תגית: באר שבע

הבית התימני

למרות שגם אנשים שגרים בדרום כבר מיצו את העניין לגמרי, ליין הביקורות שלנו בבאר שבע ממשיך בכל הכוח. אחרי שהכרנו לכם כבר שלושה מוסדות מרשימים בעיר העתיקה, ואחרי שכבר סיכמנו שיש כזה דבר “העיר העתיקה של באר שבע”, אנחנו מתקדמים הלאה, לדברים הרציניים.

היום רצינו לכתוב לכם על מסעדה מכובדת, איכותית, עם שירות מדרגה ראשונה ותפריט מגוון וחדשני. מקום עם קלאסה, כזה ששווה להיכנס בשבילו לבאר שבע רק כדאי להגיד אחר כך לכולם איך העיר השתנתה מאז שהם היו פה פעם אחרונה.

אבל מה, “הערביקה” היתה בדיוק סגורה.

אז חצינו את הכביש והגענו ל”בית התימני”. שתי המסעדות ממוקמות אחת מול השניה במתחם חדש בעיר שנקרא “מרכז הצעירים”. ולכאורה, הבית התימני הוא ההיפך המושלם מערביקה – השירות ביתי עד כאב (כשעברתי ליד המטבח בעל הבית נתן לי צלחות ואמר לי לקחת לשולחן שלי), הארוחה העסקית לא בדיוק מיועדת לאנשי עסקים, וזה לא שהתפריט הוא לא מגוון או חדשני, זה פשוט שהוא לא ממש קיים.

אבל בתכל’ס, רק תרוויחו אם תבחרו באופציה הזולה לארוחת צהריים. ולמה? בעיקר בגלל החוויה. בזמן שבערביקה ינסו למכור לכם את באר שבע החדשה ב-79 שקל לסטייק פרגית על מקל קינמון, בבית התימני תרגישו את העיר העתיקה במלוא אסליותה – הישיבה על הרחוב, השפה שכונתית והקהל מגוון-שלא-לומר-הזוי.

את ההצגה “בבית התימני” גונב התימני הראשי – בעל הבית נתן. החל מהשלט שבכניסה, דרך שלל החפצים והססמאות ההזויות של הקירות, תעודת הכשרות האלטרנטיבית (“כשר בהשגחת הקב”ה”) ועד לשמות המנות (בקשו את מנת ה”חרטא-ברטא” ונתן יוציא לכם כל מיני תבשילים טעימים), הטירוף פה שולט. אם תתנו לנתן את הסימן הנכון ויהיה לו זמן, הוא כנראה גם ישתף אתכם בכמה מהגיגי ליבו. ותאמינו לי, שלאיש שענה לי על השאלה “מאיפה למדת לבשל?” בתשובה “מה**שלהאמאשלי”, יש עוד כמה פנינים בשרוול. רק תדליקו אותו..

כל זה היה נחמד וטוב, רק שמכל התיאור האנתרופולוגי בכלל לא דיברנו על האוכל, ואתם בטח חושבים שזה בגלל שהוא גרוע. ממש לא. נתן מכין אוכל ביתי (לאו דווקא תימני) נפלא, עם הרבה שמן והרבה אהבה. הסלטים הטריים שלו ביחד עם הלאפות שהוא מכין במקום זה כבר ניגוב שיעשה לכם את השבוע, וביחד עם מנות בשריות מעולות – קציצות, עוף מבושל, ואפילו אסאדו (אם באתם ביום הנכון), וגם כל מיני מרקים תימניים, סוגרים פה ארוחה שתפיל אתכם לחצי יום.

את החשבון מתמחרים כאן בצורה האהובה עלי – בעל הבית מסתכל על הצלחות הריקות שעל השולחן, ועל פי אינטואיציה של שנים, זורק תמיד את אותו מספר. ואם כבר דיברנו על הבדלים מערביקה, כמה שלא תאכלו ותשתו בתימני, יהיה לכם קשה לצאת עם יותר מ-50 שקל.

אבל אם חיפשתם מסעדה מכובדת ואיכותית, נסו את ערביקה בכל זאת.

הבית התימני, הרצל 25, העיר העתיקה באר שבע

31/12/2011

תגיות: , , , , , ,

הבגט של אורי

התגובה הראשונה שתשמע לאחר צירוף המילים “העיר העתיקה בבאר-שבע” יהיה תמיד “מה? אין עיר עתיקה בבאר שבע, יא מצחיק”. תתפלאו, דווקא יש. אמנם היא לא קדושה לכל הדתות ולא רבים עליה כבר 2 מיליון שנה, אבל אל תזקפו את זה לרעתה, יש בה הרבה דברים שהייתי בכיף מסתכסך עליהם עם איזה דת מזדמנת. והנה אחד מהם.

בכל צהריים, עשרות אנשים מכל דת, גזע ומין (אבל כולם הם איכשהו בני דודים של גיסתו של אורי) נאספים לכיכר המרכזית בעיר העתיקה ומשיגים לעצמם בגט. מה שהיה יכול לגרום לבלאגן ולחץ ודחיפות (בכל זאת באר שבע), אבל ההיפך הוא הנכון. אורי, שהוא סוג של נזיר זן שהגיע בטעות לארץ, מתנהל בקצב משלו. לוקח הזמנות, מכין בגטים ומנהל חמישה סמול טוקים שונים – והכל בו זמנית ועם חיוך.

ואם לא רק כדי לחזות בפלא הזה תבואו, אז תבואו גם בשביל הבגט. בתפריט (14-16 שקל): בגט שקשוקה, סנדוויץ’ טוניסאי עם לימון קטלני, וסנדוויץ’ חביתת ירק. החביתה, כמו במקדנולד’ס, נשברת רק לאחר שמזמינים, ומטוגנת על הכיריים שנמצאות ממש על הדוכן, אישי לכל לקוח. באמת שזה מקסים.

השקשוקה של אורי לא יוצאת מגדר הרגיל, אבל המנה כולה נפלאה – עם בגט שמתפצפץ בפה, רטבים טריים (רוטב דלעת, סחוג ולימון), הטחינה מעל והחמוצים ליד – זאת מנה משביעה ומאוד משמחת. ועל הדרך תכירו גם כמה בני דודים של גיסתו של אורי, חבר’ה זהב אחד אחד.

הבגט של אורי, החלוץ 86, נו ממש באמצע של העיר העתיקה, באר שבע

22/08/2011

תגיות: , , ,

ז’ק מלך הפלאפל

[הזדמנות אחרונה לזכות בחולצת פודגבר! שלחו את הביס שלכם עכשיו בפייסבוק]

בפרקים הקודמים של הפינה באר-שבעית, הסברתי לכם בצורה מלומדת (=חופרת) איך מזהים מקום “אסלי”. שכחו מכל זה. את פלאפל ז’ק תזהו גם בלי רמזים. גם אם תלכו עם כיסוי עיניים, גם אם תלכו עם דיאטנית קלינית, גם אם תלכו בגיא צלמוות – לא תיראו רע, כי הפלאפל עימכם.

מספר טלפון של 5 ספרות - זה אסלי

הפלאפל של ז’ק נמצא בשוק של באר-שבע, זה השוק הרגיל – לא השוק הבדואי ולא מחסני השוק. זה שפתוח כל יום וכל הזמן שוקק. הוא מזכיר את שוק התקווה (לדעתי השוק היפה בארץ) גם בתפאורה וגם בסחורה – ירקות, בשר ודגים. אבל דווקא בצד השני, היותר שומם, בין דוכנים של ביסלי גריל במשקל ונעלי “מייק” במשקל, מסתתר הפלאפל הכי טוב בבאר שבע.

זה מקום שנראה שהזמן קפא בו. השלטים נראים כמו תפאורה מסרט בורקס, הדוכן נראה כאילו כל יום הוא יום העצמאות, ורוב התנועה פה היא של מביני עניין – שאר הסוחרים בשוק שמזל כבר יודעת בעל-פה מה הם אוהבים בפיתה. המקום פועל מ-1969 ועבר מידיהם של ההורים לשני הילדים.

עכשיו, לגבי המנה. לדעתי, קשה מאוד למצוא היום מנות פלאפל שהן באמת טעימות. פשוט מהסיבה שכדי שכדור פלאפל יחזיק מנה הוא צריך להיות מאוד מאוד מיוחד. לכן קמו כל מיני מקומות שאני מכנה פלאפל “פוסט-מודרני”, שהחליטו שבמקום להשקיע בכדורים ישקיעו בכל השאר, וכך צמח הטרנד של פיתה-עם-גבינת-פטה-פסטו-אבוקדו-ולשים-לך-גם-פלאפל? “פלאפל שופ” ברעננה, למשל, עושים את זה באמת טוב.

אבל מעטים המקומות שהכדור שלהם מחזיק את כל המנה. בז’קו זה מה שקורה. זה לא שיש לתערובת טעם מיוחד; לא חושב שיש פה איזה מרכיב סודי. מה שכן יש פה זה כדורים גדולים וקריספיים, שמבתוכו מרגישים כאילו הזמנתם סטייק מדיום-רר – כל הבפנים רך, חם ומושלם. אם זה נשמע לכם קצת אירוטי, אז קלעתם בול. זה מה שקרה לי עם הפלאפל הזה.

לא בא לכם לשים את הראש בפנים ולתפוס תנומה?

מה שמשלים את המנה הפשוטה הזאת זה טחינה, סלט, ולביבות תפו”א משמחות ונוטפות שמן. ואת החמוצים הם חותכים בזיגזג. סתם שתדעו.

ז’ק מלך הפלאפל, שוק באר שבע, תשאלו איפה כשתהיו שם.

10/05/2011

תגיות: , , ,

עמוד:12»