עוגות יום הולדת

יש ספרי בישול שהם קלאסיקות. “ילדים מבשלים” זו דוגמה ברורה, גם “מהמטבח באהבה”. באופן כללי כל חתיכת נייר שרות סירקיס נוגעת בה הופכת בו-במקום לספר בישול קלאסי. יש ספרי בישול שהם לא קלאסיקות אבל אתה נהנה מהם. אצל כל חובבת אפייה תמצאו את “עוגות לכל עת” וכל מי שאוהב חציל יחזיק ספריה עם ספרים של חיים כהן, ככה זה.

אבל יש גם סוג שלישי של ספרי בישול: הספרים שנמצאים כל כך עמוק בתוך הנישה של עצמם שהם כבר לא ספרי בישול, הם תופעה. במקרה הטוב תמצאו על מדף הספרים משהו כמו “חצילים כמו גדולים” (עם שני מתכונים – סלט חצילים במיונז, וסלט חצילים בטעם כבד). במקרה העצוב יותר, תמצאו עדות מעולם אפל ושחור שקיים רק בתוך הראש של הסופר.

עוגות יום הולדת

עוגות יום הולדת

אני מדבר, כמובן, על “עוגות יום-הולדת” מעת ג’וזי מנדלסון. ממבט ראשון זה ספר תמים: עוגות יומולדת בכל מני צבעים וצורות, בתוספת החן של ספר בישול שנכתב לפני שלושים שנה ומכיל ביטויים בעברית ישנה. אבל כבר ברגע שמסתכלים על תוכן העניינים מבינים שמשהו כאן הזוי רצח.

זה נראה טירוף מוחלט, אין ספק

הביטוי הראשון שכתוב בספר הוא “זה נראה טירוף מוחלט”. וזה כבר רמז מטרים, כמו בשיעורי ספרות, ואנחנו כבר יודעים שג’וזי תאכל בסוף את העוגה. ואז ממשיכים ורואים שיש בספר רק ארבעה מתכונים (עוגת בן-רגע, עוגת שוקולד, רולדה, עוגיות). שאר ההפניות הן לעמודים בשם “פרפר נחמד”, “דובי”, “מכונית מירוץ”, “ליצן”. איזה כיף להיות ילד יומולדת!

בעמודים הראשונים הספר באמת חמוד. יש את המתכונים הבסיסים לבצק ובשאר הספר מראים איך לחתוך אותם בדרכים יצירתיות כדי שיהיו עוגות בצורות, ובכן, של עוגות יומולדת. למשל, המתכון לעוגה בצורת דובי מראה איך לקחת שתי עוגות ועם משהו שהוא שילוב של אוריגמי ובצק להצליח לקפל אותן לצורת דובי, ואז לקשט עם “במבליק”. נוותר על הבמבליק, כנראה שב-1983 עדיין לא המציאו את האות ץ.

למה יש עכברים בתוך השעון?

העכברון מעמ’ 30 הוא דוגמה טובה למה שמפריע לי בספר הזה. הרכיבים הם “כמות אחת ציפוי חמאה, קוקוס, במבליק, 3 קציפות קולן (מארשמלו) ורודות, 3 מברשות לניקוי מקטרת”. בלי להזכיר בכלל שאמורה להיות עוגה מתחת אבל עם מברשות לניקוי מקטרת. אני לא מבין למה לשים דברים ממתכת בעוגה שילדים אוכלים. וחוצמזה – אפילו ויקיפדיה לא יודעת מה זה קציפות קולן.

עוגת יומולדת למי שנולד ביום הזיכרון

והנה עוד משהו הזוי. מלך היער. מתכון שדורש ממך להכין 3 עוגות שונות, לזרוק 30 אחוז מהחומר, לשים “סוכריות מרמלדה” בתור אוזניים ולקוות שאף אחד לא ישים לב שהמלך פוזל. מכאן הספר הולך ומתדרדר עם מתכונים שדורשים ממך לזרוק לפח יותר ויותר מהעוגות שאפית ולשים יותר דברים לא אכילים. החל ממגרש הכדורגל שדורש “2 חתיכות רשת פלסטיק דקה”, מחבט הטניס עם הפסטה הלא מבושלת, המשאית שמובילה בריסטול, נייר כסף וקופסאות גפרורים, ועד הספינה עם חופן קיסמי שיניים ורוח הרפאים עם קליפות ביצים במקום עיניים.

אני לא אומר שזה לא נחמד להכין עוגה עם צורה מעניינת לילד בן שמונה (בתנאי שאתה קרוב משפחה של הילד וזה היומולדת שלו, אחרת זה מוזר ואף פלילי), ויש כאן טריקים באמת נחמדים. אבל הייתי מצפה לראות עוד חופן הצעות בנוגע לשאריות עוגה שנזרקות (פודינג לחם, למשל, זה משהו שאמור להיות קל להכין) ודברים שיכולים לאכול בלי השגחה צמודה. אני לא מבין למה לגיטרה חייבים מיתרים מגומי אמיתי ואי אפשר להסתפק באיזו סוכריית גומי.

וחוצמזה, למה הגיטרה מראה לי אצבע משולשת?

אם אתם אוהבים את הרעיון של עוגה מפלסטיק, חצץ וקיסמי שיניים, תוכלו לבחור עוגה שיש לה גם שם וקונספט מוזרים: מכונת תפירה, קורי עכביש, מרבה רגליים, רותי, נעמי, נטלי ו”לדוד משה הייתה חווה“. יש גם “מיקי מאוז“, שנראה דומה יותר לבריאן גריפין, ושודד-ים שמראה שהאבחנה הפסיכולוגית שלי הייתה נכונה ולג’וזי באמת יש בעיה עם זיהוי של הבעות פנים.

מזל טוב! הנה פיראט עיוור ועצוב.

הספר נגמר ברצף של עוגות מספרים, שזה רעיון כנראה חמוד. אבל עדיין לא הבנתי למה הספרה חמש מרוצפת בפלאיירים ומברגים, ומה לעזאזל קרה לשתיים.

למה לעשות לשתיים דבר כזה?

ועכשיו הדילמה הגדולה. ברור לי שהקוראים הקבועים של הבלוג הם לא בדיוק הטיפוס שיכין עוגות יומולדת לילד אלא יותר הסטודנטים שרואים את האחיין פעם בשבוע, ומצד שני נראה לי מתבקש לכתוב כאן איזה מתכון לשאריות עוגה. אז הנה רעיון בשקל, בשביל לסגור את הקצה הזה: תשברו את השאריות לחתיכות קטנות, תרטיבו בליקר קפה או אייריש קרים, תוסיפו אינסטנט פודינג או קצפת ויש לכם משהו שנראה כמו טירמיסו.

 

34 תגובות

  • פוסט שכתוב נפלא.
    ואין ספק שתגיות “יעקב, מוזר” למטה מאוד מייצגות את מה שקרה פה.

  • לאיזה ילד לא היה את הספר הזה בבית??
    לי הכינו עוגת מיקימאוס.
    למיליון חברות שלי הכינו את הברביות.
    וזיו – גם חן בן-דוד עשתה לנו עוגת ברבי! :)
    פוסט נפלא. צחקתי כל הזמן.

  • בואנה העוגה של “מיקי מאוז” מאוד מזכירה את מיקי מאוס של דיסני!

  • תאמין או לא, יעקב, הכנתי פעם את עוגת “יום הזכרון” ואפילו כתבתי ספר תווים קטן פיקטיבי כזה.

  • אחד הספרים האהובים עלי ביותר אי פעם. שעות העברתי עם הספר כשהייתי קטנה. אני קיבלתי ליום הולדת 4 ו-6 את עוגת האוצר של הפיראטים ואת עוגת יום הזכרון בהתאמה. אחח, תענוג. היום איפה. ילדים יבואו וידרשו ממך עוגת נרגילה

  • זה באמת ספר מוזר. לנו לא היה אותו בבית, ותמיד קינאתי בילדים שהכינו להם את העוגות המשונות האלה, עם טונה קישוטי פלסטיק וצבעי מאכל. בדיעבד אני מבינה שלא היה מה לקנא: העוגות שסבתא שלי הכינה היו תמיד יותר טעימות.

  • חי חי חי!
    היה לי בבית את הספר הזה!
    לא מצליחה להיזכר אם עשינו ממנו משהו.
    וגם מעניין איפה הוא עכשיו…

  • היה לנו את הספר הזה. ואפילו יש לנו אלבום תמונות של כל העוגות שאמא שלי הכינה לנו.
    את הברביות קיבלתי פעמיים, חווה, סלסלה של פרחים. פסנתר, אווירון ועוד ועוד…
    וגם אני ישבתי שעות עם הספר הזה.
    ממש נוסטלגיה :)

  • אחחח..איזו נוסטלגיה!!
    אחד הספרים האיכותיים, אין מה לומר..

    אני לא ממש זוכרת שהכינו לי עוגה מהספר אבל אני בטוח זוכרת אותו יושב על המדף במטבח.

    גרמת לי לצחוק. בקול! :)

  • וואו, איזו זכרונות העלית בי עכשיו; היה לנו בבית את הספר ואמא שלי הכינה כמה עוגות ממנו.
    תודה על הרענון הנוסטלגי :)

  • המחברת היתה גננת של אחי, כל העוגות הן על שם בנות מהגן וכל ילד קיבל עוגה מושקעת ליומההולדת!!
    היה שווה לגדול בירושלים בסוף השמונים המוקדמות :)

  • יו, איך אהבתי לדפדף בספר הזה. והכינו לי את הכדור פורח ואת נעמי, זה היה אדיר. עשית לי את הבוקר.

  • יקי, פתחת לי את הבוקר בהרבה צחוק מול המחשב, כמו שאני אוהבת :)
    לי מעולם לא היה את הספר הזה, אבל אמא שלי הייתה מכינה דברים בדו ממד, סטייל פרפר או עוגה בצורת גביע גלידה שמאוד שימחו אותי. נראה לי שחיסרון אחד בעוגות האלה שהן יוצאות יחסית קטנות לכמות האנשים שאמורה לאכול מהם ולכמות העבודה שנדרשת ממך בעשיה.
    אבל הטירמיסו נשמע סבבה :)

  • אוי, איזה ספר מעולה!
    אני, דרך אגב, קיבלתי את עוגת השעון (בלי העכברים כי הם בעצם תמרים וזה פיכסה). קיבלתי גם חתול (פעמיים, לגיל 3 ו-8), מחבט טניס, והחלום שלי היה לקבל את הספרה 9 עם הקרם הירוק.
    אח שלי קיבל את המסלול מירוצים (גם עם בריסטול) וזה אדיר.

    ד”א, הקרם מרגרינה שעושים איתו את כל העוגות הוא הכי טעים בעולם. גם על עוגה מלבנית רגילה.

  • […] This post was mentioned on Twitter by Avi Pinto, Shane shaq. Shane shaq said: עוגות יום הולדת « פוד-גבר: יש ספרי בישול שהם קלאסיקות. “ילדים מבשלים” זו דוגמה ברורה, גם “מהמטבח באהבה”. באופן כ… http://bit.ly/iamAge […]

  • פוסט מצחיק ביותר ונכון, למרות שאני מעדיפה את עוגות האלו שהיו עושים לנו פעם מאשר עוגות גרנדיוזיות עם בצק סוכר שעושים לילדים היום. שאלה שאני לא מצליחה לענות עליה- למה שמישהו ירצה עוגה של מכונת תפירה?

  • עדיין לא המציאו את האות ץ!
    מהמם. וגם המתכון לטירמיסו.

  • בתור ילדה שגדלה בשנות ה-80 (+ אח שנולד ב-85) אני זוכרת שאמא שלי היתה משקיעה ונהנית להכין את העוגות האלו (עם הבמבליק! שכנראה אין כבר היום אנשים שיודעים מה זה)….
    העוגות האלו תמיד היו הלהיט התורן, ולדעתי עד היום יש לה את הספר הזה.

    זה נכון שהעוגות מכילות חלקים לא אכילים/צבעי מאכל וגם שזורקים חלקים גדולים מהן.
    עדין, זה נוסטלגיה!
    אולי בפרספקטיבה של היום, לא הייתי נוגעת במתכונים כאלו עם מקל, אבל אי אפשר להכחיש את העובדה שפעם לאף אחד לא היה אכפת מזה ולא היתה מודעות לנושא, והעוגות האלו היו שיא היצירתיות בימי הולדת וכל כך נהנינו מהן…

    כנראה שצריך להיות שם כדי להבין את זה:)

    (נ.ב יש למישהו מושג מה הקשר לירושלמים?)

  • תרגום ללא ירושלמים
    במבליק – ליקריץ.

    הצילומים בספר מראים עד כמה כל רכיב היה יקר בשנות ה-80, כל צילום דרש המון השקעה ולא היה דיגיטאלי.

  • (זהירות, מגילה לפנייך)

    הו, הנוסטלגיה! זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בפלא הזה כאדם בוגר, והתובנות שלך הצחיקו אותי עד דמעות.

    כמובן שהיה לנו את הספר, ובכל פעם שלי או לאחי היה יום-הולדת, היינו מקיימים את הטקס המשפחתי הקבוע – ילד היומולדת מעלעל בספר, ובוחר את העוגה לשנה זו. בלילה אמא אופה בהחבא קילומטרים של עוגת בסיס, רצוי אחת טעימה, ולא ספוג כמו בספר. בבוקר אבא נכנס למטבח, וברוב רעש, בלאגן וחשיבות עצמית מקצץ באכזריות את עוגתה של אמא, מציף אותה בצבעי מאכל זרחניים, מטביע בתוכה ברביות, חיות משק או חפצי פלסטיק תמימים אחרים, ובאופן כללי מתעלל בה לשם היופי והופך אותה למשהו לחלוטין בלתי אכיל, אבל מאוד מרשים ויזואלית (קצת כמו מנתח פלסטי).
    ביום החגיגה כמובן שאבא, שלא היה מסוגל לאפות עוגה פשוטה גם אם חייו היו תלויים בכך, היה קוטף את כל המחמאות, כשהיה מציג לראווה את מפלצת הכימיקלים והפלסטיק התורנית. הגננות והאמהות היו נמסות למראה הגבר הרגיש והמוכשר, שמוכן להשקיע בילדיו כל כך הרבה מאמץ, טרטרזין ומרגרינה, בלי לדעת שכישוריו הקולינריים מסתכמים בכדור פורח, פסנתר, משאית וחביתה תפלה עם סלט.
    כמובן שאחרי עוגת הפוזה המושקעת והמקושטת למסיבה, היינו נוסעים לסבתא לאכול עוגה אמיתית (גם היא לפי הזמנה וכרוכה בשעות של עבודה קשה, אבל לה היה טעם של דובוש או זאכר טורט, ולא של סבון).

    בשלב מסוים אחי המפונק נעשה מספיק גדול כדי לדרוש עוגות בצורות מקוריות, רצוי של גיבורי טלוויזיה עכשוויים, ולא היה אפשר עוד להסתמך על הספר. בהתחלה הסתמכנו על הניסיון ההנדסי שצבר אבא במהלך השנים, אבל אחרי שמטוס הקרב כמעט התרסק על קרקע גן דליה, אבא איבד את בטחונו, ונאלצנו להסתפק בפרצוף דו ממדי של צב נינג’ה או פאוור ריינג’ר, מעשי ידי אמא – פחות קונסטרוקציה, יותר טעם, אותה כמות של צבע מאכל ירוק מבחיל.
    בתיכון היה לספר קאמבק קצר, כשאני וחברה החלטנו להכין עוגת עכברון לכבוד יום ההולדת של חתולת המשפחה האהובה. קצת אלתרנו על המתכון – העיניים, למשל, היו עשויות מסוכריות אדומות חמוצות, כי לעכברים לבנים יש עיניים אדומות, וכי זה מה שהיה בבית. יצא אכבר עכבר.

    כאמור, הפוסט הזה הוא ההיתקלות הראשונה שלי בספר כאדם בוגר, ואין ספק שהתובנות הסרקסטיות שלך קולעות בול. איכשהו כשאתה ילד באייטיז, אתה לא מודע לרמות הגיחוך והאבסורד שבספר (אם כי אני זוכרת בבירור שכבר אז תהיתי מה לעזאזל הסיפור עם עוגת מכונת תפירה, ולא היתה לי היכרות מספקת עם עולם הסמים הקלים כדי להבין). כל מה שאתה יכול לחשוב עליו הוא כמה יפים הפרחים על עוגת הספרה ארבע, ולחלום על איך בשנה הבאה תבקש את אחת העוגות הממש מושקעות – הכדור הפורח, או הברבי בשמלת הקצפת.
    מה שכן, גם ממרומי בגרותי הצינית והמודעת-בריאותית, ולמרות שלא הייתי נוגעת היום בעוגות האלו עם מקל, אני עדיין חושבת שגברת מנדלסון שיחקה אותה. בזה שהיא הזינה את הפנטזיות שלכל ילדי ישראל במשך שנים, בזה שהיא חדרה לכל מטבח ולכל משפחה והותירה חותם בל יימחה, ובעיקר בזה שהיא הצליחה להתחמק לחלוטין מהשימוש במרציפן – החומר שהיה הכי קל לפסל איתו מתוקים בעידן שלפני בצק הסוכר, אבל ילדים ממש שונאים את הטעם שלו, ובצדק.
    אה, ואני גם עדיין חושבת שהפרחים על עוגת הספרה ארבע ממש יפים.

  • אני מתה למצוא את הספר ואם משהוא רוצא למכור אני מוכנה לקנות כי קשה למצוא אותה בחנות ספרים

  • הו, הנוסטלגיה. לסבתא שלי היה את הספר הזה אי שם בסוף שנות השבעים. לא שאי פעם קיבלנו ממנה עוגה כזו, אבל למי אכפת כשנותנים לך לאכול את חצי ציפוי רוטב השוקולד באמצע ההכנה של עוגת יומולדת פשוטה שחורה.
    היתה פעם אחת שניסינו בכל זאת לעשות מין ואריאציה על “מגרש כדורגל” מהספר, אבל לא היו לנו רשתות והיה בחנות רק צבע מאכל כחול, מה שגרם לתוצאה להיראות לא כל כך נאמנה למקור…

    היום הילדים יותר מתוחכמים ומקבלים עוגות סופר מפוארות בפיסולי בצק סוכר – שתכלס, יפות אבל עם טעם פלסטיק. תנו מוס שוקולד הכי פשוט ונגמור עניין.

  • צחקתי עם דמעות ובכל רם. הרגת אותי.
    אני מתה

  • אחד הספרים המדהימים ביותר שראיתי. מומלץ בחום!

  • […] סנדוויץ שנמדד במצב הצבירה שלו אחרי חצי יום בתיק ופוסט שהשאיר אותי עם דמעות צחוק בעיניים, ליטרלית, מצאתי את […]

  • אני יושבת לבד בבית ומתגלגלת מצחוק… :)) תודה! אחלה פוסט

  • מצחיק! אמא שלי הכינה לי ליום הולדת את עוגת כדור פורח שמופיעה על הכריכה. כנראה העוגה החסכונית והקלה מכולן. איזה פוסט כיפי!

  • הצחוק שעלה על פניי עת קראתי את הפוסט משתווה רק לצחוק שהעלה על פניי
    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=8957

  • לנו יש את הספר הזה בבית קרוב ל- 30 שנה ואמא שלי שמרה אותו.
    אנחנו מתים על העוגות האלה וזוכרים עד היום את העוגות שאמא הכינה לנו בימי הולדת.

    היום הגיע הזמן ואני מכינה לבת שלי יחד עם אמא – איזה כייף לי

    אוהבים את העוגות האלו והם יותר טעימות מהעוגות עם הבצק סוכר – “המודרניות”

    והכי הכי חשוב שכולם אוהבים לאכול אותם

  • הא, לי עדיין יש אותו בבית!! ואני בכלל ילידת שנות ה- 90…
    העוגה היחידה שאי פעם הכנו מפה הייתי לסבתא הציירת עוגת פלטה (של צבעים)

  • אני מאוד השמח אם משהו יודע היכן אני יכולה לרכוש את הספר כי זה ספר נוסטלגי שגדלתי על העוגות האלההההה בבקשה תרשמו לי היכן הוא נמצא

  • רצית מתכון לעוגה פשוטה ומתוחכמת אז הנה לך..
    לך לסופר תקנה 1-2 עוגות שוקולדשיש , כאלה של עוגות הבית
    חבילה של שוקולד מריר וסוכריות צבעוניות
    כשאתה מגיע הביתה מתפרוס באמצע את העוגות כך שיהיו לך בעצם שתי שכבות של עוגה.
    וכמובן תשים אותם על צלחת ולא בתוך הקופסא
    תמיס את חבילת השוקולד עם 4 כפות חלב עד שתקבל מרקם אחיד ותוסיף כפית של תמצית וניל
    תמרח על הכשבה התחתונה של העוגה מעט שוקולד תניח מעליה את השכבה העליונה ותיצוק את שאר השוקולד שנשאר
    כשהעגה מתקררת קצת שים סכריות צבעוניות(כמה שבא לך)
    ויש לך עוגת יום הולדת לתפארת נוסח באר שבע.

    **אם רוצים להשקיע אפשר לחבר שתי עוגות אחת ליד השנייה בתוך תבנית ובאמת איש לא יודע
    ואפשר להוסיף כפית קפה מגלען לשוקולד הנמס- מושלם….

    בתאבון לכם

  • זה נירא מושקע! [וגם [כמובן!] טעים!!!!!!!!]

  • מה המתכון של העוגה של המספרים?

כתוב תגובה