הבגט של אורי

התגובה הראשונה שתשמע לאחר צירוף המילים “העיר העתיקה בבאר-שבע” יהיה תמיד “מה? אין עיר עתיקה בבאר שבע, יא מצחיק”. תתפלאו, דווקא יש. אמנם היא לא קדושה לכל הדתות ולא רבים עליה כבר 2 מיליון שנה, אבל אל תזקפו את זה לרעתה, יש בה הרבה דברים שהייתי בכיף מסתכסך עליהם עם איזה דת מזדמנת. והנה אחד מהם.

בכל צהריים, עשרות אנשים מכל דת, גזע ומין (אבל כולם הם איכשהו בני דודים של גיסתו של אורי) נאספים לכיכר המרכזית בעיר העתיקה ומשיגים לעצמם בגט. מה שהיה יכול לגרום לבלאגן ולחץ ודחיפות (בכל זאת באר שבע), אבל ההיפך הוא הנכון. אורי, שהוא סוג של נזיר זן שהגיע בטעות לארץ, מתנהל בקצב משלו. לוקח הזמנות, מכין בגטים ומנהל חמישה סמול טוקים שונים – והכל בו זמנית ועם חיוך.

ואם לא רק כדי לחזות בפלא הזה תבואו, אז תבואו גם בשביל הבגט. בתפריט (14-16 שקל): בגט שקשוקה, סנדוויץ’ טוניסאי עם לימון קטלני, וסנדוויץ’ חביתת ירק. החביתה, כמו במקדנולד’ס, נשברת רק לאחר שמזמינים, ומטוגנת על הכיריים שנמצאות ממש על הדוכן, אישי לכל לקוח. באמת שזה מקסים.

השקשוקה של אורי לא יוצאת מגדר הרגיל, אבל המנה כולה נפלאה – עם בגט שמתפצפץ בפה, רטבים טריים (רוטב דלעת, סחוג ולימון), הטחינה מעל והחמוצים ליד – זאת מנה משביעה ומאוד משמחת. ועל הדרך תכירו גם כמה בני דודים של גיסתו של אורי, חבר’ה זהב אחד אחד.

הבגט של אורי, החלוץ 86, נו ממש באמצע של העיר העתיקה, באר שבע

שקשוקת שעועית

יש פרסומת שרצה בטלויזיה וממש מצחיקה אותי. לא, אני לא מדבר על הפרסומת עם הילד שישן בזמן שיש רעידת אדמה וכל הצעצועים נופלים עליו וכמעט הורגים אותו, וזה ממש מוזר שזה הדבר הראשון שעלה לכם לראש. אני מדבר על הפרסומת הזאת שמראה “נשים אמיתיות” שמסבירות למה הן אוכלות יוגורט: כי זה מונע את תחושת הנפיחות. יש סיבה שלא מפרסמים יוגורט לגברים; לא כי יוגורט זה לא טעים, אלא כי אם ישאלו אותי “לא נמאס לך מתחושת הנפיחות הזאת?” אני אענה בכנות “לא, קוראים להרגשה הזאת שובע והיא עושה לי נעים. באופן כללי אני אוכל עד שאני מרגיש שקצת כואב לי ואז אני יודע שאכלתי מספיק”.

תחושה של נפיחות

עם התמונה היפה הזאת בראש, בואו נדבר על המנה שאני אכין כאן עכשיו: שקשוקת שעועית. המצרכים, לשני אנשים: קופסת שימורי שעועית ברוטב עגבניות וארבע ביצים. המחיר, לשני אנשים: בערך 10 שקלים. זמן ההכנה: דקות בודדות. תחושת שובע: מקסימלית. יוגורט: מינימלי. טעים: לאללה.

פרי הגליל, ביצי רמות השבים - מיטב תוצרת הארץ

אין סיבה להרגיש רע אם אתה מוצא את עצמך בסוף יום ארוך של לימודים למבחן מול מקרר ריק, שיש בו רק קופסת שעועית (למה קניתי אותה בכלל?) וחופן ביצים (לא במובן הגס). הרי לא יצאת מהבית כבר שלושה ימים מאז המבחן בכלכלה סטטיסטית לביולוגים, מחר המבחן בסטטיסטיקה ביולוגית לכלכלנים ועוד לא הכנת דף נוסחאות… כל מה שאני אומר זה שאין סיבה להתבייש. מותר גם לך לאכול שעועית מקופסה בלי שיסתכלו עליך מוזר.

מותר גם לאכול מהמחבת

נתחיל: מחבת על האש, שמן טיגון (או שמן מכונות, לא תרגישו בהבדל), תשפכו פנימה את השימורי שעועית ותתנו לזה קצת להצטמצם. מצחיק אותי שכתוב על הקופסת שימורים “לברור לפני השימוש”. כנראה שאין לי הרבה בררה אם אני אוכל שעועית מקופסת שימורים, נכון?

בורר לפני השימוש

כשהשעועית חמה (תדחפו אצבעות פנימה ותראו אם יש כוויה, אין לכם מה להפסיד), עושים גומחות עם איזו כף ושוברים פנימה ביצים. לא לשכוח קצת מלח. שמים מכסה לאיזה 2-3 דקות ובנתיים מכינים טוסט, כי זה הולך טוב ביחד. שיהיה בהצלחה במבחן ב”משוואות דיפרנציאליות בעת הקדומה – מבוא לתורת המגדר”.

שקשוקה עם בשר

איך החיים של הבנאדם יכולים להתהפך ברגע אחד… שבוע שעבר פנו אליי שני הפוד-גבר’ז ואמרו לי: “חייך עומדים להשתנות. לא עוד סתם-גבר. מעתה – תהיה פוד-גבר”. כמובן שנעניתי לאתגר בתקווה לחיי פרסום ותהילה, ומעכשיו – גם אני אבלבל לכם בשכל פה בבלוג. כידוע, עם כוח רב באה אחריות גדולה ולכן החלטתי להכין את המאכל הכי גברי שיש: פשוט, חריף, בשרי ושניתן לאפסן בפריזר לרגעי מצוקה. אני כמובן מדבר על תבשיל דוחן עם אקטימל. סתם, שקשוקה עם בשר.

טוב, בעיקרון מטגנים כמה ירקות עם רסק עגבניות ומוסיפים ביצים בסוף. אבל בואו נרשום את זה יפה בשביל הבנות שאולי במקרה מסתובבות פה.

2 עגבניות חתוכות לקוביות
בצל גדול חתוך לקוביות (טוב, מעכשיו כל פעם שכתוב חתוך אז תדעו שזה לקוביות)
גמבה חתוכה
3 תפוחי אדמה קטנים חתוכים ומבושלים למחצה (אפשר במיקרו)
קבנוס או שניים חתוכים לגלילים
3-4 שיני שום חצויות
פטרוזיליה קצוצה, אפשר גם כוסברה (תכלס, ממילא אתם לא יודעים להבחין ביניהן)
2 עגבניות מרוסקות או שתי קופסאות קטנות של רסק עגבניות מדוללות בחצי כוס מים
ביצים ככמות המשתתפים
פפריקה חריפה

בתמונה מסתתר סמל פאלי

אחרי שחתכתם הכל לא נשאר הרבה לעשות. מטגנים את הבצל בשמן זית, כשהוא מתחיל להזהיב מוסיפים את השום לדקה שתיים. אחר כך מוסיפים את העגבניות, הגמבה, תפוחי האדמה והקבנוס. כשהירקות חמים מתבלים במלח, פלפל שחור ופפריקה ומוסיפים את הרסק עגבניות עם הפטרוזיליה.

בשלב כלשהו זה מה שאתם אמורים לראות

אחרי שהוספתם את הרסק עגבניות זה זמן מעולה להסיר את המכסה (אם במקרה שמתם אחד בלי שאמרתי, מתחכמים) ולתת למיצים להתאדות. כשזה נראה יחסית סמיך עושים כוכים (כן, מה ששמעתם) ברוטב באמצעות כף עץ ושוברים לתוכם את הביצים. את הביצים מבשלים עם מכסה, על אש קטנה, ומורידים מהכיריים קצת לפני שהביצים מוכנות לגמרי – הן יסיימו להתקשות בצלחת.

כן, אני יודע.. זה גורם לכם לחשוב על הלחם של אלקנה

בתאבון גבר