עוגיית שוקולד-צ’יפס אוראו בראוני

“Just when I thought you couldn’t possibly be any dumber, you go and do something like this… and totally redeem yourself!” – dumb and dumber

עוגיית אוראו. מצופה בעוגיית שוקולד צ’יפס. מצופה בבראוניז שוקולד. יש מחשבות שבאמת צריכות להשאר בגדר הדמיון. זאת לא אחת מהן. עובדה: בדיוק השבוע היו עוגיות אוראו במבצע בסופר. סימן משמיים או מה?

אני לא אשקר לכם: אני לא האופה הכי דגול בעולם. הוצאתי מתכון לעוגיות שוקולד צ’יפס מ”בצק אלים”, הוצאתי מתכון לילדים להכנת בראוניז, וגם עם המתכונים האלה די נאבקתי (בואו רק נרמוז שזה יוצא טעים גם אם אין לכם בלנדר).

אני הכנתי מנות אישיות בתבניות חד”פ אבל אני מניח שמה שעובד ברמה האישית יעבוד גם ברמת התבנית. מורחים שכבה של בלילת שוקולד-צ’יפס. ממקמים עוגיות אוראו באמצע, מורחים מעל שכבה של בלילת בראוניז. מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשהו כמו 20 דקות. כדי לבדוק אם זה מוכן מכניסים קיסם ובודקים אם הוא יוצא יבש.

יש מצב שהבסיס בדמות הבצק שוקולד-צ’יפס לא יצא מוכן לגמרי וזה בסדר, כי זה גם ממש טעים ככה (מה נקרא half baked cookie dough). יש מחקרים שמראים שזה לא בריא לאכול את הבצק הזה כשהוא לא אפוי. באופן כללי, מי שבריאותו חשובה לו – אני מציע לכם פשוט לוותר על כל העניין. טוב לא ייצא מזה.

אה כן, זה ממש ממש ממש טעים.

הי, לפחות לא טיגנו את זה בשמן עמוק

עוגות יום הולדת

יש ספרי בישול שהם קלאסיקות. “ילדים מבשלים” זו דוגמה ברורה, גם “מהמטבח באהבה”. באופן כללי כל חתיכת נייר שרות סירקיס נוגעת בה הופכת בו-במקום לספר בישול קלאסי. יש ספרי בישול שהם לא קלאסיקות אבל אתה נהנה מהם. אצל כל חובבת אפייה תמצאו את “עוגות לכל עת” וכל מי שאוהב חציל יחזיק ספריה עם ספרים של חיים כהן, ככה זה.

אבל יש גם סוג שלישי של ספרי בישול: הספרים שנמצאים כל כך עמוק בתוך הנישה של עצמם שהם כבר לא ספרי בישול, הם תופעה. במקרה הטוב תמצאו על מדף הספרים משהו כמו “חצילים כמו גדולים” (עם שני מתכונים – סלט חצילים במיונז, וסלט חצילים בטעם כבד). במקרה העצוב יותר, תמצאו עדות מעולם אפל ושחור שקיים רק בתוך הראש של הסופר.

עוגות יום הולדת

אני מדבר, כמובן, על “עוגות יום-הולדת” מעת ג’וזי מנדלסון. ממבט ראשון זה ספר תמים: עוגות יומולדת בכל מני צבעים וצורות, בתוספת החן של ספר בישול שנכתב לפני שלושים שנה ומכיל ביטויים בעברית ישנה. אבל כבר ברגע שמסתכלים על תוכן העניינים מבינים שמשהו כאן הזוי רצח.

זה נראה טירוף מוחלט, אין ספק

הביטוי הראשון שכתוב בספר הוא “זה נראה טירוף מוחלט”. וזה כבר רמז מטרים, כמו בשיעורי ספרות, ואנחנו כבר יודעים שג’וזי תאכל בסוף את העוגה. ואז ממשיכים ורואים שיש בספר רק ארבעה מתכונים (עוגת בן-רגע, עוגת שוקולד, רולדה, עוגיות). שאר ההפניות הן לעמודים בשם “פרפר נחמד”, “דובי”, “מכונית מירוץ”, “ליצן”. איזה כיף להיות ילד יומולדת!

בעמודים הראשונים הספר באמת חמוד. יש את המתכונים הבסיסים לבצק ובשאר הספר מראים איך לחתוך אותם בדרכים יצירתיות כדי שיהיו עוגות בצורות, ובכן, של עוגות יומולדת. למשל, המתכון לעוגה בצורת דובי מראה איך לקחת שתי עוגות ועם משהו שהוא שילוב של אוריגמי ובצק להצליח לקפל אותן לצורת דובי, ואז לקשט עם “במבליק”. נוותר על הבמבליק, כנראה שב-1983 עדיין לא המציאו את האות ץ.

למה יש עכברים בתוך השעון?

העכברון מעמ’ 30 הוא דוגמה טובה למה שמפריע לי בספר הזה. הרכיבים הם “כמות אחת ציפוי חמאה, קוקוס, במבליק, 3 קציפות קולן (מארשמלו) ורודות, 3 מברשות לניקוי מקטרת”. בלי להזכיר בכלל שאמורה להיות עוגה מתחת אבל עם מברשות לניקוי מקטרת. אני לא מבין למה לשים דברים ממתכת בעוגה שילדים אוכלים. וחוצמזה – אפילו ויקיפדיה לא יודעת מה זה קציפות קולן.

עוגת יומולדת למי שנולד ביום הזיכרון

והנה עוד משהו הזוי. מלך היער. מתכון שדורש ממך להכין 3 עוגות שונות, לזרוק 30 אחוז מהחומר, לשים “סוכריות מרמלדה” בתור אוזניים ולקוות שאף אחד לא ישים לב שהמלך פוזל. מכאן הספר הולך ומתדרדר עם מתכונים שדורשים ממך לזרוק לפח יותר ויותר מהעוגות שאפית ולשים יותר דברים לא אכילים. החל ממגרש הכדורגל שדורש “2 חתיכות רשת פלסטיק דקה”, מחבט הטניס עם הפסטה הלא מבושלת, המשאית שמובילה בריסטול, נייר כסף וקופסאות גפרורים, ועד הספינה עם חופן קיסמי שיניים ורוח הרפאים עם קליפות ביצים במקום עיניים.

אני לא אומר שזה לא נחמד להכין עוגה עם צורה מעניינת לילד בן שמונה (בתנאי שאתה קרוב משפחה של הילד וזה היומולדת שלו, אחרת זה מוזר ואף פלילי), ויש כאן טריקים באמת נחמדים. אבל הייתי מצפה לראות עוד חופן הצעות בנוגע לשאריות עוגה שנזרקות (פודינג לחם, למשל, זה משהו שאמור להיות קל להכין) ודברים שיכולים לאכול בלי השגחה צמודה. אני לא מבין למה לגיטרה חייבים מיתרים מגומי אמיתי ואי אפשר להסתפק באיזו סוכריית גומי.

וחוצמזה, למה הגיטרה מראה לי אצבע משולשת?

אם אתם אוהבים את הרעיון של עוגה מפלסטיק, חצץ וקיסמי שיניים, תוכלו לבחור עוגה שיש לה גם שם וקונספט מוזרים: מכונת תפירה, קורי עכביש, מרבה רגליים, רותי, נעמי, נטלי ו”לדוד משה הייתה חווה“. יש גם “מיקי מאוז“, שנראה דומה יותר לבריאן גריפין, ושודד-ים שמראה שהאבחנה הפסיכולוגית שלי הייתה נכונה ולג’וזי באמת יש בעיה עם זיהוי של הבעות פנים.

מזל טוב! הנה פיראט עיוור ועצוב.

הספר נגמר ברצף של עוגות מספרים, שזה רעיון כנראה חמוד. אבל עדיין לא הבנתי למה הספרה חמש מרוצפת בפלאיירים ומברגים, ומה לעזאזל קרה לשתיים.

למה לעשות לשתיים דבר כזה?

ועכשיו הדילמה הגדולה. ברור לי שהקוראים הקבועים של הבלוג הם לא בדיוק הטיפוס שיכין עוגות יומולדת לילד אלא יותר הסטודנטים שרואים את האחיין פעם בשבוע, ומצד שני נראה לי מתבקש לכתוב כאן איזה מתכון לשאריות עוגה. אז הנה רעיון בשקל, בשביל לסגור את הקצה הזה: תשברו את השאריות לחתיכות קטנות, תרטיבו בליקר קפה או אייריש קרים, תוסיפו אינסטנט פודינג או קצפת ויש לכם משהו שנראה כמו טירמיסו.

בראוניס בננה עם תלתלי נוטלה

אתם בטח כבר כותבים טוקבק בנוסח “מה זה, פודגבר? אופה עוגות? חותך בראוניס? מועך בננות? מה, נהיית נשי?“. ובכן, לכל הטענות האלה יש לי תשובה אחת חדה וברורה: כן. נהייתי נשי. זה כיף להיות נשי לפעמים, החל מגיל 5 שאתה מודד נעלי עקב של אמא ועד ללראות אנטומיה של גריי מפעם לפעם. זה לקחת רק את היתרונות, בלי כל העניין של מחזור ונעליים באלף שקל.
וחוץ מזה, אם הייתי אישה הייתי קורא להם “בלונדיס” ולא “בראוניס”.

אז מפעם לפעם גם גבר אמיתי מכין עוגה. ואם כבר עוגה, אז עוגת בננות. למה? קודם כל, כי עוגת בננות זה טעים. כל שילוב של בננות ובצק, לא משנה מאיזה מתכון, ייצא לכם טעים. וגם בגלל שזה מאוד נוח – הבננות זולות עכשיו, ותוחלת החיים שלהם היא דבר מרתק: בהתחלה הן לא בשלות למאכל, אח”כ יש בערך חצי יום שהן בדיוק טעימות – אבל ברור שלא תשימו לב, ואחרי כמה ימים שתיזכרו בהן הן כבר שחורות. אבל פה מגיע הטוויסט – אין כזה דבר בננה רקובה. יש רק בננה לא רקובה מספיק.

אז כפי שאתם בטח כבר יודעים, כדי לאפות עם בננות צריך בננות רקובות. מאוד רקובות. (ולא, זה לא דבש, זה רקבון, אבל רקבון טעים רצח). איך יודעים שהן רקובות מספיק? אם כשתתחילו להכין את העוגה יעבור בכם ספק קל וממש תהיו קרובים לזרוק אותן לפח – אז כנראה שהן מתאימות
המלצה קטנה לאחר נסיון רב בבישול בננות – בין השלב שכבר לא תרצו לאכול אותן לזמן שהן מוכנות לעוגה יש רק כמה ימים. לכן, ברגע שהעברתם את הבננה למסלול האפיה, שימו אותן בשקית סגורה וזרקו למקרר. שמה הן יתבשלו בניחותא ויהיה לכם לפחות שבוע שלם שבו תוכלו להשתמש בהן. אם תשאירו אותן בחוץ זה עלול להעלות עובש וזבובים, ואז גם אני אהיה חייב להודות, שזה רקוב מדי. (שיהיה ברור שגם אז הסרתי את העובש והשתמשתי בשאר, אבל זה כבר חומר לתחקיר כלבוטק ולא משהו שאני ממליץ).

אז כאמור, כל עוגת בננות / לחם בננות שתכינו יהיה טעים. אבל מכל המתכונים שניסיתי (המקור שלו הוא מפה, עם כמה שינויים קלים) זה הכי מהיר, הכי פחות שמן, והוספנו לכם גם שדרוג קטן על חשבון הבית כדי שזה גם יראה מרשים.

2 בננות רקובות
5 כפות שמן קנולה
½ כוס סוכר
1 ביצה
1 גביע לבּן / שמנת חמוצה
2 כוסות קמח (פחות 3 כפות)
1 שקית אבקת אפיה
ממרח נוטלה או שוקוצ’יפס מריר (או שניהם אם אתם ממש מושחתים)

הבטחנו הכנה פשוטה אז הנה:

0. מחממים תנור ל-180 מעלות.
1. מועכים את הבננות הרקובות שלנו. הצבע שלהן אמור להיות זהוב כהה מקסים.
2. משקשקים את הלבּן באריזה טוב טוב כדי שהיא יהיה בלי גושים.
3. בכלי ראשון מערבבים את הקמח ואבקת האפיה.
4. בכלי שני, מערבבים את השמן, סוכר, ביצה, לבּן, ואת הבננות המעוכות.
5. מוסיפים את הקמח לתוך התערובת.

עכשיו יש לנו את התערובת של העוגה. אם אתם מסתפקים במועט, אפשר להכניס את זה ככה. אפשרות אחת ומאוד טעימה להוספת שוקולדיות היא להכניס לתערובת איזה חצי כוס של שוקוצ’יפס מריר. אפשרות שניה היא לקחת ממרח נוטלה, ובעזרת שני סכינים ליצור תלתלים קטנים כאלה עבור כל חתיכה.

זה ממש קל ונראה חמוד ביותר. עכשיו לתבנית משומנת מרובעת ויאללה לתנור. הגובה של הבלילה בתבנית אמור להיות מאוד נמוך, בקושי איזה 2 ס”מ, וזאת הסיבה שקוראים לזה בראוניס ושהאפיה היא כל כך מהירה וכיפית. פתחו שעון וקחו 14 דקות. כשהסתיים הזמן, בדקו עם קיסם. אם עוד לא מוכן תנו עוד 2 דקות.

בעוגה הזאת הזמן זה עניין טיפה רגיש כי דקה לפה דקה לשם וגם היא תשחים קצת יותר מדי, גם תתייבש וגם הנוטלה תקבל טעם חרוך. אז ברגע שהקיסם יבש – יאללה החוצה.

כשהעוגה מתקררת, חתכו לחיתוכיות בעזרת סימוני הנוטלה, וצאו לקנות בננות חדשות. וכך מתחיל מעגל החיים.