פריטטה

כשאומרים את המילה “פריטטה” מעט אנשים חושבים על חביתה עם קישואים ותפוחי אדמה. הרוב חושב לעצמו “פריט-מה?”. אבל האמת היא שפריטטה זה אחלה של ארוחה קז’ואלית לערב, לבוקר ואפילו לבראנץ’ (אם אתה יודע מה זה, גבר), זה מאוד טעים ומאוד פשוט להכין. אה כן, ורק שתדעו שגבר שמדפיס מתכון לפריטטה מהאינטרנט ומכין את זה – זה רק מראה שהוא בטוח במיניות שלו.

גבר, הקלקרים האלה שאתה רואה שם למעלה - זה מה נקרא גבינת פטה

כל מה שתצטרכו זה:

2 ביצים
תפוח אדמה בינוני שבושל קצת בסיר או במיקרו (5 דקות במיקרו אמורות להספיק)
קישוא
גבינת פטה \ פרמזן
חמאה
בצל

נפקד מהתמונה: קישוא

אז קודם כל, אני מקווה שהתרשמתם לטובה מהעובדה שנמנעתי מהכיתוב המתבקש והנדוש לתמונה הקודמת: “מנה עם ביצים”. ועכשיו, ככה עושים את זה: ממיסים חמאה במחבת, כשהחמאה חמה מוסיפים את הבצל עד שהוא מזהיב קצת. את תפוחי האדמה והקישואים מניחים אחד ליד השני. עכשיו אתם אמורים לראות משהו כזה:

דרך אגב, אפשר גם לסדר את הירקות בצורה של כוכב, לב, דובון, מה שבא לכם, אני הפעם החלטתי לוותר על זה. בכל אופן, כשהתפוחי אדמה והקישואים מתחילים לקבל צבע הופכים אותם:

עכשיו, מוסיפים את הביצים הטרופות, מנמיכים את האש ושמים מכסה על המחבת. אחרי בערך 5 דקות הופכים את כל הקונסטרוקציה, מחכים עוד 2 דקות ומגישים.

סיימת להכין פריטטה: עכשיו אתה יכול לקרוא לעצמך גבר אמיתי

בתאבון גבר

שמיר

היום נכין ארוחת שמיר. אתם יכולים לקרוא לזה פוסט קונספט, אתם יכולים לקרוא לזה פרוייקט של כתבה אחת, ואתם יכולים לקרוא לזה “זה מה שהיה לי במקרר בסוף שבוע”.

אבל תרצו או לא, היום נבשל עם שמיר.

ובמקרה של שמיר, לרוב התשובה לשאלה “תרצו או לא” היא “לא, תודה”. שמיר הוא באמת אחד מעשבי התיבול שסובלים מיחסי ציבור גרועים במיוחד: הרבה אנשים לא סובלים שמיר; המאכלים הידועים היחידים עם שמיר הם “סלט מלפפונים עם שמיר” ו”סלט תירס עם שמיר”, שאפילו בשווארמיות כבר הפסיקו לשווק אותם; עזבו את זה, אפילו “סלטי שמיר” לא משווקים אף סלט עם שמיר. אכן, המצב לא טוב, אבל המחיר דווקא בסדר גמור – 2 שקל לצרור עצום וריחני.

אז האם הפרסום השלילי הזה מוצדק? ברור שלא, אבל אפשר להבין אותו. שמיר הוא עשב מאוד משתלט בטעם ובריח. כדי להבין את העוצמה שלו נסו לחתוך שמיר. אח”כ נסו להיפטר מחתיכות השמיר שדבוקות לכם לידיים. וכשעשיתם את זה, נסו להיפטר מהריח שיידבק לכם לידיים שבוע שלם.

אבל הטעם, חברים, נפלא, ואתם לא צריכים להאמין לי בעניין – תאמינו לסבתא שלי מרים שאת הפשטידה שלה נכין היום.

פשטידת השמיר של סבתא

במקור היא נקראת פשטידת קישואים אבל בגלל אופיו המשתלט של השמיר הוא הצליח גם לבצע הפיכה ולהכניס את השם שלו – והאמת שבצדק, כי זו לא פשטידת קישואים רגילה.

• ¾ צרור שמיר קצוץ
• 3 בצלים גדולים קצוצים דק
• 2/3 קישואים מרוסקים (בפומפיה, על הגדול)
• 3 ביצים
• 1/2 כוס שמן קנולה
• 1 כוס קמח מעורבבת
• 2 כפיות א. אפיה
• 2 כפיות א.מרק פטריות (אם אין אז רגילה)
• 4 כפיות מלח
• פלפל שחור

ההכנה, כמיטב המסורת, בסגנון עוגה בחושה.  את הקמח מערבבים עם אבקת האפיה בנפרד. לאחר מכן חותכים את הבצל, קוצצים את הקישואים בעזרת פומפיה (את הקליפות אפשר להשאיר ואפשר לקלף, איך שנעים לכם), ומוסיפים את כל שאר החומרים לקערה גדולה. אם אתם מושחתים, גררו גם גבינה לבחירתכם לתוכו. מערבבים את כל החומרים ויאללה לתנור.

בתנור שחומם ל-200 מעלות האפיה תיקח בערך 40-50 דקות, הפשטידה תתנפח קצת. בודקים עם קיסם שהיא יבשה באמצע ומוציאים.

שימו לב שהפשטידה תהיה מאוד רטובה בהתחלה ויהיה קשה לחלק אותה ולהגיש. אחרי שהיא מתקררת היא הרבה יותר קלה לטיפול.

גם את שארית השמיר שהיתה בצרור הענקי שלי לא בזבזתי. חתכתי לקוביות עוד כמה קישואים, תפוחי אדמה, ופרחי כרובית קטנים. את הכל ערבבתי עם השמיר, כמה כפות של שמן זית, מלח גס ופלפל. גם פה שווה להשקיע עוד קצת זמן באפיה – אחרי שעה הירקות אולי אכילים אבל אם תוסיפו עוד חצי שעה הם יהיו חרוכים, רכים ומוקרמים, והשמיר עוטף אותם באלגנטיות.

והרי לנו, ארוחת שמיר לתפארת.