פוסט אורח: סמבוסק הארזים בחורפיש

הנה פוסט אורח של בחור בשם סתיו אשורי. למה אתם קוראים אותו? כי הוא נודב לכתוב את הפוסט הזה בזמן שאנחנו בפודגבר עובדים ימים כלילות, או לפחות איזה רבע שעה מתישהו אם נמצא זמן, על לארגן לכם מתכונים פשוטים וכשרים לפסח שתוכלו להביא לסדר, או לפחות לארוחת שאריות של יום אחרי. ובנתיים – שיהיה לכם פסח כשר ושמח!

אני לא אוהב את פסח. זהו, אמרתי את זה. לא אוהב. אני לא יכול לסבול את יריעות הבד במעברים בסופר, את הנהירה ההמונית לטיולים, דוחק, מצות, ילדים, בכי, במבה כשרה לפסח, איכס… אני לא אומר שזה כזה קשה לעבור שבוע-שבועיים של חופש בלי לאכול דברים טעימים אבל אם כבר שחררו אותנו, הובילו אותנו במדבר, סגרו לנו פינה נחמדה עם קצת חול פה, קצת ים שם – לא מן הראוי שנוכל להתפנק באיזה סמבוסק? לכן, פודגברים יקרים, אני רוצה להמליץ לכם על סמבוסק הארזים – פינה שקטה (יחסית) של אוכל טוב בצפון, שאף פעם לא הצליחה לאכזב אותי.

כשהייתי בצבא, היינו מסתובבים המון על כביש הצפון – כוננויות, פגישות ובעיקר המון שטויות שדרשו נסיעה ברכב ששוקל 15 טון ושותה כמות זהה של דלק על חשבון משלם המיסים (שזה אני עכשיו, וזה מרגיז). בקיצור, בתקופה הזו של ההסתובבות בצפון, גיליתי עובדה מאוד מעניינת – כל הדרכים בגליל המערבי, לא משנה מאיפה אתה מגיע ולאן אתה נוסע, עוברות בחורפיש. וכשאתה נוסע כל כך הרבה, אתה נהיה רעב. וכשאתה רעב בחורפיש, יש רק אופציה אחת שהיא קונצנזוס בעולם הרעב-דרכים הגלילי: סמבוסק הארזים.

אולי הפעם נבדוק מה זה קישק? מה פתאום, בא לי כבש.

שולחנות וכסאות פלסטיק, מתקני מפיות של קוקה קולה ושלט כניסה עם תמונות מחוקות שמרמזות על התענוג שמצפה לכם – אם אתם רואים את כל אלו, ומריחים ריחות חזקים של טאבון דרוזי, סימן שהגעתם. אם לעומת זאת אתם מריחים ביוב ורואים שלט של “סמבוסק הארז”, קחו מהר רוורס. זו מלכודת תיירים איומה שלא כדאי לבקר בה. ותזהרו ברוורס כי תמיד יש שם ילד ונראה לי שזה אפילו אותו ילד כל פעם.

מכירים את הסמבוסק שאתם קונים בקפיטריה באוניברסיטה? אז זה לא זה.

הגעתם? כיף לכם- אתם עומדים לאכול את אחד המאפים היותר איכותיים שיש לארץ הזו להציע: סמבוסק דרוזי פריך עם בצק שלא חסכו ממנו טיפת שמן זית, תערובת כבש מושלמת ואם אתם בעניין, גבינה מלוחה שנותנת אחלה אדג’ למנה. העסק הזה מגיע כמובן עם קערת זיתים ביתית הכרחית, ואם אתם מטיילים עם מישהי שטוענת ש”כבד עליה כבש” יש כמה אופציות אחרות שאפילו לא שקלתי לבדוק, אבל אומרים לי פה שהן גם טעימות לאללה.

נייר כסף זה לא אופציה - הוא מגיע בכל מקרה.

כל הסיפור הזה במחירי צפון, שזה אומר משהו בין 11 ל-13 שקל למנה.  השמועות אומרות שהם יהיו פתוחים במהלך כל הפסח, אז אם יוצא לכם לטייל באזור ונחנקתם ממצות – שווה לבדוק.

פרויקט כריך: סנדויץ’ טוניסאי

נפתח בפנייה מרגשת שקיבלנו על הוול בפייסבוק מהקורא הוותיק מתן:

פודגבר שלום,
אתם יכולים לעשות פינה שתעזור לסטונדטים לחוצים בבוקר.

רעיונות לסנדביצ’ים טובים שאפשר להכים במינימום זמן בבוקר,
שיחזיקו מעמד עד הצהרים ועדיין יהיו ממממש טעימים.

זה יעזור לי ממש.. ולכלל מעריצי פודגבר.
בתודה מראש… מתן.

אז למה אנחנו מספרים לכם את זה? ראשית, כדי שתדעו שאנחנו קוראים כל דבר שאתם שמים לנו על הוול. חוץ מתגובות שליליות, אותן אנחנו דואגים למחוק מיד. ושנית, כי בזאת הרמנו את הכפפה של מתן ואנחנו מכריזים בזאת על פתיחתו של מדור חדש בפודגבר: פרוייקט כריך.

שימו לב כמה חזק משתלב הכריך בחייו של הסטודנט:
זה האוכל שאתה מכין לעצמך בבוקר ולוקח בתיק, זה האוכל שאתה קונה כשנשארת בלי כלום ומה לעשות שסנדויץ’ מסובסד עם טונה זה משתלם, כשאתה חוזר הביתה מורעב אחרי יום ארוך תכין לעצמך – ניחשתם נכון – סנדויץ’ נוסף ואם בערב תצא עם חברים לפאב גם שם תאכל איזה “ג’בטה רוסטביף” שזה שם יפה ללחמניה עם פסטרמה.
אבל המצב בשטח קשה מנשוא. אנשים רבים וטובים נצפים כל יום באוניברסיטה ובמקומות העבודה, אוכלים כריכים מזעזעים כמו: “לחמניה עם חומוס”, “לחם רטוב עם גבינה ועגבניה” ועוד מפגעים. כאן נכנסת משטרת האוכל של פודגבר לעניינים. פרוייקט כריך נועד לעזור לכם למצוא את הסנדויץ’ המושלם בשבילכם.

הקריטריונים שלנו לכריך מוצלח הם פשוטים:
1. פשטות – הוא צריך להיות קל להכנה. כמה קל? מספיק קל כדי שאפשר להכין אותו מתוך שינה. (כשמכינים כריך מתוך שינה אחר כך כשאוכלים אותו זה מפתיע!)
2. חומרי גלם ביתיים – הכריך צריך להיות מורכב מדברים שלכל אחד יש בבית, או שכל אחד יכול לקנות כדי שיהיה לו בבית. זה אומר שממרחים מוכנים וירקות זה סבבה, אבל בואו לא נהיה צבועים ונעמיד פנים שלכל סטודנט יש בבית גבינת חלומי.
3. מבחן התיק – הסנדויץ’ צריך להיות טעים גם אחרי חצי יום בתיק. האויב הגדול ביותר של מבחן התיק היא העגבניה האימתנית, שבארבע שעות יכולה להספיג בגט שלם במיץ שלה ולהרוס לך את היום.
4. מקוריות – כי גבינה צהובה ועגבניה אנחנו אוכלים כבר מכיתה א’, וקצת נמאס. הסנדויצ’ים צריכים להיות גם אם לא מיצג פוסטמודרני של התרבות הישראלית, פשוט טיפה מעניינים.

אנחנו נציג פה בשבועות הקרובים את המועמדים שלנו. אבל יותר מזה אנחנו רוצים לשמוע מכם מה הסנדויצ’ים שלכם, וצוות הסטודנטים שלנו מבטיח לנסות ולדווח מהשטח על כל מועמד. בסופה של התחרות, לא תהיה הצבעה ולא יבחר מנצח. אבל יהיה כיף ומעל 1 טון של לחמניות יקנה בתהליך. את הרעיונות שלכם אתם מוזמנים לשים לנו פה בתגובה או על הקיר בפייסבוק. יאללה בואו נתחיל.

סנדויץ’ טוניסאי זה משהו שכל מי שטעם אותו פעם עשוי כמו שצריך יודע כמה זה דבר טעים. השילוב של טונה עם לימון וקצת חריף הוא לא פחות מגאוני. אבל מה שיפה בכריך הזה זה שקל מאוד להכין אותו בבית, עם כמה ממרחים שצריך לקנות ובכל מקרה נחמד שיש במקרר. הנה רשימת הקניות שלכם:

"הלימון של אמא". מיוצר ע"י דלישס

את רוטב האריסה והלימון בלאדי תמצאו במקררים בכל סופר שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו הטונסיאים. איך בוחרים? על רוב המוצרים תתנוסס בגאון אחת מהמילים “בלאדי”, “אסלי” או “של אמא”. רק מאחורה יהיה כתוב שהרוטב מיוצר על ידי IDI אזה”ת מעלות. אבל רובם יהיו בסדר גמור. שימו לב לא לקנות אריסה חריפה מדי (פלפל צ’ומה לדוגמא זו אריסה מאוד חריפה) כי אז לא תוכלו לשים הרבה ממנה. האריסה של “אחלה” גם מוצלחת מאוד. ולגבי הלחמניה פה בתמונה זו לחמניית טונה אמיתית, אבל ברור שכל דבר יעבוד.

ההכנה פשוטה כמובטח:
1. הכינו מראש ביצים קשות (אני אוהב להכין כמה לכל השבוע).
2. פתחו את קופסת הטונה, הוציאו את השמן.
3. הפרידו את הטונה מגוש לחתיכות קטנות וערבבו פנימה 1-2 כפות אריסה.
4.  מורחים שכבה נדיבה של הלימון על הלחמניה, מוסיפים את הטונה האדומה, עליה הביצה הקשה (עם קצת מלח, כי ככה היא אוהבת את זה) ואם יש לכם תוספות נוספות (מלפפון חמוץ, זיתים) זה יכול להיות נחמד, אבל ממש לא חובה.

מבחן התיק. עייף אבל חיוני.

את מבחן התיק הסנדויץ’ הזה עובר בגבורה, גם אחרי 5 שעות לא נראה שום הבדל.

בתיאבון!

גיבורגבר פודבורגר – בר גוריון, סניף הרצליה

המבורגר ממאתיים שמונים גרם של בשר בקר וטלה, צ’יפס, חצי ליטר גולדסטאר, ארבע כוסות גזוז בטעמים, וארבעה ליטרים של מים; כל זה ב25 שקל. נשמע מגניב – מה הקאץ’? הקאץ’ מגיע בדמות 2 גרם של מה שבבר גוריון קוראים “הפלפל הסודני הכי חריף בארץ”.

כי "המסתנן מדרפור שהורס אותך מבפנים" זה שם מאוד טעון פוליטית

הטריק הזה, שזמין בסניף הרצליה של בר גוריון לכבוד יומולדת שנה של הסניף, הולך ככה: אתה מזמין את ההמבורגר החריף, מקבל מיד ערמת כוסות מים והר של מיונז, מקבל מבט מלא רחמים מהבחור שבבר ולבסוף מקבל גם את הקציצה. הם קוראים לזה גיבורבורגר. זה נשמע תמים. זה נשמע כמו שיכול אותיות של “ברבי וגור-גור”, אבל זה לא.

ברבי וגור-גור

אני נשבע לכם, רק מלכתוב על זה אני מרגיש שוב את החריפות מתפשטת. בכל מקרה: אם הזמנת את הכריך, נתת ביס, הבנת את הטעות שלך וויתרת על הכבוד שלך; תיאלץ לשלם 38 ש”ח. אם סיימת, תקבל בחינם את ההמבורגר. ואז תוכל להבין בדיוק למה התכוונו הבילויים כשהם שרו “אני מקיא כי קיבלתי אסלה בחינם, ובחילה בחינם, והרבה.”

תבינו, אני אוהב חריף. לא אהבה במובן של “חריף, אתה משלים אותי. אתה כל מה שאני רוצה להיות.” אבל בכל זאת. בטח כבר קראתם דברים שכבר כתבתי פה והבנתם שתשימו חופן פלפל צ’ומה על כל דבר ואני אוכל אותו (תוציאו את הבדיחות הגסות והמלוכלכות האלו מהראש שלכם, סוטים). ובכל זאת, אחרי חצי דרך, נראיתי (והרגשתי) כמו יולדת. קומפלט עם דמעות בעיניים, כאבים בבטן וצעקות “מה עשית לי, משה? אני רוצה להתגרש!” (זה ההורמונים מדברים, משה. אל תתרגש).

שאלתי על יחסי הזכייה בעניין הזה. מסתבר שהישראלי הממוצע לא מוותר בקלות. מסתבר שלהרבה אנשים (ואני ביניהם) עדיף להתעורר מכאבים באמצע הלילה מאשר להוציא את הארנק ולשלם “קנס יציאה” על ההמבורגר. מסתבר גם, דרך אגב, ששכחתי את הארנק בבית אז לא הייתה לי בררה.

סיימת - לא שילמת. לא סיימת - ניצלת בנס.

בואו נעשה תרגיל קטן במתמטיקה. מדען בשם סקוביל המציא שיטה לתת דרגת חריפות למאכלים. טבסקו מקבל 2500-8000 סקובילים, נקניק פפרוני מקבל 100 סקובילים. פלפלים חריפים נפוצים הם איפהשהו בין 10,000 ל-100,000 סקובילים. בואו נניח שהפלפל הסודני הזה הוא 30,000 סקובילים, כי אין לי מושג איך קוראים לזה באנגלית אז אני לא יודע למצוא מספר אמיתי. 30,000 סקובילים כפול 2 גרם פלפל סודני לחלק ל-280 גרם של בשר, שווה בערך למאתיים עשרים וולט שהיו לי על הלשון, השפתיים, ובתוך הבטן.

אני די בטוח שברגע מסויים דיממתי מהעיניים. אני סבור לחלוטין שהמעיים שלי במצב של כוויות דרגה 2. אני לגמרי הייתי שיכור מחריפות. הבירה ששתיתי התאדתה ברגע שהיא נגעה בלשון. איך לומר, זה לא הרגיש טוב. ובכל זאת: הצלחתי את זה! התחמקתי מלשלם על משהו שכנראה היה עדיף להתחמק מלאכול אותו.

כמובן, יש גם אופציות שפויות יותר בבר-גוריון. כמו להזמין המבורגר רגיל. או להזמין המבורגר חריף רצח ולתת אותו להומלס.

איזה גבר יצאתי. אני הולך לטבול את הלשון במלא יוגורט.