מרקארי

חורף עכשיו. מה לעשות, צריך להודות בזה. לא חורף-איזה-כיף-נרוץ-בגשם-אוי-תראו-קשת-בענן-איזה-מזל-שהכנרת-מתמלאת-חורף. לא. סתם קר. וקור ובחינות, כמו קבנוס ונוטלה, לא הולך ביחד.

אם היינו באיזו מדינה באמת קרה, לפחות היה אפשר להתפנק. שם מערכת החימום קיימת עוד לפני שיש בכלל בית. החום בוקע אליך מכל כיוון, ולא צריך להתעסק בלהפעיל ולכבות. זה פשוט – מפעילים באוקטובר, מכבים במאי. בכניסה לבית יש גלריה של נעלי בית ממותגות, האוטו חונה גם הוא בתוך הבית ופשוט מתנתקים לכמה חודשים מהעולם החיצון.
אנחנו, במקום זה, מסתובבים בבית לבושים מעילים וצעיפים, וכשזה נהיה באמת בלתי נסבל, מוציאים מהבויידם מכשירים שהיו בגן ביחד עם הפטיפון והטרנזיסטור, שפולטים עלינו אוויר חם ומאובק. בחיי, יום אחד נקרא בעיתון על מישהו שפשוט עלה באש אחרי שישב מול מפזר חום יום שלם.

ואם התקופה הזאת נופלת לכם גם על תקופת מבחנים (בקרוב יכירו בה כאחת מעונות השנה), בכלל לא נעים. כשלא זזים ימים שלמים מהכסא, קר. מאוד קר. יכול להיות שבחוץ כבר קיץ, אבל מאיפה תדעו. אתם לומדים.

מה שאתם צריכים זה נזיד. מרק כזה שגם מחמם, הוא גם ארוחה בפני עצמו, וגם מחזיק תקופת בחינות שלמה במקרר(טוב, בלי מועדי ב’, אשמתי שאתם קוראים בלוגים במקום ללמוד?) . אנטרינג המרקארי. המרק הזה קל להכנה, טעים מאוד ומתובל מאוד, ואפשר להשתמש בו גם כמרק וגם כרוטב על אורז, והוא מובא לכם באדיבותה של טלי השותפה המקסימה שלי.

מה שמרכיב את המרק הזה, מלבד הירקות, הן שתי קטניות נהדרות:
עדשים כתומות. אני מתייחס אליהן יותר כאל תבלין – אפשר לזרוק אותן לכל תבשיל ואחרי כמה דקות הן פשוט נעלמות. אבל הטעם והסמיכות שהן מעניקות לכל מאכל זה פשוט להיט.
אפונה צהובה. זה כבר יותר בסצינת האינדי של הקטניות. היא נראית כמו שילוב בין אפונה לחומוס, לא דורשת השריה (למרות שזה עוזר) והטעם נפלא. עדיין אי אפשר להשיגה בסופרים, אבל בכל עדן-טבע-קסטל ובשוק תוכלו למצוא אותה תחת שמות שונים (חומוס הודי / עדשים צהובות / צ’נדל / אפונה ששכחו אותה בגשם).

על תקן הזית על מגש של פטריות: גרגיר שלווה

2 בצלים גדולים
2 גבעולי סלרי
3 תפו”א בינוניים
2 גזרים
3 שיני שום
1 כוס אפונה צהובה
2.5 כוס עדשים כתומות
2 ליטר מים

את הבצל חותכים לחתיכות קטנות, ומטגנים עם 3 כפות שמן רגיל, על אש בינונית, שלא ישרף. בינתיים חותכים את תפו”א והגזר לקוביות קטנות. את הסלרי – גבעול + עלים (אם אתם אוהבים), גם כן. את השום לפרוסות. כשהבצל שקוף מוסיפים הכל לטיגון קל. אחרי 5 דקות מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.
ועכשיו מגיעה ההברקה האמיתית של המרק הזה, שמייחדת אותו מכל מרק כתום אחר: התיבול. יש פה הרבה ממנו ואל תתביישו לשים אפילו עוד. כמובן שהכמות תלויה בגודל הסיר אז תשימו לב בעיקר ליחסים ותוסיפו עד ששמח לכם בפה כשאתם טועמים.

1 כפית קארי
1.5 כפית כורכום
0.5 כפית כמון
כף פפריקה מתוקה
1.5 כפית פלפל שחור
1 כף מלח

מחלישים את האש לרתיחה עדינה ומכסים. אחרי שעה עד שעה וחצי העדשים כבר אמורות לעשות את העבודה. אם המרק לא מספיק סמיך בשבילכם (הוא צריך להיות נזידי!) – פשוט להוסיף עוד עדשים כתומות ו-15 דקות בישול. המסמיך של הטבע.

יאללה, לחזור ללמוד.

 

5 תגובות

  • כל כך הרבה דברים טובים וטעימים בסיר אחד. חייבת להכין כזה במהרה, תודה על המתכון.

  • נפלא. בחרת בכל התבלינים שאני הכי אוהבת (חוץ מכורכום, אבל אני אחליף אותו בבהראט שהזנחת). יוכן ברגע שיהיה לי זמן ללכת לשוק ולקנות אפונה צהובה. בכל זאת, צריך ללמוד וזה.

  • אפשר לבקש מתכון לבראוניז?

    ניסיתי פעם להכין אבל יצא כשלון חרוץ (כשעשיתי עם תערובת מוכנה של פילסברי אז יצא יותר טוב, אבל זה סוג של רמאות).

  • מממ. נראה טעים וחם.

  • מצד אחד, בא לי בדיוק בדיוק כזה.
    מצד שני, חם. הצד האפל (והלח) של תקופת הבחינות.

    דילמה.

כתוב תגובה