מחניודה, ירושלים
“אוי, הירושלמים האלה, איזה מוזרים ומגניבים הם עם כל המקומות הקטנים והחמודים שאפשר לאכול בהם. ויש פה גם המון אוכל אותנטי! איזה כיף לאכול במסעדה ליד השוק שמבשלים כל יום את מה שיש היום בשוק וזה טרי וטעים ויאווו איזה אווירה מגניבה יש פה!”
זה כנראה מה שאנשים מאחורי “מחניודה” רצו שאנשים שאחרי ארוחה במחניודה יגידו. זה המסר שמעבירים האנשים שיושבים בחוץ עם קוקטייל ורוד בכוס שמפניה, זה המסר שמעבירים הכסאות, הצלחות והסכינים (שנלקחו, רובם ככולם, מאתר “אגורה”), זה המסר שמעבירה המלצרית החבר’המנית-מאולצת שרקדה לצלילי בום-פם בדרך לשולחן. וזה גם המסר שעובר ממנות עם שמות כמו “נמר דרקון נו תזמינו כבר”.
מחניודה היא לא מלכודת תיירים קלאסית. היא לא מקום שמחכה לך בכניסה לשוק ומוכר לך חומוס מקופסא ב25 שקל “כי זה אותנטי”. זה מקום שמכריח אותך להזמין מקום שבוע מראש, ומוכר לך סיפור של תפריט משתנה יומי (אז איך זה שהתפריט שהיה בפועל במסעדה זהה אחד לאחד לתפריט לדוגמה שראיתי באינטרנט?). המוזיקה חזקה מדי והמנות קטנטנות, אבל היי – טעימות רצח.
התחלקנו ארבעתנו בארבע מנות: “פסטה ארבעת השערים”, “פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמז’ן”, “חמשוקה טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב” ו”אני אוכל שווארמה אצל השמן ליד השוק אחר כך”. האחרונה כמובן לא כתובה בתפריט אבל בגדול היא הכי משתלמת.
הפולנטה, שהגיעה בתוך צנצנת, תוארה על ידי המלצרית כ”מנת הדגל של המסעדה”, ובצדק. ב-42 שקל מקבלים צנצנת של פולנטה (זה משהו מתירס והידע שלי נעצר כאן) עם חתיכות של פטריות, אספרגוס מדי פעם, נגיעות כיפיות של שום ומספיק פרמז’ן בשביל שיהיה טעים (אין דבר כזה יותר מדי). זה משהו שאני כנראה לא אמצא את עצמי מבשל בבית (Challenge Accepted!). במנה הזאת רואים את הפוטנציאל הלא ממומש של המסעדה – אנחנו יכולים לתת לך אוכל פשוט וטעים ובכל זאת מורכב ומעניין.
פסטה ארבעת השערים – פסטה ארוכה ורחבה תוצרת בית עם עגבניות, קישואים ושמן זית. המנה הכי גדולה מבין המנות שקיבלנו הייתה טעימה בדיוק לא מספיק בשביל 54 השקלים שנלקחו תמורתה. זה מאוד נחמד שדואגים לקלף את העגבניות לפני ששמים אותם ברוטב ונותנים לזה שם בצרפתית שלא תפסתי, אבל היצירתיות לא בדיוק בוהקת מהמנה הזאת.
חמשוקה טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב – שבעיקר בלבלה אותי בגלל שלא היה שום רמז לביצה (רגע…) הייתה טעימה. זו בעצם מנת חומוס בשר (קטנה) מוגשת על מחבת שקשוקה (קטנה) עם עגבניות שרי (קטנות) ופיתה מהסוג הקטן. הרגישו את נגיעות היוגורט, הבשר היה טעים והמנה הייתה שילוב מאוד מוצלח של טעמים אבל אין דרך לצאת מכאן לא פראייר – שילמתי 45 שקל על מה שבחומוסיות אחרות מקבלים בתור תוספת אם נשארת רעב.
אין מה להגיד, גבר לא יסתפק ב”חמשוקה קבב”, אלא בחומוס, ושקשוקה, וקבב. ופרגיות. ובירה. קיבלנו על חשבון הבית גם מנה של טטאקי טונה עם תאנים ואפונה וואסאבי (שזה תוספת מעניינת מסצנת הפיצוחים). אני לא חובב דגים אז אני רק אגיד שזו מנה באמת קטנטנה, אבל סחטיין על הפינוק.
סיימנו את הארוחה עם חשבון של יותר מ-200 שקל כולל שתייה וטיפ, לא כולל מנה שווארמה בפיתה אצל השמן ליד, לשלושה אנשים שנשארו רעבים. המקום הזה אולי טוב אם המסר שאתה מנסה להעביר לבחורה זה שאתה בסדר עם לשלם הרבה ולקבל מעט. במקרה הזה, אני מאחל לך שלא תקבל בכלל. למי שרוצה לאכול ארוחת צהריים טובה והוא בירושלים, אין כמו שווארמה.
מחניודה, בית יעקב 10 ירושלים (שתי דקות מהשוק).
עדכוני פודגבר
לאחרונה בפודגבר
גם בפייסבוק
קטגוריות
בלוגים שאנחנו אוהבים לאכול
פרסומות
ארכיון
- July 2016
- January 2013
- December 2012
- August 2012
- July 2012
- June 2012
- May 2012
- April 2012
- March 2012
- February 2012
- January 2012
- December 2011
- November 2011
- October 2011
- September 2011
- August 2011
- July 2011
- June 2011
- May 2011
- April 2011
- March 2011
- February 2011
- January 2011
- December 2010
- November 2010