קוביות

אני אתחיל עם קצת ארס-פואטיקה, וכולכם עשיתם לפחות שתי יחידות ספרות בתיכון אז אתם יודעים מה זה. כבר הרבה זמן לא פורסם שום דבר בפודגבר. ואם שבועיים לא נראה לכם כמו הרבה זמן – אז לפני שבועיים לרבקה בלאק לא היו 66 מיליון צפיות. אפשר לתת תירוצים: ההוא היה בחו”ל, להוא הייתה תקופת מבחנים, אבל השורה התחתונה היא שלא היה לנו שום דבר שנון לכתוב כבר שבועיים. שזה בול כמו לכתוב בשביל ארץ נהדרת.

כנגנית

מטורפת עלייך.

אבל כשממליצים לי בחום על מסעדה, והמחירים מגניבים, ויש תעלול שיווקי שמצטלם יפה, ומגוון אלכוהול מעניין, ואני בדיוק מוצא את עצמי לידה ורעב, זה סימן. למסעדה קוראים קוביות, והמחירים הם בין 30 ל-60 ש”ח לסוג של עסקית שתקפה בכל שעה, והכל שם בצורת קוביות, ויש כל מני בירות שאתם בטח זוכרים מהפסטיבירה, והיא נמצאת ממש על כיכר רבין. חדי העין שמו לב לתקבולת המשלימה שעשיתי כאן, כמו שלמדנו בבגרות בתנ”ך.

הקונץ פה הוא כזה: אתם בוחרים בשר ומשלמים על פיו (החל משניצל/חזה עוף ב-30 ש”ח ועד פילה בקר או אנטרקוט ב-50 ש”ח), ומקבלים ליד צ’יפס וסלט ירוק. הכל חתוך לקוביות, ועל השולחן אין בכלל סכין, רק מזלגות וקוביות. והמנות לא קטנות – 250 גרם פילה בקר זה לא מעט.

אבל 250 מ"ל עראק זה הרבה יותר מדי

האווירה היא כמצופה ממקום כזה, שבמקור היה אמור להיות פלאפליה אבל עשו ממנו משהו הרבה יותר טוב. השאירו את הכסאות בחוץ ואת הבר בפנים והעיפו את הקערות עם הטחינה. השאירו מקום נקי ומסודר (אז אפשר להביא בחורות ואפילו לקנות להן בקבוק למברוסקו בשלושים ומשהו שקל) תוך כדי שמשדרים אווירה מספיק לא מחייבת בשביל שתוכל לבוא עם חברים (ולשבת על בקבוק מקשוף במחיר היותר מסבבה של שלושים ומשהו שקל). אבל לא באנו לדבר על אווירה – באנו לדבר על בשר. הזמנו שייטל, ב-40 ש”ח, קיבלנו בדיוק את מה שהזמנו – טעם מרוכז וחזק של בשר בקר. עשוי במידה ולא מתחבא מאחורי שום רוטב ושום תיבול מלבד מלח ופלפל. אולי קצת מתחבא מאחורי צורת ההגשה – אבל זה הקונץ של המקום.

לתוספת אפשר לבחור בין קוביות צ’יפס, קוביות תפוח אדמה או קוביות אורז. אין לי מושג מה זה קוביית אורז, אבל הצ’יפס היה אדיר, אז לא שווה לבדוק. אני לא אדבר הרבה על הצ’יפס, כי זה רק צ’יפס, אבל הוא נכנס לשמן רק אחרי שהזמנתי – וזה כבר חלק חשוב מהסיפור – והיה ממש טעים.

בשר!

הזמנו גם נתח קצבים – סוג של ספיישל ב-60 ש”ח. אם לשייטל היה טעם חזק של בשר – הנתח קצבים היה כאילו פינוקיו היה עשוי מפרה, והוא התעורר לחיים בתוך הפה שלי. אולי לא הייתי בוטה מספיק – זה היה כאילו אני הייתי סבתא של כיפה אדומה, וכיפה אדומה באה לבקר אותי והביאה לי סל מלא בבשר, ואז הגיע השועל ואני בעטתי בו, כי אף אחד לא יקח ממני את הבשר שלי. אולי אני ציורי מדי – היה לי ממש טעים. לקינוח תקבלו קוביית שוקולד – ותגידו שפודגבר אמר שהשוקולד באריזה האדומה טעים יותר.

מלח, פלפל, אש ובשר.

לסיכום: יש פה אוכל מצוין, במנות גדולות יחסית, במחיר הוגן, באווירה שכונתית ועם אלכוהול במחירים מצויינים. נקודות לשיפור: תעיפו את הסלט מהצלחת שלי, ותשימו איזה חוברת הוראות בשביל שנדע לפתור את הקוביה ההונגרית. ואם אתם רוצים לצאת בכלל מוזרים: תוסיפו מנה לתפריט בשם “הקוביה ההונגרית” שתהיה פשוט קוביה גדולה של סלמי.

קוביות, מלכי ישראל 8, תל אביב.

 

8 תגובות

  • עשית חשק לבקר שם

    (יצא לי כפל לשון במקרה)

  • נשמע אדיר

  • באמת נראה אש! מעניין מה זה הקוביית אורז…

  • היינו שם ונבוא שוב, מקום נעים ואוכל נפלא. המנה החדשה של הסרטנים ממש מגרה.נהדרים.

  • חבר שלי שרוף על המקום הזה מאיזשהי סיבה לא מוסברת (כן, כן, עוד לא ניסיתי)

  • הייתי שם במוצ”ש, וכמובן שהשייטל קרץ לי בהיותי חובבת פרות.

    לדעתי הבשר היה עשוי מדי, אבל היה מעולה.
    ואגב, הקוביית אורז היא פשוט מנת אורז שמסודרת בצורת ריבוע

  • […] כשנה ביקרנו בקוביות בכיכר רבין ונהנו, ואפילו סיפרנו לכם. עברה שנה ורצינו […]

כתוב תגובה