פודגבר מתחכך בברנז’ה

שיעור באזרחות: פודגבר, כמו מדינת ישראל, מחולק לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. הרשות המחוקקת, הכנסת של פודגבר, זה אלון: מסתובב בבאר-שבע וקובע במו ידיו את החוקים. מה נחשב אסלי (מקום שהמספר טלפון שלו זה רק חמש ספרות) ומה נחשב קלאסי (בגדול, דברים שאכלת בטירונות). הרשות השופטת, בג”צ פודגבר, זה זיו: ההחלטות הקשות מגיעות אליו לחיפה. האם תפוח זה גברי? כן, נטבול אותו בבירה. האם עוגיה זה גברי? כן, נשים אותה בתוך עוגיה אחרת, גדולה יותר.

מלון זה גברי? כן, כשהוא עטוף בנקניק.

אני, בדומה למשטרת ישראל, הרשות המבצעת: מסתובב בתל אביב ואוכל עד שאני לא מצליח לבלוע. בתור זה שהכי קרוב לתל אביב משלושתינו, אני זה שמגיע לאירועים ומתחכך עם הברנז’ה. לפעמים אני כל כך מתחכך עם הברנז’ה שצריך להזמין משטרה.

פודגבר סלב

אז הפעם הזמינו אותי למסעדת רוסטיקו בתל אביב שהחליטה להרים פסטיבל לימון. עם מנות כמו מרק עגבניות עם נגיעות לימון, פרחי ארטישוק בתחמיץ לימוני, ברוסקטה לימון ברוטב לימון, ולימון לימון עם נגיעות לימון ומסקרפונה.

לימון

עכשיו כשסיימתי לתאר את האוכל, אפשר להתפנות לדברים החשובים. פגשתי את אלקנה. דיברנו על מתכונים גבריים (לשים אוכל בתוך עוד אוכל) וגם דיברנו מלא על כדורגל, כי על זה גברים מדברים (נכון? אני עד עכשיו סוג של העמדתי פנים). אלקנה סיפר לי שהוא קורא קבוע של פודגבר (ציטוט מדויק: “איך אמרת? פוד… גבר?”) ואני סיפרתי לו על האובססיה הבלתי נסבלת שיש לי ל”היפה והחנון”.

פודגבר של כבוד

בין פיצה (סליחה, פוקצ’ה) עם פטריות כמהין לפוקצ’ה (סליחה, פיצה) עם פפרוני, נכנסת לפריים סהר (היפה, בלי החנון), מחופשת לנמר. את המתח בחדר אפשר היה לחתוך בסכין, אבל בסוף היא עזרה אומץ ובאה לדבר איתי. דיברנו קצת על הסטטוס שלי כסלבריטי (“אני מכירה אותך?”) וקצת על רשויות החוק בישראל (“תוריד את הידיים שלך, אני קוראת למשטרה”) אבל בסוף הסכמתי להצטלם איתה, שיהיה לה למזכרת.

לא יודע, דמיינתי אותה גבוהה יותר. בביקיני.

אוקי, אז אכלתי, נפגשתי עם גברים, שתיתי, נפגשתי עם דוגמניות. אבל הערב עדיין לא היה מושלם. היה חסר רק עוד דבר אחד: לשתות עם גברים שהם גם דוגמניות.

זו תחילתה של ידידות נפלאה

טוב, בואו נודה בזה. כל הפוסט הזה היה רק בשביל להראות לכם את התמונה הזאת.

קפה ברנש

איך בוחרים בית-קפה/פאב/מסעדה שיהיה אופטימלי לדייט? קודם צריך לבחור את הבחורה שתהיה אופטימלית לדייט. אם תשאלו גבר (מהסוג שקורא פודגבר), הבחורה האופטימלית תהיה כזאת שאפשר לאכול איתה איזה בורגר טוב בלי להתפדח אם המיונז נמרח לך על החולצה, כזאת שאפשר לשתות איתה בירה (מותר לה לשתות למברוסקו, אם זה מה שבא לה) בערב באמצע שבוע, כזאת שאפשר להביא אותה לערב עם קבוצה של חברים – ואם אפשר אז לשלב הכל ביחד ושהיא תסכים שתביא את החבר’ה ביחד איתך לדייט. במילים אחרות, הבחורה האידיאלית היא בחורה שקוראת פודגבר. אם תשאלו בחורה, ואני מתכוון לכל בחורה, הגבר האופטימלי זה אני.

היא אולי מחייכת, אבל בשבילה הוא רק פשרה

אם אתה מחפש מקום לשבת בו, כזה שתוכל להביא לשם את הבחורה הזאת או את החבר’ה; לאכול משהו קליל או אולי המבורגר; לשתות קפה עם משהו קטן בבוקר או לגמוע בירות במחירים של “מחוץ לתל אביב” – אז מצאתי מקום אחד כזה, והשם שלו אפילו קצת מזכיר את פודגבר – אני מדבר על “קפה ברנש” ברח’ בוגרשוב בתל אביב.

בגדול, כשסיפרו לי על המקום סיפרו לי על ההמבורגרים שלו, וזה עושה אותי קצת סקפטי: אם הייתי רוצה בורגר, הייתי הולך לבורגריה. מבית קפה אני מצפה בעיקר לארוחות בוקר. אבל בקפה ברנש הם מספרים על ערבי הבורגר שלהם (55 ש”ח כולל תוספת ובירה, ואנחנו מדברים על 220 גרם) ודווקא את ארוחות הבוקר הם יחסית מסתירים, אבל אולי זה קשור לזה שבאתי בערב.

רוקפור לא כל כך פוטוגנית (הלהקה, לא הגבינה)

התפריט מגוון יחסית, וכולל ארוחות בוקר (כאלה שמוגשות עד השעה 12, וכאלו שמוגשות כל היום [אבל רק עד אחת בצהריים – אני לא צוחק, תחפשו בתפריט את ה”בנדיקט”]), יש מנות צהריים (כמו הברנשבורגר, פסטות ומנות “רגילות” של בתי קפה) ויש גם בירנושים, ואני נשבע שלא אני המצאתי את המילה הזאת. בין הבירנושים יש גם את פוקצת היום – היום היא הייתה עם רוטב עגבניות, מוצרלה וזיתים.

פוקצת היום: פיצה

הבורגר – סליחה, הברנשבורגר, שהגיע מדיום ועם רוקפור מעל (הגבינה, לא הלהקה) לא אכזב – הוא הגיע בלחמניה מתקתקה, שמזכירה קצת את הלחמניות של מוזס, ולידו, בצלוחית קטנה, הגיע גם “איולי הבית” (ערבבנו מיונז עם שום – ברנשיונז עם ברנשום – ויצא טעים). הזמנו גם “אינגליש ברקפסט” (שזה שם הגיוני בדיוק כמו Arukhat Boker Anglit) שזו בדיוק הארוחה שאתה לא תעז להכין לעצמך בבית: פעמיים ביצת עין, ערמת שעועית, עגבניות צלויות, בצל צלוי ותפוחי אדמה צלויים (כל אחד בנפרד) ומנצחת על הכל נקניקיה דשנה (ברנשניקיה?). מצד אחד זו ארוחת בוקר פשוטה וקלאסית. מצד שני הנקניקיה מספיק גדולה בשביל שתרגיש קצת לא בנוח כשאתה אוכל אותה.

אתה מרגיש בנוח?

גם בארוחת הבוקר וגם בבורגר אין משהו יוצא מן הכלל – זה לא שהם יכולים ללמד את הבורגריות הותיקות משהו חדש על בשר וזה לא שיש פה פטנט חדש שאנחנו לא מכירים. השוס פה זה האווירה והתמחור שמשדרים לך “תהנה, תשב כמה זמן שבא לך, זה לא תל אביב פה – מקסימום הוד השרון”. השוס הבאמת גדול זה שזה לא בהוד השרון.

זה בתל אביב, ויש סטלה מהחבית בפחות מ-30 ש”ח כולל טיפ, וארוחות בוקר ב-24 שקל (המתוחכמות יותר מגיעות עד 40), ובורגר שמתמודד בכבוד מול בורגרים אחרים עם שם מוכר – כל מה שבחורה רוצה שיהיה בדייט. אם הגעתם לשם ובכל זאת יש לה איזה מבט מדוכדך בעיניים, זה רק בגלל שאני לא שם.

היא כבר תנגב את הדמעות בשירותים

קפה ברנש – בוגרשוב 87, תל אביב.

קטנות

• החלו צילומי הסרט הרשת החברתית 2, על עליית ונפילת foodgever.com. מומלץ בחום.
• עדכונים טכנים, לבקשת הקהל: נוספו עדכוני RSS, ואפשר גם לקרוא את הבלוג מטלפון סלולרי באותה הכתובת (זה נראה ממש מגניב, תנסו).  אפשר גם לשלוח SMS.
• חגיגות הבוז’ולה נפתחות! כמדי שנה, השבוע השלישי של חודש נובמבר יציין את חגיגות “בואו תשתו יין פטישים במחיר מוגזם”. חג בוז’ולה שמח!

Image: Carlos Porto / FreeDigitalPhotos.net

• ולמי שרצה לראות איך הפוקצ’ה משבוע שעבר אמורה להיות, אז זה בערך ככה:

מגניב, שיהיה שבוע טוב.