פרויקט כריך: סנדויץ’ טוניסאי

נפתח בפנייה מרגשת שקיבלנו על הוול בפייסבוק מהקורא הוותיק מתן:

פודגבר שלום,
אתם יכולים לעשות פינה שתעזור לסטונדטים לחוצים בבוקר.

רעיונות לסנדביצ’ים טובים שאפשר להכים במינימום זמן בבוקר,
שיחזיקו מעמד עד הצהרים ועדיין יהיו ממממש טעימים.

זה יעזור לי ממש.. ולכלל מעריצי פודגבר.
בתודה מראש… מתן.

אז למה אנחנו מספרים לכם את זה? ראשית, כדי שתדעו שאנחנו קוראים כל דבר שאתם שמים לנו על הוול. חוץ מתגובות שליליות, אותן אנחנו דואגים למחוק מיד. ושנית, כי בזאת הרמנו את הכפפה של מתן ואנחנו מכריזים בזאת על פתיחתו של מדור חדש בפודגבר: פרוייקט כריך.

שימו לב כמה חזק משתלב הכריך בחייו של הסטודנט:
זה האוכל שאתה מכין לעצמך בבוקר ולוקח בתיק, זה האוכל שאתה קונה כשנשארת בלי כלום ומה לעשות שסנדויץ’ מסובסד עם טונה זה משתלם, כשאתה חוזר הביתה מורעב אחרי יום ארוך תכין לעצמך – ניחשתם נכון – סנדויץ’ נוסף ואם בערב תצא עם חברים לפאב גם שם תאכל איזה “ג’בטה רוסטביף” שזה שם יפה ללחמניה עם פסטרמה.
אבל המצב בשטח קשה מנשוא. אנשים רבים וטובים נצפים כל יום באוניברסיטה ובמקומות העבודה, אוכלים כריכים מזעזעים כמו: “לחמניה עם חומוס”, “לחם רטוב עם גבינה ועגבניה” ועוד מפגעים. כאן נכנסת משטרת האוכל של פודגבר לעניינים. פרוייקט כריך נועד לעזור לכם למצוא את הסנדויץ’ המושלם בשבילכם.

הקריטריונים שלנו לכריך מוצלח הם פשוטים:
1. פשטות – הוא צריך להיות קל להכנה. כמה קל? מספיק קל כדי שאפשר להכין אותו מתוך שינה. (כשמכינים כריך מתוך שינה אחר כך כשאוכלים אותו זה מפתיע!)
2. חומרי גלם ביתיים – הכריך צריך להיות מורכב מדברים שלכל אחד יש בבית, או שכל אחד יכול לקנות כדי שיהיה לו בבית. זה אומר שממרחים מוכנים וירקות זה סבבה, אבל בואו לא נהיה צבועים ונעמיד פנים שלכל סטודנט יש בבית גבינת חלומי.
3. מבחן התיק – הסנדויץ’ צריך להיות טעים גם אחרי חצי יום בתיק. האויב הגדול ביותר של מבחן התיק היא העגבניה האימתנית, שבארבע שעות יכולה להספיג בגט שלם במיץ שלה ולהרוס לך את היום.
4. מקוריות – כי גבינה צהובה ועגבניה אנחנו אוכלים כבר מכיתה א’, וקצת נמאס. הסנדויצ’ים צריכים להיות גם אם לא מיצג פוסטמודרני של התרבות הישראלית, פשוט טיפה מעניינים.

אנחנו נציג פה בשבועות הקרובים את המועמדים שלנו. אבל יותר מזה אנחנו רוצים לשמוע מכם מה הסנדויצ’ים שלכם, וצוות הסטודנטים שלנו מבטיח לנסות ולדווח מהשטח על כל מועמד. בסופה של התחרות, לא תהיה הצבעה ולא יבחר מנצח. אבל יהיה כיף ומעל 1 טון של לחמניות יקנה בתהליך. את הרעיונות שלכם אתם מוזמנים לשים לנו פה בתגובה או על הקיר בפייסבוק. יאללה בואו נתחיל.

סנדויץ’ טוניסאי זה משהו שכל מי שטעם אותו פעם עשוי כמו שצריך יודע כמה זה דבר טעים. השילוב של טונה עם לימון וקצת חריף הוא לא פחות מגאוני. אבל מה שיפה בכריך הזה זה שקל מאוד להכין אותו בבית, עם כמה ממרחים שצריך לקנות ובכל מקרה נחמד שיש במקרר. הנה רשימת הקניות שלכם:

"הלימון של אמא". מיוצר ע"י דלישס

את רוטב האריסה והלימון בלאדי תמצאו במקררים בכל סופר שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו הטונסיאים. איך בוחרים? על רוב המוצרים תתנוסס בגאון אחת מהמילים “בלאדי”, “אסלי” או “של אמא”. רק מאחורה יהיה כתוב שהרוטב מיוצר על ידי IDI אזה”ת מעלות. אבל רובם יהיו בסדר גמור. שימו לב לא לקנות אריסה חריפה מדי (פלפל צ’ומה לדוגמא זו אריסה מאוד חריפה) כי אז לא תוכלו לשים הרבה ממנה. האריסה של “אחלה” גם מוצלחת מאוד. ולגבי הלחמניה פה בתמונה זו לחמניית טונה אמיתית, אבל ברור שכל דבר יעבוד.

ההכנה פשוטה כמובטח:
1. הכינו מראש ביצים קשות (אני אוהב להכין כמה לכל השבוע).
2. פתחו את קופסת הטונה, הוציאו את השמן.
3. הפרידו את הטונה מגוש לחתיכות קטנות וערבבו פנימה 1-2 כפות אריסה.
4.  מורחים שכבה נדיבה של הלימון על הלחמניה, מוסיפים את הטונה האדומה, עליה הביצה הקשה (עם קצת מלח, כי ככה היא אוהבת את זה) ואם יש לכם תוספות נוספות (מלפפון חמוץ, זיתים) זה יכול להיות נחמד, אבל ממש לא חובה.

מבחן התיק. עייף אבל חיוני.

את מבחן התיק הסנדויץ’ הזה עובר בגבורה, גם אחרי 5 שעות לא נראה שום הבדל.

בתיאבון!

סלט הכוסברה של אבא של יוני

היום נכין את סלט הכוסברה של אבא של יוני. המתכון לא שלי, כך שעיקר העבודה שלי היום היא לשכנע אתכם שלא מדובר בגרסה מתחכמת של טבולה. אז הנה ­- זה לא טבולה!!
זה אפילו לא דומה: קודם כל, אין בו קוסקוס, או בורגול, או גרגירי חול, או מה שלא שמים בטבולה. שנית, לא מגישים אותו באף סטקייה ערבית, לפחות לא בשם הזה. וגם, אין אף פתגם שאומר “סלט כוסברה ראסה”. מש”ל.

אז מה כן טוב בסלט הזה?
קודם כל, הוא טעים טעים טעים. גם אנשים שלא רגילים לאכול כל אחד מהרכיבים בפני עצמם (טוב, מי אוכל מקלות שקדים בפני עצמם? אולי ילד שאמא שכחה לקנות לו חטיפים לטיול שנתי) ימצאו את עצמם מתמכרים לסלט הזה מהר מאוד.
יש בו סומק, והרי אתם יודעים טוב מאוד שיש לכם, מסיבה לא לגמרי ברורה, מלא סומק בבית ועדיין לא מצאתם מאכל אחד שיש בו סומק, או בן אדם אחד שיודע מה הטעם של זה בכלל.
כאן התבלין הזה נותן הופעה מרשימה שלגמרי מוציאה אותו מהנישה של “הדבר הזה ששמים על הבצל בשווארמה”.

ולמען האמת, זה פשוט סלט שנראה מאוד מרשים, בייחוד כשמזמינים אתכם לארוחה ונזכרתם שעה לפני כן שאין לכם מה להביא. אתם יכולים להיות ראש קטן ולהביא בקבוק יין (כזה שנבחר בקפידה ע”י היינן המוסמך, איציק מפיצוציית “איציק בכיכר”), אבל אם תכינו את הסלט הזה – תצאו פודגברים. כמו יוני ואבא שלו.

1.משרים 2 צרורות של כוסברה במים למשך חצי שעה כדי שכל החול ירד ממנה, מחליפים את המים פעמיים. מעיפים את כל העלים המגעילים. אחר כך קוצצים את העלים די דק (אבל לא דק מדי).
2. קוצצים בצל סגול אחד לאיזו צורה שרוצים (חצאי טבעות נגיד) ומוסיפים לכוסברה.
3. קולים מקלות שקדים (אפשר לקנות כאלה גם בסופר) במחבת עם מעט שמן זית וקצת מלח-פלפל עד שהם נהיים חומים בהירים (לא לשרוף כי זה מגעיל). מוסיפים לקופסא עם הכובסרה והבצל.
4. מתבלים במעט מלח פלפל ובערך כף של סומק.
5. סוחטים לימונים לכמות של בערך חצי כוס, מוסיפים עוד רבע כוס שמן זית ומוסיפים לסלט לפני ההגשה (לא הרבה זמן לפני, כי זה נהיה סמרטוט מהר).
6. מערבבים הכל טוב טוב ומגישים.

אה, ואם חיפשתם פה איפשהו התנצלות על זה שגברים מכינים סלט, אז לא תמצאו. סלט זה טעים.

תפו”א מוקרמים במיקרוגל

בישול במיקרוגל. יש שיגידו שזה אוקסימורון. קצת כמו “סלט חומוס ביתי של שטראוס”. אבל המיקרוגל הוא כנראה חברו הטוב ביותר של הסטודנט. שמה חוזרים לחיים שיירי אוכל שאמא נתנה לך עוד בסמסטר שעבר, שם נאפים להם באפייה איטית של 40 שניות שניצלי תירס – שבואו נודה בזה – היו צריכים מזמן להיחשב כאחד מאבות המזון, ותודו שקרה לא פעם שהצלצול של המיקרו הוא הדבר היחיד שהעיר אתכם בעודכם נרדמים לתוך ספר לימוד.

אותו מיקרוגל יכול להיות גם חברכם הטוב ביותר כשאתם מגיעים הביתה לחלון של שעה ומתים לתקוע משהו, אבל לא שוב פעם את המתכון האהוב “שניצל תירס כפול שלוש”. מספרים שאפשר להכין הכל במיקרו, אפילו עוגות שוקולד קטלניות (ויש שמועות גם פופקורן אבל אל תתפסו אותי במילה). היום נכין תוספת קלה וטעימה שיקח לכם בדיוק 7 דקות להכין, ותיראה מינימום כמו מנה ממאסטר שף.

נתחיל מהרכיבים –
תפוחי אדמה ננסיים – אתמול בחנות ירקות גיליתי את האוצר האדיר הזה. תפוחי אדמה קטנים. או תפוחי אדמה שרי. או סתם כאלה שלא גדלו. אני לא יודע מה השם המקצועי של הזן הזה, והייתי שמח לבשר לכם שעכשיו הוא בעונה אבל כנראה שאין לי מושג. מה שכן, זה עלה רק 3 ₪ לקילו,  וקילו מהחמודים האלה מספיק לשבועות. הם נורא טעימים, כיף לבשל איתם (גם בתנור) והם פוטוגניים רצח. אבל גם תפו”א רגילים יעבדו במקרה הזה.
חמאה – השמועות מספרות שהיא חזרה, והיא נורא מצטערת על כל מה שקרה. חפשו במכולת הקרובה לביתכם.
שמיר – כן, אני יודע שלא כולכם אוהבים וזו כבר פעם שניה שאנחנו נותנים לעשב הזה לגיטמציה פה בבלוג. אבל הוא הולך טוב עם תפוחי אדמה. אם בכל זאת קשה לכם – תוכלו להחליף עם פטרוזיליה או בצל ירוק.
טאפרוור – מכירים את האנשים האלה שקונים רק מהמותג המקורי, עם 7 מנגנוני סגירה וכרית אוויר לנהג? אז שיהיה להם לבריאות. אנחנו נרשה לכם להשתמש גם בכלי מ”בלדי”.

מה שעושים זה פשוט, כרגיל.
1.  חתכו את התפו”א לפלחים קטנים ושימו בטאפרוור. אם זה התפו”א הננסיים תוכלו פשוט לחצות אותם או לחתוך ל-4. הכמויות של התיבול פה יהיו בערך ל-15 פלחים, שזה משהו כמו 6 תפו”א קטנים.
2.  בכוס מים, שימו 1 כפית חמאה, 0.5 כפית מלח, 0.75 קורט פלפל שחור, וקצת שמיר חתוך דק. הוסיפו טיפ’לה מים רותחים, וערבבו הכל עד שאין יותר חמאה נראית לעין.
3.  זה בסדר, זה מאוד לא אטקרטיבי בשלב הזה.
4.  הוסיפו הכל לכלי, סגרו ושקשקו.
5.  ועכשיו ל-5 דקות במיקרוגל בעוצמה גבוהה. באמצע הזמן להוציא, לשקשק את הקופסא, ולהחזיר להמשך החימום.

אחרי שזה סיים תנו עוד שקשוק, והניחו בצד להתקרר ולספוג טעמים.
ואם היא שואלת, הכנתם את זה בתנור באפייה ארוכה וזה מתכון ממש מסובך.