סביח השרון
גבר, אם האורז יצא לך קצת רטוב זה עדיין לא אומר שהכנת ריזוטו. אם הוצאת את הנתח מוקדם מדי זה עדיין לא אומר שהכנת סטייק טארטר. באותה מידה, וזאת נקודה חשובה פה אז תתרכזו – לא כל אחד ששם חציל וביצה קשה בפיתה יכול לפתוח דוכן סביח.
עכשיו לא אכפת לי אם תגידו “פודגבר זה בלוג של פלצנים” (לא יודע למה, זה לא קרה עד היום), אני בכל אופן רוצה להדגיש: סביח זאת מלאכת מחשבת. הפיתה צריכה להיות רכה (עוד נגיע לזה), החציל צריך להיות בלאדי, הביצה צריכה להיות חומה, וברקע צריך לשמוע את הפקח העירוני צועק “של מי זה האוטו פה על המדרכה”. כשעושים את זה נכון זאת מנה שמגיעה לפסגות היצירה.
“סביח השרון” בהוד השרון זאת דוגמא טובה לשם בנאלי לדוכן סביח בהוד השרון. זאת גם דוגמא טובה למקום שיודע להכין את הסביח שלו. הסיפור מוכר: דוכן שנמצא על הכביש, מכוניות שחוסמות את התנועה ואנשים שמשתרכים בתור. גם כאן תמצאו את זה שיישבע שהוא ראה את אשתו של בעל הדוכן נוסעת במרצדס. גם כאן תשמעו שהם מטגנים את הקצוות של הפיתה כי פעם מס הכנסה תפסו אותם ככה, שזה די מוזר כי אין פה פיתות מטוגנות. בכלל אין פה שום דבר חוץ ממנת סביח מדהימה.
הפיתות כאן עוברות אידוי מה שהופך אותן לרכות מאוד ובעלות גמישות גבוהה. שאלתי את טל, אמן הסביח, נזיר החציל והביצה, אלוף העמבה, לגבי הסוד של הפיתה הרכה והנימוחה וקיבלתי מונולוג סטייל אהבה קולומביאנית. “לי יש כלל מאוד ברור באידוי פיתות: כשאתה שם את הפיתה בפיילה, קח לך את הזמן ותזכור: פחות מדי זמן מתפרק, יותר מדי נעשה כמו אבן”. יש איזושהי נוסחא מסובכת שמחשבת את היחס בין המים לפיתה לגודל הסיר אבל באמת שלא באתי לשם לשנן נוסחאות, באתי לאכול סביח. ואני מציע גם לכם.
איך מגיעים: קצת דרומה מצומת הרחובות רמתיים-מגדיאל בהוד השרון.
ועכשיו למשהו אחר לגמרי
לחמנייה של קייטנה ממולאת במוסקה
אוכל של קייטנות: לוקחים לחמנייה של קייטנה, מורחים כמות מזערית של שוקולד “שוקי והפצפוצים” ונותנים לכל ילד במפית בתוספת טרופית. עכשיו… אם לפוד-גבר היתה קייטנה (וזה לעולם לא יקרה) זה מה שהיו אוכלים בה לארוחת עשר: לוקחים בדיוק את אותה לחמנייה, מורחים בדיוק אותה כמות מזערית של שוקולד “שוקי והפצפוצים” ואז זורקים אותה לפח כי אנחנו לא רוצים לגדל ילדים רכרוכיים. לוקחים לחמנייה חדשה וממלאים אותה בבשר טחון וחצילים מלאים בשמן. אחרי שהם יאכלו את זה גם לא נצטרך לדאוג להם להפעלות להמשך היום כי הם יהיו הרבה יותר מנומנמים. ריטלין מן הטבע.
4 לחמניות של קייטנה – חותכים צד אחד ומוציאים את כל הביפנוכו בעדינות (רצוי להעזר במזלג קטן) – לא לזרוק את הביפנוכו אנחנו עוד נצטרך אותו
2 חצילים בינוניים ארוכים וישרים
חצי קילו בשר טחון
בצל גדול קלוף וקצוץ
מיכל גדול ומיכל קטן של רסק עגבניות
2 שיני שום גדולות כתושות
חצי כוס פטרוזיליה קצוצה
שמן זית
מחממים את התנור ל-180 מעלות. בזמן שהוא מתחמם פורסים את החצילים לפרוסות דקות ושמים על נייר אפיה. מפזרים מעליהם שמן זית וקצת מלח גס. עכשיו, את החצילים אתם רוצים לפרוס ממש דק אחרת זה יקח ממש הרבה זמן. בזמן שאתם פורסים אותם תנסו לדמיין כמה זה היה יותר כיף אם היה לכם פורס פסטרמה בבית. כשהחצילים מזהיבים הופכים צד ושוב מורחים אותם קצת בשמן.
בזמן שהחצילים נאפים להם אפשר להתחיל להכין את הבשר. במחבת גדולה מטגנים את הבצל עד שהוא מזהיב, מוסיפים את הביפנוכו של הלחמניות קרוע לחתיכות ואת הבשר. איך יודעים שהבשר מוכן? ובכן, בשר זה ממש כמו רמזור. כשצבע משתנה אז יודעים שאפשר לחצות (חבר’ה, אם אתם מצפים למטפורות אמיתיות במתכונים שלכם אתם מוזמנים לבקר באתר הזה. זה גם אומר שאתם מסיימים את הערב עם צלחת אגוזים). אז… כשהבשר מפסיק להיות אדום ומתחיל להיות ורוד-אפור זה הזמן להוסיף את השום, את התבלינים ואת כל הרסק עגבניות. מבשלים את הכל ביחד עד שהנוזלים מתאדים להם. ממש בסוף שמים את הפטרוזיליה ומערבבים.
עכשיו להרכבת הלחמנייה – מצפים את כל הדפנות מבפנים בחצילים וביניהם ממלאים את תערובת הבשר. תדחסו את הבשר כמו שצריך, בסוף הלחמניה צריכה להיות אשכרה כבדה. את הלחמניה מושחים בקצת שמן זית ושמים בתנור שחומם ל-180 מעלות לבערך 10 דקות. תכל’ס כל האוכל כבר מוכן לאכילה אז אנחנו שמים את הלחמניה בתנור רק כדי שהטעמים יתאחדו וכדי שהלחמניה תקבל מרקם קריספי.
כמה הערות לסיום:
1. אפשר גם להכין מוסקה רגילה: מניחים שכבת חצילים בתבנית אפייה, שמים את הבשר ואז מכסים בעוד שכבת חצילים. מלמעלה שופכים מיכל קטן של רסק עגבניות מדולל בחצי כוס מים ואופים כחצי שעה ב-180 מעלות, או עד שהנוזלים מתאדים.
2. הרכיבים שמרכיבים את המנה הזאת הם די שימושיים. מהבשר עם הרסק עגבניות אפשר להכין ספגטי בולונז. בחצילים אפשר להשתמש לכריכים או בסלט.
3. איחלתי לפוד-גבר בהצלחה.
4. בברכה.
עדכוני פודגבר
לאחרונה בפודגבר
גם בפייסבוק
קטגוריות
בלוגים שאנחנו אוהבים לאכול
פרסומות
ארכיון
- July 2016
- January 2013
- December 2012
- August 2012
- July 2012
- June 2012
- May 2012
- April 2012
- March 2012
- February 2012
- January 2012
- December 2011
- November 2011
- October 2011
- September 2011
- August 2011
- July 2011
- June 2011
- May 2011
- April 2011
- March 2011
- February 2011
- January 2011
- December 2010
- November 2010