תגית: קוביות

פויקה סטריט בר

לפני כשנה ביקרנו בקוביות בכיכר רבין ונהננו, ואפילו סיפרנו לכם. עברה שנה ורצינו לבקר שוב. אז ביקרנו. רק שקוביות כבר לא שם. עכשיו יש שם את “פויקה Street Bar”. שילוב של מסעדת פויקה ושל Google Street View שמאפשר לך לאכול את מנות הדגל של מסעדת פויקה המוכרת והאהובה מיפו תוך כדי שאתה מתרשם מהנוף האורבני המרהיב של תל אביב, שזו דרך יפה להגיד שאתה בעצם סופר אוטובוסים ומתעלם ממבקשי נדבות.

Poyke Street Bar

נוף אורבני

בואו נתחיל בלהוריד משהו מאוד גדול מהשולחן: פויקה אמיתי זה לא כמו מה שהחבר הזה שלכם מכין בל”ג בעומר. אתם יודעים בדיוק למה אני מתכוון: בל”ג בעומר אתם אוכלים מתוך סיר ברזל כבד ולוהט מין מרקם חום בהיר שמכיל במקרה הטוב מים, ירקות שורש, קוביות מהבשר הכי זול שמצאתם ב-yellow ובירה, אבל בדרך כלל מכיל גם חול, אורז, כרובית, בקבוק של צ’ילי מתוק, עוד חול ולפחות מזלג פלסטיק אחד שמישהו הפיל פנימה. במסעדת פויקה זה ממש לא ככה.

אין דבר פוטוגני כמו צלחת מלוכלכת

ככה צריך להראות פויקה

הפויקה של פויקה (ולאיזו עוד מסעדה קוראים בשם של המנה שמגישים בה?) בנויה על אותו סיר ברזל כבד – שגם לו קוראים פויקה – אבל מפה זה שונה לגמרי. כאילו, כמעט לגמרי – כי עדיין יש ירקות שורש. בתוך הפויקה תוכלו לקבל מנות נבחרות שלקוחות מהתפריט של מסעדת האם: החל מבקר בבירה, שאולי נראה כמו הפויקה שאתם מכירים מל”ג בעומר אבל ילמד אתכם איך זה באמת אמור להיות, דרך אוסובוקו לבן ועד פרוסות אנטריקוט שקיבלו טיפול של מלכים.

או מלכים שקיבלו טיפול של פרוסות בשר

כמובן שהכל מוגש בפויקה, או לפחות במחבתות ברזל כבדות. גם המנות הראשונות והקינוח מוגשים בכלי הברזל הכבדים האלו. לא בדקנו, אבל היינו שמים כסף שגם המשתנות עשויות מברזל כבד על גחלים לוהטות. המנות העיקריות בצורת קדרה, כמו הבקר בבירה או האוסובוקו, מגיעות בתוך פויקה קלאסי עם תפוחי אדמה וירקות שורש. המנות האחרות, אלו שמגיעות על מחבת, מגיעות בליווי “תפוחי אדמה מדורה”, מיני תפוחי אדמה שהגיעו מהעיר דורא שליד חברון ועל כך שמם.

בין המנות הראשונות היו פטריות צלויות בסילאן שהיו אדירות ובשר מיובש דרום אפריקאי בשם בילטונג. סיפרו לנו שהמתכון הדרום אפריקאי להכנת בילטונג הוא “תמצא פגר על הכביש, תגלגל בתבלינים ותתלה מעמוד חשמל לכל החורף”. המתכון הישראלי שונה קצת בשביל להתאים לדרישות משרד הבריאות (ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) ומכיל בשר בקר שמתיישן במקרר וקיבל טעם ומרקם שהולכים מצויין ליד בירה במחיר שמצדיק להזמין עוד בירה. אפילו הסלט ירקות היה מגניב, כי הוא כלל מנגו והגיע עם רוטב פסטו-נענע שאם היינו בלוג אוכל רציני היינו גם מצרפים מתכון שלו (*).

בילטונג - הקבנוס הלאומי של דרום אפריקה

קינוח הדגל של פויקה נושא את השם המעצבן “שוקונגו”. לכאורה הסופלה שוקולד הסטנדרטי שמופיע בתפריט הקינוחים של כל מסעדה. בפועל זה עוגת שוקולד רותחת שנאפתה בתוך סיר פויקה – חרוכה ופריכה מבחוץ ונוזלית לגמרי מבפנים, בזיגוג לבן מלמעלה שמצטלם ממש לא טוב אבל עם טעם כיפי שלגמרי מצדיק את החוסר פוטוגניות. גם האופציה השנייה, עוגת קראמבל תפוחים, עושה שמח בלב וטוב בבטן.

לא, לא נהיינו צלמים טובים. זאת תמונת יח"צ

שוקונגו

בואו נסיים עם טיפים להכנת פויקה טוב בעצמכם, באדיבות אריאל כהן – שף המקום. אל תשכחו שהטיפ הכי טוב הוא “תנו למקצוענים להכין בשבילכם”. אז ככה:

• מכירים את זה שאתם שמים בפויקה חצי בקבוק קולה, שאריות של בירה וקצת מים שנשארו? אז תפסיקו. בשביל נוזל הבישול תשימו רק יין, או רק בירה, או רק מים. בלי לערבב יין עם בירה, בלי לערבב עם קולה ובאופן כללי אל תעשו דברים שמגעיל, בסדר?

• חוץ מזה, בואו נזכור שפויקה זה בעצם צ’ולנט: בישול איטי וארוך על גחלים לוחשות ולא במרכז המדורה.

• לסיום, פויקה מכינים במשך מינימום 3 שעות עם מכסה סגור הרמטי. לא מערבבים, לא פותחים ולא מציצים. פשוט תסגרו את המכסה ותחפשו משהו אחר להרוס.

לסיכום, אם בא לכם לאכול מהאוכל הטוב של מסעדת פויקה אבל לא בא לכם להגיע ליפו, או סתם להוציא הרבה כסף – פויקה סטריט בר זה בול בשבילכם. אה, ואל תנסו להכין בעצמכם קינוחים בפויקה. לכם זה לא יעבוד.

פויקה סטריט בר – מלכי ישראל 8, תל אביב.

* – ברור שאנחנו בלוג אוכל רציני. המתכון: מלא נענע, שמן זית, מלח, אורגנו, בלנדר.

09/06/2012

תגיות: , , , , ,

קוביות

אני אתחיל עם קצת ארס-פואטיקה, וכולכם עשיתם לפחות שתי יחידות ספרות בתיכון אז אתם יודעים מה זה. כבר הרבה זמן לא פורסם שום דבר בפודגבר. ואם שבועיים לא נראה לכם כמו הרבה זמן – אז לפני שבועיים לרבקה בלאק לא היו 66 מיליון צפיות. אפשר לתת תירוצים: ההוא היה בחו”ל, להוא הייתה תקופת מבחנים, אבל השורה התחתונה היא שלא היה לנו שום דבר שנון לכתוב כבר שבועיים. שזה בול כמו לכתוב בשביל ארץ נהדרת.

כנגנית

מטורפת עלייך.

אבל כשממליצים לי בחום על מסעדה, והמחירים מגניבים, ויש תעלול שיווקי שמצטלם יפה, ומגוון אלכוהול מעניין, ואני בדיוק מוצא את עצמי לידה ורעב, זה סימן. למסעדה קוראים קוביות, והמחירים הם בין 30 ל-60 ש”ח לסוג של עסקית שתקפה בכל שעה, והכל שם בצורת קוביות, ויש כל מני בירות שאתם בטח זוכרים מהפסטיבירה, והיא נמצאת ממש על כיכר רבין. חדי העין שמו לב לתקבולת המשלימה שעשיתי כאן, כמו שלמדנו בבגרות בתנ”ך.

הקונץ פה הוא כזה: אתם בוחרים בשר ומשלמים על פיו (החל משניצל/חזה עוף ב-30 ש”ח ועד פילה בקר או אנטרקוט ב-50 ש”ח), ומקבלים ליד צ’יפס וסלט ירוק. הכל חתוך לקוביות, ועל השולחן אין בכלל סכין, רק מזלגות וקוביות. והמנות לא קטנות – 250 גרם פילה בקר זה לא מעט.

אבל 250 מ"ל עראק זה הרבה יותר מדי

האווירה היא כמצופה ממקום כזה, שבמקור היה אמור להיות פלאפליה אבל עשו ממנו משהו הרבה יותר טוב. השאירו את הכסאות בחוץ ואת הבר בפנים והעיפו את הקערות עם הטחינה. השאירו מקום נקי ומסודר (אז אפשר להביא בחורות ואפילו לקנות להן בקבוק למברוסקו בשלושים ומשהו שקל) תוך כדי שמשדרים אווירה מספיק לא מחייבת בשביל שתוכל לבוא עם חברים (ולשבת על בקבוק מקשוף במחיר היותר מסבבה של שלושים ומשהו שקל). אבל לא באנו לדבר על אווירה – באנו לדבר על בשר. הזמנו שייטל, ב-40 ש”ח, קיבלנו בדיוק את מה שהזמנו – טעם מרוכז וחזק של בשר בקר. עשוי במידה ולא מתחבא מאחורי שום רוטב ושום תיבול מלבד מלח ופלפל. אולי קצת מתחבא מאחורי צורת ההגשה – אבל זה הקונץ של המקום.

לתוספת אפשר לבחור בין קוביות צ’יפס, קוביות תפוח אדמה או קוביות אורז. אין לי מושג מה זה קוביית אורז, אבל הצ’יפס היה אדיר, אז לא שווה לבדוק. אני לא אדבר הרבה על הצ’יפס, כי זה רק צ’יפס, אבל הוא נכנס לשמן רק אחרי שהזמנתי – וזה כבר חלק חשוב מהסיפור – והיה ממש טעים.

בשר!

הזמנו גם נתח קצבים – סוג של ספיישל ב-60 ש”ח. אם לשייטל היה טעם חזק של בשר – הנתח קצבים היה כאילו פינוקיו היה עשוי מפרה, והוא התעורר לחיים בתוך הפה שלי. אולי לא הייתי בוטה מספיק – זה היה כאילו אני הייתי סבתא של כיפה אדומה, וכיפה אדומה באה לבקר אותי והביאה לי סל מלא בבשר, ואז הגיע השועל ואני בעטתי בו, כי אף אחד לא יקח ממני את הבשר שלי. אולי אני ציורי מדי – היה לי ממש טעים. לקינוח תקבלו קוביית שוקולד – ותגידו שפודגבר אמר שהשוקולד באריזה האדומה טעים יותר.

מלח, פלפל, אש ובשר.

לסיכום: יש פה אוכל מצוין, במנות גדולות יחסית, במחיר הוגן, באווירה שכונתית ועם אלכוהול במחירים מצויינים. נקודות לשיפור: תעיפו את הסלט מהצלחת שלי, ותשימו איזה חוברת הוראות בשביל שנדע לפתור את הקוביה ההונגרית. ואם אתם רוצים לצאת בכלל מוזרים: תוסיפו מנה לתפריט בשם “הקוביה ההונגרית” שתהיה פשוט קוביה גדולה של סלמי.

קוביות, מלכי ישראל 8, תל אביב.

30/03/2011

תגיות: , , , , , ,