לא משנה מאיפה אתה מגיע ולאן אתה נוסע, עוברות בחורפיש. וכשאתה נוסע כל כך הרבה, אתה נהיה רעב. וכשאתה רעב בחורפיש, יש רק אופציה אחת שהיא קונצנזוס בעולם הרעב-דרכים הגלילי: סמבוסק הארזים.

אולי הפעם נבדוק מה זה קישק? מה פתאום, בא לי כבש.

שולחנות וכסאות פלסטיק, מתקני מפיות של קוקה קולה ושלט כניסה עם תמונות מחוקות שמרמזות על התענוג שמצפה לכם – אם אתם רואים את כל אלו, ומריחים ריחות חזקים של טאבון דרוזי, סימן שהגעתם. אם לעומת זאת אתם מריחים ביוב ורואים שלט של “סמבוסק הארז”, קחו מהר רוורס. זו מלכודת תיירים איומה שלא כדאי לבקר בה. ותזהרו ברוורס כי תמיד יש שם ילד ונראה לי שזה אפילו אותו ילד כל פעם.

מכירים את הסמבוסק שאתם קונים בקפיטריה באוניברסיטה? אז זה לא זה.

הגעתם? כיף לכם- אתם עומדים לאכול את אחד המאפים היותר איכותיים שיש לארץ הזו להציע: סמבוסק דרוזי פריך עם בצק שלא חסכו ממנו טיפת שמן זית, תערובת כבש מושלמת ואם אתם בעניין, גבינה מלוחה שנותנת אחלה אדג’ למנה. העסק הזה מגיע כמובן עם קערת זיתים ביתית הכרחית, ואם אתם מטיילים עם מישהי שטוענת ש”כבד עליה כבש” יש כמה אופציות אחרות שאפילו לא שקלתי לבדוק, אבל אומרים לי פה שהן גם טעימות לאללה.

נייר כסף זה לא אופציה - הוא מגיע בכל מקרה.

כל הסיפור הזה במחירי צפון, שזה אומר משהו בין 11 ל-13 שקל למנה.  השמועות אומרות שהם יהיו פתוחים במהלך כל הפסח, אז אם יוצא לכם לטייל באזור ונחנקתם ממצות – שווה לבדוק.

 


13/04/2011

תגיות: , , , ,

היינו במלון דן אכדיה

הזמינו אותנו לאירוע בלוגרים במלון דן אכדיה בהרצליה. שזה מצויין, כי אנחנו אוהבים להיות מוזמנים לאירועים (כאלה שלא צריך לשים צ’ק בכניסה), וכי היה אוכל מפנק והיינו שיכורים קלות. לא נתעמק בפרטים האובייקטים כי מספיק אנשים כתבו על זה לפנינו (מעניין שאף אחד לא כתב עלינו, היינו מסמר הערב) אז תעברו על כל הלינקים, תתרשמו, ואז תשמעו מה יש לנו להגיד.

האירוע: השקת תפריט הטפאסים החדש. המשתתפים: שמות בכירים כמו מנכ”ל מלונות דן, מנכ”ל דן אכדיה, סמנכ”ל מזון ומשקאות ויכול להיות שגם סגן ראש חטיבת הממולאים. האוכל: יהודי עם טוויסט מודרני, קומפלט עם כבד קצוץ וקרפלך שהפכו לדים-סאם. האוכל המפתיע באמת: הגרסה של השף אריק פורת לסנדוויץ הטוניסאי שלנו, עם בטטה מבושלת בוואקום ותפוצ’יפס מתפוחי אדמה סגולים.

ובמקום טונה, ג'חנון.

שיהיה ברור: אנחנו מאוד נהנים כשמזמינים אותנו לאירועים כאלו. במיוחד כששומעים רכילויות על מערכת כיפת הברזל הפרטית של מלון גני דן באשקלון (צוות של עשרה צלפים שעולה לגג כשיש צבע אדום) או על המיטות שמגיעות עם מזרק אינסולין בילט-אין לטיפול בחולי סכרת (למנכ”ל של רשת דן יש חוש הומור מוצלח). אהבנו גם את העובדה שהרשו לנו להכין לעצמנו את האוכל, או במילים אחרות, לשחק באוכל שעלה הרבה כסף עם סכינים שלעולם לא יהיו לנו. אחרי ששבענו לחלוטין מהטפאסים, התחיל להגיע לשולחן האוכל האמיתי. אז פתחנו כפתור במכנסיים והמשכנו לאכול.

ככה נראה גבר מאושר

לשולחן הגיעו, יחד עם השף הנחמד אריק פורת, כל מיני מנות ממש טעימות. בלטו – פלפלים קלויים ברוטב אנשובי, פרגיות על מקלות של קנה סוכר (זה המנת-אחות של קבבונים על מקלות קינמון. בקרוב: אנטריקוט על נחש מגומי), צלחת של נתח קצבים, ארטישוק אדיר, וגם חשבון של אלף שקל. סתם, נראה לכם? השף שהתגלה כקורא וותיק של פודגבר (משם הוא שואב את רוב ההשראה שלו) סיפר לנו איפה הוא אוהב לאכול (בחו”ל,  על חשבון המלון), איפה מוצאים פירות וירקות נדירים (חצי חינם הוד השרון), וגם – רשמו לפניכם – הסכים לפנק אתכם בפוסט מיוחד בקרוב.  אבל יש סיכוי שהוא חשב שאנחנו מידיעות אחרונות כשהוא אמר את זה.

אהבנו גם את הגישה של השף של המלון: אוכל מצויין יבוא מחומרי גלם טובים ובלי הרבה פלצנות. ככה גם היה האוכל באירוע הזה, גורמה ב(אלף) שקל. אבל אתם, שאתם לא במלון, אחרי שחזרתם מהבוחן הנוראי ההוא שהיה ביום שישי, אתם לא בדיוק תגלגלו לכם דים סאם, ולא תזליפו לעצמכם שמן זרעי חרדל וצנון שחור מעל הקרפציו, ובטח שלא תאכלו ארטישוק מוחמץ. אין דאגה, הנה מקבץ מתכונים פשוטים (בלי תמונות, וברור שלא מקוריים שלנו) שתוכלו להכין ברבע שעה לפני ארוחת הסדר (או אפילו תוך כדי “כרפס יחץ”) ולצאת מאגניבים. נתחיל, כמו שרק הגיוני, עם הקינוח: הם קראו לזה מרק פירות טרופי, ואנחנו נקרא לזה סלט פירות כתום, קל וטעים-אש: פלחי תפוז במיץ פסיפלורה, זה הכל. מתכון שהוא השם של עצמו.

ואת התמונה הזאת גנבנו מ"הקדירה של ששת" כי לא הבאנו מצלמה

נמשיך עם הדבר שיגרום לכם להתאהב מחדש במצות: ממרח בצל. המון בצל על מחבת עם מעט שמן ואש נמוכה. אנחנו מכוונים לצבע חום-בהיר-מקורמל ובשום אופן לא שרוף. כשהגיע לצבע הנכון מורידים מהאש וטוחנים בבלנדר מוט או מה שיש לכם. הםהגישו את זה כתוספת לקרפלך (תחליף לבצל מטוגן האלמותי) אבל אתם תוכלו לשים את זה מעל המצות, ליד הגפילטע פיש, מתחת לכבד הקצוץ – או כל שילוב מעורר תיאבון של מילת יחס ומאכל חג.

משמאל לימין: בקר, עוף, בצל

אם גם אתם בלוגרים שהיו באירוע, אתם בטח חושבים לעצמכם – אה, הנה שני החובבנים שצילמו עם הפלאפון. אם אתם עובדים בדן אכדיה אתם בטח חושבים לעצמם – אה, זה שני המסתננים שהשתכרו על חשבון המלון ובסוף גם גנבו מגבות מהחדרים. ואם אתם קוראים קבועים של הבלוג, אתם בטח חושבים לעצמכם – הנה, גם אלה התמסחרו לי. הולכים להשקות מפוארות במלונות על הים, אוכלים בחינם על חשבון כספי ציבור, ובסוף עוד דואגים לספר לנו בדיוק מה הם אכלו. והאמת? כולכם צודקים לגמרי.

ואתם יודעים מה? אם יזמינו אותנו לעשות את הסדר במלון דן אכדיה – ועוד איך נבוא. אפילו יש לי הרגשה שאני יודע איפה הם מחביאים את האפיקומן.

 

(במכנסיים שלי)

11/04/2011

תגיות: , , , , , , , , ,

פרויקט כריך: סנדויץ’ טוניסאי

נפתח בפנייה מרגשת שקיבלנו על הוול בפייסבוק מהקורא הוותיק מתן:

פודגבר שלום,
אתם יכולים לעשות פינה שתעזור לסטונדטים לחוצים בבוקר.

רעיונות לסנדביצ’ים טובים שאפשר להכים במינימום זמן בבוקר,
שיחזיקו מעמד עד הצהרים ועדיין יהיו ממממש טעימים.

זה יעזור לי ממש.. ולכלל מעריצי פודגבר.
בתודה מראש… מתן.

אז למה אנחנו מספרים לכם את זה? ראשית, כדי שתדעו שאנחנו קוראים כל דבר שאתם שמים לנו על הוול. חוץ מתגובות שליליות, אותן אנחנו דואגים למחוק מיד. ושנית, כי בזאת הרמנו את הכפפה של מתן ואנחנו מכריזים בזאת על פתיחתו של מדור חדש בפודגבר: פרוייקט כריך.

שימו לב כמה חזק משתלב הכריך בחייו של הסטודנט:
זה האוכל שאתה מכין לעצמך בבוקר ולוקח בתיק, זה האוכל שאתה קונה כשנשארת בלי כלום ומה לעשות שסנדויץ’ מסובסד עם טונה זה משתלם, כשאתה חוזר הביתה מורעב אחרי יום ארוך תכין לעצמך – ניחשתם נכון – סנדויץ’ נוסף ואם בערב תצא עם חברים לפאב גם שם תאכל איזה “ג’בטה רוסטביף” שזה שם יפה ללחמניה עם פסטרמה.
אבל המצב בשטח קשה מנשוא. אנשים רבים וטובים נצפים כל יום באוניברסיטה ובמקומות העבודה, אוכלים כריכים מזעזעים כמו: “לחמניה עם חומוס”, “לחם רטוב עם גבינה ועגבניה” ועוד מפגעים. כאן נכנסת משטרת האוכל של פודגבר לעניינים. פרוייקט כריך נועד לעזור לכם למצוא את הסנדויץ’ המושלם בשבילכם.

הקריטריונים שלנו לכריך מוצלח הם פשוטים:
1. פשטות – הוא צריך להיות קל להכנה. כמה קל? מספיק קל כדי שאפשר להכין אותו מתוך שינה. (כשמכינים כריך מתוך שינה אחר כך כשאוכלים אותו זה מפתיע!)
2. חומרי גלם ביתיים – הכריך צריך להיות מורכב מדברים שלכל אחד יש בבית, או שכל אחד יכול לקנות כדי שיהיה לו בבית. זה אומר שממרחים מוכנים וירקות זה סבבה, אבל בואו לא נהיה צבועים ונעמיד פנים שלכל סטודנט יש בבית גבינת חלומי.
3. מבחן התיק – הסנדויץ’ צריך להיות טעים גם אחרי חצי יום בתיק. האויב הגדול ביותר של מבחן התיק היא העגבניה האימתנית, שבארבע שעות יכולה להספיג בגט שלם במיץ שלה ולהרוס לך את היום.
4. מקוריות – כי גבינה צהובה ועגבניה אנחנו אוכלים כבר מכיתה א’, וקצת נמאס. הסנדויצ’ים צריכים להיות גם אם לא מיצג פוסטמודרני של התרבות הישראלית, פשוט טיפה מעניינים.

אנחנו נציג פה בשבועות הקרובים את המועמדים שלנו. אבל יותר מזה אנחנו רוצים לשמוע מכם מה הסנדויצ’ים שלכם, וצוות הסטודנטים שלנו מבטיח לנסות ולדווח מהשטח על כל מועמד. בסופה של התחרות, לא תהיה הצבעה ולא יבחר מנצח. אבל יהיה כיף ומעל 1 טון של לחמניות יקנה בתהליך. את הרעיונות שלכם אתם מוזמנים לשים לנו פה בתגובה או על הקיר בפייסבוק. יאללה בואו נתחיל.

סנדויץ’ טוניסאי זה משהו שכל מי שטעם אותו פעם עשוי כמו שצריך יודע כמה זה דבר טעים. השילוב של טונה עם לימון וקצת חריף הוא לא פחות מגאוני. אבל מה שיפה בכריך הזה זה שקל מאוד להכין אותו בבית, עם כמה ממרחים שצריך לקנות ובכל מקרה נחמד שיש במקרר. הנה רשימת הקניות שלכם:

"הלימון של אמא". מיוצר ע"י דלישס

את רוטב האריסה והלימון בלאדי תמצאו במקררים בכל סופר שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו הטונסיאים. איך בוחרים? על רוב המוצרים תתנוסס בגאון אחת מהמילים “בלאדי”, “אסלי” או “של אמא”. רק מאחורה יהיה כתוב שהרוטב מיוצר על ידי IDI אזה”ת מעלות. אבל רובם יהיו בסדר גמור. שימו לב לא לקנות אריסה חריפה מדי (פלפל צ’ומה לדוגמא זו אריסה מאוד חריפה) כי אז לא תוכלו לשים הרבה ממנה. האריסה של “אחלה” גם מוצלחת מאוד. ולגבי הלחמניה פה בתמונה זו לחמניית טונה אמיתית, אבל ברור שכל דבר יעבוד.

ההכנה פשוטה כמובטח:
1. הכינו מראש ביצים קשות (אני אוהב להכין כמה לכל השבוע).
2. פתחו את קופסת הטונה, הוציאו את השמן.
3. הפרידו את הטונה מגוש לחתיכות קטנות וערבבו פנימה 1-2 כפות אריסה.
4.  מורחים שכבה נדיבה של הלימון על הלחמניה, מוסיפים את הטונה האדומה, עליה הביצה הקשה (עם קצת מלח, כי ככה היא אוהבת את זה) ואם יש לכם תוספות נוספות (מלפפון חמוץ, זיתים) זה יכול להיות נחמד, אבל ממש לא חובה.

מבחן התיק. עייף אבל חיוני.

את מבחן התיק הסנדויץ’ הזה עובר בגבורה, גם אחרי 5 שעות לא נראה שום הבדל.

בתיאבון!

05/04/2011

תגיות: , , , , , ,

עמוד:«12