בראוניס בננה עם תלתלי נוטלה

אתם בטח כבר כותבים טוקבק בנוסח “מה זה, פודגבר? אופה עוגות? חותך בראוניס? מועך בננות? מה, נהיית נשי?“. ובכן, לכל הטענות האלה יש לי תשובה אחת חדה וברורה: כן. נהייתי נשי. זה כיף להיות נשי לפעמים, החל מגיל 5 שאתה מודד נעלי עקב של אמא ועד ללראות אנטומיה של גריי מפעם לפעם. זה לקחת רק את היתרונות, בלי כל העניין של מחזור ונעליים באלף שקל.
וחוץ מזה, אם הייתי אישה הייתי קורא להם “בלונדיס” ולא “בראוניס”.

אז מפעם לפעם גם גבר אמיתי מכין עוגה. ואם כבר עוגה, אז עוגת בננות. למה? קודם כל, כי עוגת בננות זה טעים. כל שילוב של בננות ובצק, לא משנה מאיזה מתכון, ייצא לכם טעים. וגם בגלל שזה מאוד נוח – הבננות זולות עכשיו, ותוחלת החיים שלהם היא דבר מרתק: בהתחלה הן לא בשלות למאכל, אח”כ יש בערך חצי יום שהן בדיוק טעימות – אבל ברור שלא תשימו לב, ואחרי כמה ימים שתיזכרו בהן הן כבר שחורות. אבל פה מגיע הטוויסט – אין כזה דבר בננה רקובה. יש רק בננה לא רקובה מספיק.

אז כפי שאתם בטח כבר יודעים, כדי לאפות עם בננות צריך בננות רקובות. מאוד רקובות. (ולא, זה לא דבש, זה רקבון, אבל רקבון טעים רצח). איך יודעים שהן רקובות מספיק? אם כשתתחילו להכין את העוגה יעבור בכם ספק קל וממש תהיו קרובים לזרוק אותן לפח – אז כנראה שהן מתאימות
המלצה קטנה לאחר נסיון רב בבישול בננות – בין השלב שכבר לא תרצו לאכול אותן לזמן שהן מוכנות לעוגה יש רק כמה ימים. לכן, ברגע שהעברתם את הבננה למסלול האפיה, שימו אותן בשקית סגורה וזרקו למקרר. שמה הן יתבשלו בניחותא ויהיה לכם לפחות שבוע שלם שבו תוכלו להשתמש בהן. אם תשאירו אותן בחוץ זה עלול להעלות עובש וזבובים, ואז גם אני אהיה חייב להודות, שזה רקוב מדי. (שיהיה ברור שגם אז הסרתי את העובש והשתמשתי בשאר, אבל זה כבר חומר לתחקיר כלבוטק ולא משהו שאני ממליץ).

אז כאמור, כל עוגת בננות / לחם בננות שתכינו יהיה טעים. אבל מכל המתכונים שניסיתי (המקור שלו הוא מפה, עם כמה שינויים קלים) זה הכי מהיר, הכי פחות שמן, והוספנו לכם גם שדרוג קטן על חשבון הבית כדי שזה גם יראה מרשים.

2 בננות רקובות
5 כפות שמן קנולה
½ כוס סוכר
1 ביצה
1 גביע לבּן / שמנת חמוצה
2 כוסות קמח (פחות 3 כפות)
1 שקית אבקת אפיה
ממרח נוטלה או שוקוצ’יפס מריר (או שניהם אם אתם ממש מושחתים)

הבטחנו הכנה פשוטה אז הנה:

0. מחממים תנור ל-180 מעלות.
1. מועכים את הבננות הרקובות שלנו. הצבע שלהן אמור להיות זהוב כהה מקסים.
2. משקשקים את הלבּן באריזה טוב טוב כדי שהיא יהיה בלי גושים.
3. בכלי ראשון מערבבים את הקמח ואבקת האפיה.
4. בכלי שני, מערבבים את השמן, סוכר, ביצה, לבּן, ואת הבננות המעוכות.
5. מוסיפים את הקמח לתוך התערובת.

עכשיו יש לנו את התערובת של העוגה. אם אתם מסתפקים במועט, אפשר להכניס את זה ככה. אפשרות אחת ומאוד טעימה להוספת שוקולדיות היא להכניס לתערובת איזה חצי כוס של שוקוצ’יפס מריר. אפשרות שניה היא לקחת ממרח נוטלה, ובעזרת שני סכינים ליצור תלתלים קטנים כאלה עבור כל חתיכה.

זה ממש קל ונראה חמוד ביותר. עכשיו לתבנית משומנת מרובעת ויאללה לתנור. הגובה של הבלילה בתבנית אמור להיות מאוד נמוך, בקושי איזה 2 ס”מ, וזאת הסיבה שקוראים לזה בראוניס ושהאפיה היא כל כך מהירה וכיפית. פתחו שעון וקחו 14 דקות. כשהסתיים הזמן, בדקו עם קיסם. אם עוד לא מוכן תנו עוד 2 דקות.

בעוגה הזאת הזמן זה עניין טיפה רגיש כי דקה לפה דקה לשם וגם היא תשחים קצת יותר מדי, גם תתייבש וגם הנוטלה תקבל טעם חרוך. אז ברגע שהקיסם יבש – יאללה החוצה.

כשהעוגה מתקררת, חתכו לחיתוכיות בעזרת סימוני הנוטלה, וצאו לקנות בננות חדשות. וכך מתחיל מעגל החיים.

מרק עגבניות ועדשים כתומות

הגיע חורף! אולי צריך להיות קצת יותר מדויקים: הגיע חורף, היה פה לשלוש דקות, הרטיב קצת כביסה וסיים את תפקידו. אנחנו רשמית באביב עכשיו. אבל גם שלוש דקות של גשם הן תירוץ מספק לסגור את כל התריסים ולהכין מרק. בגלל שהייתי ממש ספונטני וקניתי עדשים כתומות, בגלל שעגבניות סוף סוף ירדו אל מתחת ל-9 שקל לקילו, בגלל שאני אוהב חריף, ובגלל שאמרו לי ש”כל מה שאני מכין זה פסטה עם אפונה” – הכנתי מרק עגבניות פיקנטי עם עדשים כתומות ובלי אפונה.

הקפה בפינה זה חלק ממתכון אחר

המצרכים: עגבניות, בצל, שום, גזר (בעצם שניים), תפוחי אדמה, גמבה, עגבניות מקופסה (מרוסקות, לא רסק), עדשים כתומות (להשרות במים לאיזה שעה), צ’ילי גרוס לבחירתכם, ומים. כי זה מרק.

יש פה כמה טריקים: תפוחי האדמה מסמיכים את המרק; העדשים גם מגניבות, אבל גם מוסיפות מרקם מיוחד משלהן; והעגבניות מקופסה יחסכו לנו לחתוך עוד מלא עגבניות.

אני אוהב לגעת באוכל עם הידיים

עדשים כתומות לא צריכות הרבה זמן השרייה, שזה מגניב כי אפשר להיות ספונטנים איתן. תתחילו להשרות, ועד שתקלפו את כל התפוחי אדמה ותבדקו מה חדש בפייסבוק הן כבר יהיו מוכנות לבישול. כמו בכל מרק שיעבור טיפול מסור של בלנדר מוט, כדאי לחתוך את הירקות (במיוחד תפוחי האדמה) הכי קטן שיש לכם סבלנות. לא, לא צריך לחתוך את העדשים, תפסיקו להתחכם.

שום פלפל שמן זית

בכל מקרה, נתחיל עם בצל, שום וגמבה בסיר גדול עם קצת שמן זית. כשהבצל מתרכך נוסיף את העגבניות (טריות ומשימורים), הגזר ותפוחי האדמה. נתבל במלח, פלפל שחור ומעט מהצ’ילי הגרוס (אני שמתי פלפלצ’ומה כי נשאר לי מהמתכון הקודם). עכשיו ניתן לזה להתבשל בכיף. שימו לב לשני דגשים: לא שמתי עדיין הרבה מהחריף, ולא שמתי את העדשים.

תנו לזה להתבשל הרבה. אפילו שעה. אם אתם חסרי סבלנות, המינימום הוא כשהתפוחי אדמה נשברים כשנוגעים בהם עם מזלג. עכשיו אפשר לטעום קצת את הנוזל, להחליט אם לתקן תיבול (בטח יתחשק לכם להוסיף עוד חריף, לכו על זה) ואם הכל מרגיש בכיוון הנכון – לשים את העדשים.

פוטופיניש של מרק

העדשים צריכות משהו כמו עשר דקות של בישול בתוך המרק. כשהן מוכנות, או כשנגמרת לכם הסבלנות, אפשר להוריד הסיר מהאש ולהתחיל לפנק עם הבלנדר מוט. אפשר להחזיר את הסיר לאש קטנה עד שהגיע הזמן לאכול, ובנתיים לטעום ולתקן תיבול.

אתם בטח קוראים את זה וחושבים “כולה מרק עגבניות, למה לעשות מזה עניין” אבל תסמכו עלי: התוספת של העדשים הכתומות באמת הופכת את זה למרק שהוא גם טעים, גם מיוחד וגם בריא. סתם, מה אני מבין בבריא. אבל טעים.

ותראו איזה מרקם מגניב!

טוב, אפשר להפסיק להעמיד פנים שחורף. אני הולך לאכול איזה ארטיק.

פסטה ברוטב שמנת חמוצה ואפונה

אנחנו בפודגבר תומכים בשקיפות, ולכן מועצת ההנהלה החליטה לחשוף בפניכם את מרכיבי התקציב השנתי לשנת 2011. עשרה אחוזים מהתקציב הולכים על שיווק ומכירות; אחד עשר וחצי אחוזים מהתקציב מוקצים למצרכים; ששה עשר אחוזי מע”מ ואחוז וחצי למימון נסיעות לחו”ל של הדירקטוריון. כל השאר הולך למחלקת המחקר והפיתוח שלנו, שעובדת ימים כלילות על פיתוח רוטב לפסטה שהוא גם טעים וגם דורש מינימום זמן הכנה.

אנו גאים לחשוף את הפיתוח האחרון שלנו: שמנת חמוצה עם בצל ואפונה. (שם קוד: שיהאב 4)

תרשמו: גביע שמנת חמוצה (תקנו שניים, את השני תערבבו עם צ’ילי מתוק ותנגבו עם דוריטוס), בצל אחד, אפונה (אני השתמשתי בקפואה, נראה לי שייצא טוב גם מקופסת שימורים אבל כדאי לסנן טוב), חמאה, צ’ילי גרוס ומלח.

רואים את הכחול הזה למטה? ככה יודעים שהכיריים עובדות

תחממו חמאה במחבת. אני יודע, אין לכם חמאה בבית וגם לא בסופר. תגנבו קופסה אחת מאלו שמגיעות עם הארוחת בוקר בארומה או משהו, במילא לא צריך הרבה. כשהחמאה נמסה ויש ריח מגניב זה הזמן לשים את הבצל שקצצתם דק. כשהבצל נהיה שקוף (ובגלל שקצצתם דק זה יקרה מהר) מוסיפים את האפונה. נותנים לזה קצת, עד שהאפונה אכילה. אני תזמנתי 2 דקות.

האפונה, כבודה במקומה מונח

עכשיו תור השמנת החמוצה. לא מבשלים. אפילו לא מחממים. פשוט מערבבים עם הבצל והאפונה שהורדתם כרגע מהאש. מערבבים “חזק”, שהשמנת תקבל מין מרקם נוזלי. מוסיפים מלח ומשהו חריף. צ’ילי גרוס יילך מצויין. אני שמתי חופן נדיב של פלפלצ’ומה ונהניתי מכל רגע. כאילו, נהניתי מכל רגע שאכלתי, לא מהרגע ששמתי את החופן הנדיב של הפלפלצ’ומה. אבל לא משנה.

פלפלצ'ומה, בזכותך אני רואה רק את הדברים הטובים שיש בחיים

אולי כדאי להדגיש את הנקודה האחרונה קצת יותר: שמנת חמוצה זה משהו שמאוד מרגיע חריפות. אני לא אומר שתשפכו בקבוק טבסקו פנימה, אבל תצפו לשים כמות חריף שבמנה אחרת לא הייתם מסכימים לאכול. כל פעם תערבבו עוד קצת ותטעמו.

בגדול הרוטב מוכן ועכשיו זה הזמן להכין פסטה. זה גם הזמן לחשוף את החסרון של הרוטב הזה. בגלל שהרוטב פשוט צריך פסטה שעומדת בפני עצמה – עדיף רביולי או משהו אחר עם איזהשהו מילוי, מהמדפים היקרים יותר של הסופר. אתם יכולים להכין רביולי לבד, אבל אני יודע מי קהל היעד שלי – אתם בטח קוראים את זה כרגע ואוכלים מנה חמה בלי שחיכיתם את כל השלוש דקות שצריך לחכות.

זה בעצם מאוד דומה למנה חמה

קחו את הרוטב הפשוט הזה כבסיס: הרעיון של רוטב על בסיס שמנת חמוצה יכול ללכת טוב עם כל דבר שדורש מעט בישול או שאפשר לאכול טרי לגמרי. עגבניות, פטריות, בצל ירוק – אפשר לגוון ולהוציא דברים מגניבים, על פי מה שבדיוק יש לכם במקרר. באופן כללי שמנת חמוצה (או קרם פרש) זה משהו שהולך טוב עם בישול. תראו מה לסאות’ פארק יש להגיד על זה.

איזה פודגבר.