תגית: אלכוהול

קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין

כמה פעמים שאלת “את רוצה לעלות אלי לקפה” והתכוונת בדיוק לזה? אפס. השאלה המוכרת הזאת היא תמיד קוד ל”אני מקווה שמה שמפריד בינינו לבין המיטה זה להרתיח מים ולשאול כמה סוכר, כי אני לא מספיק יצירתי/סבלני/זוכר איך קוראים לך בשביל משהו יותר מתוחכם”. אז הנה משהו יותר מתוחכם שפונה לשני המינים: היא תאהב את זה בגלל שזה אדום ומתוק ונראה כאילו עבדת קשה. אתה תאהב את זה בגלל שזה קל להכין, אלכוהולי ובגלל שזה מעלה אותך לפחות איזה 3 דרגות בסולם שלה.

שלא תתבלבל, יש איזה ארבע מאות דרגות בסולם שלה.

שיהיה ברור: זה לא שאני רומז שזה יעזור לך להכניס אותה למיטה, משתי סיבות: הראשונה היא שאתה מנסה להכניס בחורה שאתה לא מכיר למיטה ומקווה שמשקה ידבר במקומך, והשנייה היא שאתה נראה כמו שאתה נראה. בחייך, תסתפר או משהו.

אנחנו נכין קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין. לא, אנחנו נכין בריזר תוצרת בית. יותר טוב – אנחנו נהפוך אבטיח לאלכוהולי ואז נשתה אותו. יודעים מה? אבטיח בבלנדר עם ג’ין. עזבו, שיהיה קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין.

למה ג’ין, דרך אגב? ג’ין זה תחליף נטול טעמי לוואי לוודקה. ג’ין הולך ביחד עם כל דבר ונהיה משקה אלכוהולי ברגע. לג’ין יש 35 עד 40 אחוז אלכוהול, שזה תמיד שימושי. וחוץ מזה, ג’ין בערבית זה שד (כמו ג’יני מאלדין) שזה כבר הופך אותו לקצת יותר מיוחס מעראק.

ברור שהוא יותר מיוחס. הוא בריטי.

המרכיבים, כמו שבטח ניחשתם: אבטיח (רבע אבטיח לשני אנשים), ג’ין (קצת יותר מצ’ייסר למנה), נענע (אם אתם מתעקשים על כמויות אז עלה וחצי למנה) ולקישוט גבינה בולגרית. אל תהיו מופתעים, אבטיח וגבינה בולגרית הולכים ביחד כמו חומוס וטחינה, או קולה וקרח, או שניצל וצ’יפס, או לילה של שתייה מופרזת ובוקר של להקיא לעצמך על הנעליים: גם כל אחד בנפרד זה סבבה, במיוחד הקטע עם הנעליים, אבל ביחד – יש סינרגיה.

אבטיח

רוצה לעלות אלי לקוקטייל אבטיח?

אז תוציאו בלנדר (אפשר בלנדר מוט, אפשר בלנדר מסיבי יותר – לא כזה משנה). תשימו בפנים את האבטיח (אני באמת צריך לכתוב שאת הקליפה לא שותים?), את הנענע ואת הג’ין ותטחנו. נראה לכם שמספיק? תנו עוד חצי דקה, שלא תיתקע חתיכה מוזרה בקש.

סיימנו. עכשיו מוזגים לכוסות, מוסיפים קשים, מקשטים מלמעלה בעוד עלה של נענע ופירורי גבינה בולגרית כי ראיתי כרגע פרק של מאסטר שף ואני מרגיש שיש לי מוזה, מגישים, שותים. יותר מגניב מקפה, נכון?

 

24/06/2011

תגיות: , , , , , , ,

קוביות

אני אתחיל עם קצת ארס-פואטיקה, וכולכם עשיתם לפחות שתי יחידות ספרות בתיכון אז אתם יודעים מה זה. כבר הרבה זמן לא פורסם שום דבר בפודגבר. ואם שבועיים לא נראה לכם כמו הרבה זמן – אז לפני שבועיים לרבקה בלאק לא היו 66 מיליון צפיות. אפשר לתת תירוצים: ההוא היה בחו”ל, להוא הייתה תקופת מבחנים, אבל השורה התחתונה היא שלא היה לנו שום דבר שנון לכתוב כבר שבועיים. שזה בול כמו לכתוב בשביל ארץ נהדרת.

כנגנית

מטורפת עלייך.

אבל כשממליצים לי בחום על מסעדה, והמחירים מגניבים, ויש תעלול שיווקי שמצטלם יפה, ומגוון אלכוהול מעניין, ואני בדיוק מוצא את עצמי לידה ורעב, זה סימן. למסעדה קוראים קוביות, והמחירים הם בין 30 ל-60 ש”ח לסוג של עסקית שתקפה בכל שעה, והכל שם בצורת קוביות, ויש כל מני בירות שאתם בטח זוכרים מהפסטיבירה, והיא נמצאת ממש על כיכר רבין. חדי העין שמו לב לתקבולת המשלימה שעשיתי כאן, כמו שלמדנו בבגרות בתנ”ך.

הקונץ פה הוא כזה: אתם בוחרים בשר ומשלמים על פיו (החל משניצל/חזה עוף ב-30 ש”ח ועד פילה בקר או אנטרקוט ב-50 ש”ח), ומקבלים ליד צ’יפס וסלט ירוק. הכל חתוך לקוביות, ועל השולחן אין בכלל סכין, רק מזלגות וקוביות. והמנות לא קטנות – 250 גרם פילה בקר זה לא מעט.

אבל 250 מ"ל עראק זה הרבה יותר מדי

האווירה היא כמצופה ממקום כזה, שבמקור היה אמור להיות פלאפליה אבל עשו ממנו משהו הרבה יותר טוב. השאירו את הכסאות בחוץ ואת הבר בפנים והעיפו את הקערות עם הטחינה. השאירו מקום נקי ומסודר (אז אפשר להביא בחורות ואפילו לקנות להן בקבוק למברוסקו בשלושים ומשהו שקל) תוך כדי שמשדרים אווירה מספיק לא מחייבת בשביל שתוכל לבוא עם חברים (ולשבת על בקבוק מקשוף במחיר היותר מסבבה של שלושים ומשהו שקל). אבל לא באנו לדבר על אווירה – באנו לדבר על בשר. הזמנו שייטל, ב-40 ש”ח, קיבלנו בדיוק את מה שהזמנו – טעם מרוכז וחזק של בשר בקר. עשוי במידה ולא מתחבא מאחורי שום רוטב ושום תיבול מלבד מלח ופלפל. אולי קצת מתחבא מאחורי צורת ההגשה – אבל זה הקונץ של המקום.

לתוספת אפשר לבחור בין קוביות צ’יפס, קוביות תפוח אדמה או קוביות אורז. אין לי מושג מה זה קוביית אורז, אבל הצ’יפס היה אדיר, אז לא שווה לבדוק. אני לא אדבר הרבה על הצ’יפס, כי זה רק צ’יפס, אבל הוא נכנס לשמן רק אחרי שהזמנתי – וזה כבר חלק חשוב מהסיפור – והיה ממש טעים.

בשר!

הזמנו גם נתח קצבים – סוג של ספיישל ב-60 ש”ח. אם לשייטל היה טעם חזק של בשר – הנתח קצבים היה כאילו פינוקיו היה עשוי מפרה, והוא התעורר לחיים בתוך הפה שלי. אולי לא הייתי בוטה מספיק – זה היה כאילו אני הייתי סבתא של כיפה אדומה, וכיפה אדומה באה לבקר אותי והביאה לי סל מלא בבשר, ואז הגיע השועל ואני בעטתי בו, כי אף אחד לא יקח ממני את הבשר שלי. אולי אני ציורי מדי – היה לי ממש טעים. לקינוח תקבלו קוביית שוקולד – ותגידו שפודגבר אמר שהשוקולד באריזה האדומה טעים יותר.

מלח, פלפל, אש ובשר.

לסיכום: יש פה אוכל מצוין, במנות גדולות יחסית, במחיר הוגן, באווירה שכונתית ועם אלכוהול במחירים מצויינים. נקודות לשיפור: תעיפו את הסלט מהצלחת שלי, ותשימו איזה חוברת הוראות בשביל שנדע לפתור את הקוביה ההונגרית. ואם אתם רוצים לצאת בכלל מוזרים: תוסיפו מנה לתפריט בשם “הקוביה ההונגרית” שתהיה פשוט קוביה גדולה של סלמי.

קוביות, מלכי ישראל 8, תל אביב.

30/03/2011

תגיות: , , , , , ,