תגית: בדיחות מתחכמות

היינו במלון דן אכדיה

הזמינו אותנו לאירוע בלוגרים במלון דן אכדיה בהרצליה. שזה מצויין, כי אנחנו אוהבים להיות מוזמנים לאירועים (כאלה שלא צריך לשים צ’ק בכניסה), וכי היה אוכל מפנק והיינו שיכורים קלות. לא נתעמק בפרטים האובייקטים כי מספיק אנשים כתבו על זה לפנינו (מעניין שאף אחד לא כתב עלינו, היינו מסמר הערב) אז תעברו על כל הלינקים, תתרשמו, ואז תשמעו מה יש לנו להגיד.

האירוע: השקת תפריט הטפאסים החדש. המשתתפים: שמות בכירים כמו מנכ”ל מלונות דן, מנכ”ל דן אכדיה, סמנכ”ל מזון ומשקאות ויכול להיות שגם סגן ראש חטיבת הממולאים. האוכל: יהודי עם טוויסט מודרני, קומפלט עם כבד קצוץ וקרפלך שהפכו לדים-סאם. האוכל המפתיע באמת: הגרסה של השף אריק פורת לסנדוויץ הטוניסאי שלנו, עם בטטה מבושלת בוואקום ותפוצ’יפס מתפוחי אדמה סגולים.

ובמקום טונה, ג'חנון.

שיהיה ברור: אנחנו מאוד נהנים כשמזמינים אותנו לאירועים כאלו. במיוחד כששומעים רכילויות על מערכת כיפת הברזל הפרטית של מלון גני דן באשקלון (צוות של עשרה צלפים שעולה לגג כשיש צבע אדום) או על המיטות שמגיעות עם מזרק אינסולין בילט-אין לטיפול בחולי סכרת (למנכ”ל של רשת דן יש חוש הומור מוצלח). אהבנו גם את העובדה שהרשו לנו להכין לעצמנו את האוכל, או במילים אחרות, לשחק באוכל שעלה הרבה כסף עם סכינים שלעולם לא יהיו לנו. אחרי ששבענו לחלוטין מהטפאסים, התחיל להגיע לשולחן האוכל האמיתי. אז פתחנו כפתור במכנסיים והמשכנו לאכול.

ככה נראה גבר מאושר

לשולחן הגיעו, יחד עם השף הנחמד אריק פורת, כל מיני מנות ממש טעימות. בלטו – פלפלים קלויים ברוטב אנשובי, פרגיות על מקלות של קנה סוכר (זה המנת-אחות של קבבונים על מקלות קינמון. בקרוב: אנטריקוט על נחש מגומי), צלחת של נתח קצבים, ארטישוק אדיר, וגם חשבון של אלף שקל. סתם, נראה לכם? השף שהתגלה כקורא וותיק של פודגבר (משם הוא שואב את רוב ההשראה שלו) סיפר לנו איפה הוא אוהב לאכול (בחו”ל,  על חשבון המלון), איפה מוצאים פירות וירקות נדירים (חצי חינם הוד השרון), וגם – רשמו לפניכם – הסכים לפנק אתכם בפוסט מיוחד בקרוב.  אבל יש סיכוי שהוא חשב שאנחנו מידיעות אחרונות כשהוא אמר את זה.

אהבנו גם את הגישה של השף של המלון: אוכל מצויין יבוא מחומרי גלם טובים ובלי הרבה פלצנות. ככה גם היה האוכל באירוע הזה, גורמה ב(אלף) שקל. אבל אתם, שאתם לא במלון, אחרי שחזרתם מהבוחן הנוראי ההוא שהיה ביום שישי, אתם לא בדיוק תגלגלו לכם דים סאם, ולא תזליפו לעצמכם שמן זרעי חרדל וצנון שחור מעל הקרפציו, ובטח שלא תאכלו ארטישוק מוחמץ. אין דאגה, הנה מקבץ מתכונים פשוטים (בלי תמונות, וברור שלא מקוריים שלנו) שתוכלו להכין ברבע שעה לפני ארוחת הסדר (או אפילו תוך כדי “כרפס יחץ”) ולצאת מאגניבים. נתחיל, כמו שרק הגיוני, עם הקינוח: הם קראו לזה מרק פירות טרופי, ואנחנו נקרא לזה סלט פירות כתום, קל וטעים-אש: פלחי תפוז במיץ פסיפלורה, זה הכל. מתכון שהוא השם של עצמו.

ואת התמונה הזאת גנבנו מ"הקדירה של ששת" כי לא הבאנו מצלמה

נמשיך עם הדבר שיגרום לכם להתאהב מחדש במצות: ממרח בצל. המון בצל על מחבת עם מעט שמן ואש נמוכה. אנחנו מכוונים לצבע חום-בהיר-מקורמל ובשום אופן לא שרוף. כשהגיע לצבע הנכון מורידים מהאש וטוחנים בבלנדר מוט או מה שיש לכם. הםהגישו את זה כתוספת לקרפלך (תחליף לבצל מטוגן האלמותי) אבל אתם תוכלו לשים את זה מעל המצות, ליד הגפילטע פיש, מתחת לכבד הקצוץ – או כל שילוב מעורר תיאבון של מילת יחס ומאכל חג.

משמאל לימין: בקר, עוף, בצל

אם גם אתם בלוגרים שהיו באירוע, אתם בטח חושבים לעצמכם – אה, הנה שני החובבנים שצילמו עם הפלאפון. אם אתם עובדים בדן אכדיה אתם בטח חושבים לעצמם – אה, זה שני המסתננים שהשתכרו על חשבון המלון ובסוף גם גנבו מגבות מהחדרים. ואם אתם קוראים קבועים של הבלוג, אתם בטח חושבים לעצמכם – הנה, גם אלה התמסחרו לי. הולכים להשקות מפוארות במלונות על הים, אוכלים בחינם על חשבון כספי ציבור, ובסוף עוד דואגים לספר לנו בדיוק מה הם אכלו. והאמת? כולכם צודקים לגמרי.

ואתם יודעים מה? אם יזמינו אותנו לעשות את הסדר במלון דן אכדיה – ועוד איך נבוא. אפילו יש לי הרגשה שאני יודע איפה הם מחביאים את האפיקומן.

 

(במכנסיים שלי)

11/04/2011

תגיות: , , , , , , , , ,

Beers 2011

פודגבר זה לא רק צחוקים וכיף ו”בואו נכתוב על אוכל גברי באינטרנט יהיה מגניב”. זה גם המון עבודה קשה, המון השקעה והמון הקרבה. למשל, ב-11 לינואר, חרף כל הסכנות, אף על פי ולמרות הכל, הלכנו לבקר בתערוכת בירה.

מה לא נעשה עבור קוראינו הנאמנים?

אנחנו יודעים, “תערוכת בירה”, זה נשמע כיף. הולכים קצת למוזיאון, מטיילים במסדרונות, מסתכלים על בירה. הלוואי. במקום מוזיאון נאלצנו לטעום עשרות סוגי בירות, לדבר עם כל מני אנשים במצבים מתקדמים של שכרות (אנחנו, לא האנשים האחרים), להעמיד פנים שאנחנו עיתונאי אוכל על-אמת… כל זה, ועוד בלי לשלם?

טוב, עכשיו ברצינות: הסתובבנו ביד אליהו בין דוכנים קטנים של מבשלות בוטיק לדוכני ענק של בירות עולמיות, בין בירות מתובלות שיוצרו איפה שדודה שלך גרה ל-Special Edition של הבירה שאתה תמיד שותה מול הטלוויזיה, בין אנשים שנכנסו בשביל למצוא בירות חדשות לפאב שלהם ואנשים שפתחו בלוג רק בשביל שהם יוכלו להיכנס לארועים כאלה בחינם.

תגיות שם

בהתחלה היה כתוב "פוטגבר", שזה גם די מדויק.

והיו דברים מגניבים, אבל לפני שנפרט על בירות ספציפיות שעשו לנו שמח כדאי לדבר על כמה דברים חשובים. למשל, זה מאוד משמח שכסף לא קנה תשומת לב. כלומר, הדוכנים הגדולים של ההייניקן עם הגיטר הירו היו ריקים לעומת השולחנות הקטנים עם הבירות הלא מסוננות. אנשים לא הסתכלו בכלל על המחזיקי מפתחות עם הלוגואים של גינס אבל נעמדו בתור מסביב לכל בחור שמנמן ומזוקן שמבשל בירה במרתף. ואמנם בירות כמו חרולש זכו להתעניינות בזכות הברמניות הבלונדיניות שמזגו אותן, אבל גם הרבה אנשים התעניינו בבירה המעולה “אלכסנדר” עם הברומייסטר ההולנדי שלה (שאמר לנו שאמורים להגיד חרולש ולא גרולש).

פטריק

בטח הוא גם יגיד לנו שאנה פראנק הסתתרה בעליית החח

אז טעמנו בירות מהולנד, מספרד, מגרמניה, מאנגליה ומאוקראינה, אבל גם מקרית גת, רמת הגולן, עמק חפר וראמאללה. והמסקנה היא כזאת: איזה כיף זה לשתות בירה ישראלית אסלית, כזאת שהולנדים מבשלים בציוד גרמני מרכיבים אנגליים. וגם – איזה כיף זה לשתות בירה ולרשום את המחשבות שלך תוך כדי, ואז להתעורר בבוקר שאחרי ולראות משפטים כמו “טעם חזק של צ’ולנט”, “ילד בן תשע”, “הבחור עם הזקן” או “קצת כמו קולה שהשאירו עם הפקק פתוח”.

הכהה המרושעת

שאלנו אותו כמה אנשים עשו בדיחות סטייל "זו בירה על שם חמותי", והוא ענה "כולם"

אנחנו פה בשביל להגיד רק דברים טובים, אז הנה חופן דברים טובים: הבירה שזכתה לשם “הכהה המרושעת” זכתה בפרס ה-Like (לא צחוק – כתבנו “לייק!” במחברת, ואל תשפטו אותנו – היינו במצב הכרתי מעורפל) בעיקר בזכות הטעם, אבל גם בזכות זה שהיא מיוצרת במבשרת ציון על ידי משפחת רונן: אבא וילד בן 13. ה-Israeli Pale Ale של מבשלת PAVO (מזכרון יעקב, למרות השם הבאלטי) זכתה לתואר “ה-Pale Ale הכי טעים ששתינו באותו יום”, זה נשמע לא משהו – אבל שתינו המון.

אז הגיע לשלב שהיינו קרועים בין שני עולמות: מצד אחד, הפחד שאם נלך לרגע לשרותים אז יקפלו מהר את כל האירוע ולא תהיה עוד בירה ומצד שני הפחד מזה שיציעו עוד בירה. כי קשה להגיד “לא תודה” כשבחור מזוקן מעמק האלה מציע לך את “אביר האלה Crispy”, הבירה שתוכלו להשיג רק בפאב של חבר שלו.

עוד בירות ואנשים שראויים לאיזכור:

דנסינג קאמל - בירת בוטיק תל אביבית מעולה בהמון סוגים עונתיים. וכן, ברקע יש איש עם בנדנה

בירה אובלון מאוקראינה שהדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליה זה שהיא עולה 17 שקל ל-2 ליטר

בירה מעולה וממותגת מרמת הגולן ב-4 סוגים: לאגר כהה ובהירה, אייל וחיטה

בירה מעולה מזכרון יעקב ב-4 סוגים: פילסנר, לאגר, פייל-אייל וחיטה

היישר מראמאללה: בירה טייבה, אחלה מן אחלה

סאן מיגל זוכה בתחרות "הבירה הכי לא משהו שהביאה את הברמניות הכי שוות"

ובמקום השני - ארדינגר

מבשלת "נגב" מקרית גת שמגישים Amber Ale מצויינת, שלא סובלת ממחלת ה"נוסיף לזה מלא תבלינים כי זאת בירת בוטיק"

אנחנו רוצים להודות לכל מי שמזג/בישל/הגיש/טעם בירה. כיף לראות (ולשתות) בירות ישראליות איכותיות. ואם יהיה עוד איזה אירוע של בירה/אוכל/בירה ואוכל או משהו, ואתם רוצים סיקור עיתונאי אמיץ וענייני. תנו צלצול (הטלגבר: 0579483351)

18/01/2011

תגיות: , , ,

עוגות יום הולדת

יש ספרי בישול שהם קלאסיקות. “ילדים מבשלים” זו דוגמה ברורה, גם “מהמטבח באהבה”. באופן כללי כל חתיכת נייר שרות סירקיס נוגעת בה הופכת בו-במקום לספר בישול קלאסי. יש ספרי בישול שהם לא קלאסיקות אבל אתה נהנה מהם. אצל כל חובבת אפייה תמצאו את “עוגות לכל עת” וכל מי שאוהב חציל יחזיק ספריה עם ספרים של חיים כהן, ככה זה.

אבל יש גם סוג שלישי של ספרי בישול: הספרים שנמצאים כל כך עמוק בתוך הנישה של עצמם שהם כבר לא ספרי בישול, הם תופעה. במקרה הטוב תמצאו על מדף הספרים משהו כמו “חצילים כמו גדולים” (עם שני מתכונים – סלט חצילים במיונז, וסלט חצילים בטעם כבד). במקרה העצוב יותר, תמצאו עדות מעולם אפל ושחור שקיים רק בתוך הראש של הסופר.

עוגות יום הולדת

עוגות יום הולדת

אני מדבר, כמובן, על “עוגות יום-הולדת” מעת ג’וזי מנדלסון. ממבט ראשון זה ספר תמים: עוגות יומולדת בכל מני צבעים וצורות, בתוספת החן של ספר בישול שנכתב לפני שלושים שנה ומכיל ביטויים בעברית ישנה. אבל כבר ברגע שמסתכלים על תוכן העניינים מבינים שמשהו כאן הזוי רצח.

זה נראה טירוף מוחלט, אין ספק

הביטוי הראשון שכתוב בספר הוא “זה נראה טירוף מוחלט”. וזה כבר רמז מטרים, כמו בשיעורי ספרות, ואנחנו כבר יודעים שג’וזי תאכל בסוף את העוגה. ואז ממשיכים ורואים שיש בספר רק ארבעה מתכונים (עוגת בן-רגע, עוגת שוקולד, רולדה, עוגיות). שאר ההפניות הן לעמודים בשם “פרפר נחמד”, “דובי”, “מכונית מירוץ”, “ליצן”. איזה כיף להיות ילד יומולדת!

בעמודים הראשונים הספר באמת חמוד. יש את המתכונים הבסיסים לבצק ובשאר הספר מראים איך לחתוך אותם בדרכים יצירתיות כדי שיהיו עוגות בצורות, ובכן, של עוגות יומולדת. למשל, המתכון לעוגה בצורת דובי מראה איך לקחת שתי עוגות ועם משהו שהוא שילוב של אוריגמי ובצק להצליח לקפל אותן לצורת דובי, ואז לקשט עם “במבליק”. נוותר על הבמבליק, כנראה שב-1983 עדיין לא המציאו את האות ץ.

למה יש עכברים בתוך השעון?

העכברון מעמ’ 30 הוא דוגמה טובה למה שמפריע לי בספר הזה. הרכיבים הם “כמות אחת ציפוי חמאה, קוקוס, במבליק, 3 קציפות קולן (מארשמלו) ורודות, 3 מברשות לניקוי מקטרת”. בלי להזכיר בכלל שאמורה להיות עוגה מתחת אבל עם מברשות לניקוי מקטרת. אני לא מבין למה לשים דברים ממתכת בעוגה שילדים אוכלים. וחוצמזה – אפילו ויקיפדיה לא יודעת מה זה קציפות קולן.

עוגת יומולדת למי שנולד ביום הזיכרון

והנה עוד משהו הזוי. מלך היער. מתכון שדורש ממך להכין 3 עוגות שונות, לזרוק 30 אחוז מהחומר, לשים “סוכריות מרמלדה” בתור אוזניים ולקוות שאף אחד לא ישים לב שהמלך פוזל. מכאן הספר הולך ומתדרדר עם מתכונים שדורשים ממך לזרוק לפח יותר ויותר מהעוגות שאפית ולשים יותר דברים לא אכילים. החל ממגרש הכדורגל שדורש “2 חתיכות רשת פלסטיק דקה”, מחבט הטניס עם הפסטה הלא מבושלת, המשאית שמובילה בריסטול, נייר כסף וקופסאות גפרורים, ועד הספינה עם חופן קיסמי שיניים ורוח הרפאים עם קליפות ביצים במקום עיניים.

אני לא אומר שזה לא נחמד להכין עוגה עם צורה מעניינת לילד בן שמונה (בתנאי שאתה קרוב משפחה של הילד וזה היומולדת שלו, אחרת זה מוזר ואף פלילי), ויש כאן טריקים באמת נחמדים. אבל הייתי מצפה לראות עוד חופן הצעות בנוגע לשאריות עוגה שנזרקות (פודינג לחם, למשל, זה משהו שאמור להיות קל להכין) ודברים שיכולים לאכול בלי השגחה צמודה. אני לא מבין למה לגיטרה חייבים מיתרים מגומי אמיתי ואי אפשר להסתפק באיזו סוכריית גומי.

וחוצמזה, למה הגיטרה מראה לי אצבע משולשת?

אם אתם אוהבים את הרעיון של עוגה מפלסטיק, חצץ וקיסמי שיניים, תוכלו לבחור עוגה שיש לה גם שם וקונספט מוזרים: מכונת תפירה, קורי עכביש, מרבה רגליים, רותי, נעמי, נטלי ו”לדוד משה הייתה חווה“. יש גם “מיקי מאוז“, שנראה דומה יותר לבריאן גריפין, ושודד-ים שמראה שהאבחנה הפסיכולוגית שלי הייתה נכונה ולג’וזי באמת יש בעיה עם זיהוי של הבעות פנים.

מזל טוב! הנה פיראט עיוור ועצוב.

הספר נגמר ברצף של עוגות מספרים, שזה רעיון כנראה חמוד. אבל עדיין לא הבנתי למה הספרה חמש מרוצפת בפלאיירים ומברגים, ומה לעזאזל קרה לשתיים.

למה לעשות לשתיים דבר כזה?

ועכשיו הדילמה הגדולה. ברור לי שהקוראים הקבועים של הבלוג הם לא בדיוק הטיפוס שיכין עוגות יומולדת לילד אלא יותר הסטודנטים שרואים את האחיין פעם בשבוע, ומצד שני נראה לי מתבקש לכתוב כאן איזה מתכון לשאריות עוגה. אז הנה רעיון בשקל, בשביל לסגור את הקצה הזה: תשברו את השאריות לחתיכות קטנות, תרטיבו בליקר קפה או אייריש קרים, תוסיפו אינסטנט פודינג או קצפת ויש לכם משהו שנראה כמו טירמיסו.

06/01/2011

תגיות: , , , , ,

עמוד:«1234»